איך סינגפור, טאיוואן והונג קונג, שלושתן בעלות מרחק גאוגרפי לא גדול מסין ומנהלות קשרי מסחר צמודים איתה, הצליחו להגיע לכמות של כ-480 נדבקים סך הכל, שלושתן ביחד? זו שאלה שרבים שואלים את עצמם – ורבים תוהים, האם כולנו צריכים ללמוד מהמדינות האלו? והאם בכלל אפשרי להגיע לתוצאות כאלו במדינות אחרות?
נכון לכתיבת שורות אלו, כמות הנדבקים בסינגפור עומדת על 243 מקרים ו-0 מתים. בטאיוואן היו עד כה 77 מקרים של קורונה ורק קורבן אחד. ובהונג קונג היו 162 חולי קורונה מתחילת המגיפה, מתוכם מתו ארבעה בלבד. בשונה מדרום קוריאה, שמקבלת תשבחות על הצלחתה בהשתלטות על המגפה, בסינגפור, טאיוואן והונג קונג מלכתחילה לא היו הרבה מקרים של קורונה, שזה הישג בפני עצמו, שרבים מנסים להבין כיצד זה נעשה – והאם ניתן לשחזר את ההצלחה שלהן גם במדינות אחרות.
מליסה צ'ן, עורכת ממוצא סינגפורי במגזין Spectator USA, דיווחה לאחרונה בסדרת ציוצים בטוויטר על מצבה האופטימי של סינגפור, שנכון לעכשיו מתנהלת בשגרה יחסית. "אנשים הולכים ברחוב, לרוב ללא מסכות. חנויות ומסעדות פתוחות. אירועים גדולים ופעילויות בית ספריות (כמו אירועי ספורט המוניים) בוטלו, אך בתי הספר נשארים פתוחים, אלא אם דווח על מקרה". בנוסף לכך, בכל בניין, משרד, קניון ובית חולים נעשות מדידות חום ואסורים אירועים של מעל 250 אנשים. חוץ מזה, לפי צ'ן, "החיים ממשיכים כרגיל".
Life in Singapore (243 cases, 0 deaths) has pretty much returned to normal.
People are walking around, mostly without masks. Shops & restaurants are open.
Big events & school activities such as tournaments were canceled, but schools remained open unless there was a case. pic.twitter.com/MIObq8HWRu
בדיווחה פירטה צ'ן על האמצעים שנקטה סינגפור כדי להגיע למצב שבו המדינה מתנהלת כמעט כמו בשגרה:
- איסור על טיסות
- בידוד לנשאים
- מעקבים אחר מגע עם נדבקים
- עונשים חמורים לאזרחים שהפרו את תנאי הבידוד
- עונשים לאנשים שסיפקו מידע כוזב
- תקשורת יעילה ושקיפות מלאה (בין הרשויות לאזרחים)
ומה הם לא עשו? הם לא עשו סגר כללי, לא הורו על סגירת עסקים, לא הסתירו מידע על כמות נדבקים.
עוד על נגיף הקורונה:
>> דיווחים מדאיגים: הבריאו מהנגיף ואז חלו שוב
>> כך דרום קוריאה הצליחה להשתלט על מגיפת הקורונה
>> מומחה לבטיחות מזון: אל תקנו את המזונות האלה
תגובה מהירה וחריפה - ואזרחים ממושמעים
לרוב, מייחסים את ההצלחה של סינגפור לתגובה מהירה וחריפה למגפה כבר בתחילתה ושיתוף פעולה פורה בין הרשויות לאזרחים. הסינגפורים ידועים כעם ממושמע במיוחד, אך גם הרשויות דאגו מבעוד מועד להרתיע ולמנוע מקרים שבהם אזרחים לא פועלים לפי ההנחיות. וייתכן מאוד שזה המפתח למיגור המגפה ביעילות ובמהירות.
כבר בסוף ינואר, סינגפור אסרה כניסה של אזרחים סינים למדינה, עשתה בדיקות קפדניות בדומה לחקירות האפידמיולוגיות שנעשות בארץ – וכל אדם עם חשש לנגיף, התבקש להיכנס לבידוד מיידית. יש האומרים כי פעולות אגרסיביות אלו של הרשויות בסינגפור הן שמנעו ממספר הנדבקים לעלות ולהגיע למצב החמור שהגיעו אליו מדינות אחרות שהיו שאננות יותר, כמו איטליה ואיראן. ואף ארגון הבריאות העולמי ציין את סינגפור כדוגמה להתנהלות נכונה עם המגפה. לפי מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, ד"ר טדרוס אדהנום גברייזוס, ניתן למנוע הידבקות בקהילה "אם מדינות מאבחנות, מטפלות, בודקות, מבודדות, עוקבות ומניעות את תושביהן".
גם הונג קונג הגיבה במהירות למגיפה וסגרה בשלב מוקדם בתי ספר ואוניברסיטאות למשך חודשיים – למרות שהזיהום פחות מסוכן באוכלוסיות הללו. וזאת כדי למנוע המשך התפשטות של המגפה. אחת הסיבות שהונג קונג הייתה יעילה במיוחד במניעת כמות גדולה יותר של מקרים, למרות הקרבה לסין, היא שהונג קונג ידעה מגפות בעבר, מגפת הסארס היכתה בה חזק ואין ספק שהרשויות למדו מאז כיצד להתנהל במצבים כאלה.
בישראל, לעומת זאת, מדווחים על לא מעט מקרים של אנשים שמסרבים להישאר בבידוד למרות ההנחיות, אנשים שיוצרים התקהלויות ברחוב סביב הופעות במרפסות (שנועדו למנוע התקהלויות מלכתחילה), שוטרים שנאלצים לעצור אנשים שבורחים מבידוד והתנהגויות כאלה ואחרות שלא בדיוק תואמות להנחיות. כן, אין ספק שאנחנו פחות ממושמעים מהסינגפורים, אבל ייתכן שניאלץ לשלם על זה מחיר בריאותי כבד. מנגד, הרשויות המקומיות מעדכנות את ההנחיות - והאיסורים נעשים נוקשים יותר – כך שייתכן שאנחנו בכיוון הנכון אחרי הכל.