אילו מחלות אוטואימוניות יכולות לערב את הריאה?
"מחלות אוטואימוניות בהגדרתן הן מחלות שבהן הגוף, מסיבה כלשהי, מייצר נוגדנים נגד עצמו ותוקף מערכות שונות. מחלות אלו נקראות לעיתים גם מחלות קולגן, או מחלות רקמת חיבור. בין המחלות האוטואימוניות שיכולות לגרום למעורבות ריאתית, אפשר למצוא את הסקלרודרמה - מחלה שפוגעת בעיקר בעור ועלולה לפגוע בכלי דם, איברים פנימיים ומפרקים. דלקת מפרקים שגרונית וכן מחלות שריריות מסוגים שונים, , תסמונת שיוגרן שיכול לגרום ליובש הפה והריריות ובסיטואציות מסוימות גם לופוס (זאבת) ו-וסקוליטיס (דלקת בכלי הדם)".
מהם התסמינים לפגיעה בריאה?
"שיעול יבש וקוצר נשימה במאמץ אלו שתי התלונות השגרתיות שבגללן אדם יגיע לבירור. במצבים כאלה, פונים להערכה של רופא ריאות. לעיתים בתשאול מקיף ניתן לגלות כי למטופל סימפטומים נוספים כמו כאבים או דלקות במפרקים, פריחות בעור, כלומר מעורבות של איברים אחרים שהמטופל לא ייחס אליהם חשיבות. לפעמים הפגיעה בריאה היא הראשונה ובמקרים אחרים, היא באה בשלב מאוחר יותר. אם לא ידועה מחלת הרקע, היא תאובחן כחלק מהבירור הכללי. אם היא ידועה, במסגרת מעקב ראומטולוגי נהוג לבצע בדיקה של תפקודי ריאות כדי לראות האם יש מעורבות ריאתית".
איך באה לידי ביטוי הפגיעה בריאה ומי נמצא בסיכון?
"לכל מחלה גורמי הסיכון שלה. סקלרודרמה השכיחות של מעורבות ריאתית מאוד גבוהה – כ-80 אחוז. כשמדברים על מעורבות ריאתית, בדרך כלל הכוונה למחלה של רקמת הריאה, האזור בין התאים. יש ריבוי של כל מיני חומרים שמפריעים לחילוף הגזים בריאות. הפגיעה יכולה להתבטא בתפקודי הריאה, יתר לחץ דם ריאתי - שהוא עלייה בלחץ של העורקים בריאות".
האם גילוי מוקדם קריטי?
"בהחלט. היום אנחנו יודעים שככל שמתערבים יותר מוקדם, כך גדלים הסיכויים שלנו למנוע את המשך ההתקדמות. בשלבים מאוחרים, התערבויות לא בהכרח יעזרו. ברגע שיש אבחנה של אחת מהמחלות האוטואימוניות, מבצעים בדיקה מלאה של תפקודי ריאה – בודקים זרימות, נפחים ודיפוזיה. כאן, רופא הריאות יחליט אם צריך לעשות בדיקת CT. חשוב לזכור שכשיש מחלה אוטואימונית, תמיד קיים חשש לפיברוזיס ריאתי שיתפתח בשלב כזה או אחר. הגילוי המוקדם נעשה באמצעות בדיקת סקר קלה לביצוע, לא פולשנית, זמינה מאוד כדאי לעשות אותה פעם בחצי שנה. בחלק מהמחלות, מומלץ לבצע גם בדיקת אקו לב תקופתית במסגרת המעקב".
מהם הטיפולים האפשריים?
"בשלב ראשון, טיפולים אנטי דלקתיים שקשורים במעורבות המחלה המקורית. לכל אחת מהמחלות יש טיפולים אנטי דלקתיים שנבחרו עבורה, כשברובן אנחנו מדברים על סטרואידים בשלב הראשון. גם כשיש מעורבות ריאתית, יכולה להיות תגובה טובה לטיפול בסטרואידים. הבעיה היא שיש להם תופעות לוואי ולא ניתן לקחת לאורך זמן. יש עוד מספר קווי טיפול תרופתי, שכולם באים מקבוצות תרופות של נוגדי דלקות. בחלק מהמקרים המחלה עוברת מתהליך דלקתי לתהליך צלקתי. במקרים אלו טיפול נוגד הדלקת כבר לרוב אינו יעיל. בשנים האחרונות, בעקבות פרסומים מדעיים, נכנסו תכשירים גם נגד תהליך ההצטלקות בריאה שהצליחו להביא להתייצבות המחלה הריאתית.. זה עוד כלי שיש לנו בארסנל על מנת להילחם במחלה הריאתית".
השתלת ריאה על הפרק?
"אחרי שאנחנו מנסים את כל הטיפולים, בהחלט יכולים להיות מטופלים עם מחלת ריאה בשלב מתקדם שיזדקקו להשתלה. חשוב להדגיש, כי למרות שבמטופלים רבים יש מעורבות של איברים אחרים במחלה, יש לנו היום יכולת להתמודד עם אתגרי המחלה הסיסטמית מעבר למעורבות הריאתית.
"במחלה אוטואימונית המטרה היא שליטה ולא ריפוי. ככל שמאבחנים מוקדם יותר, אנחנו יכולים להשאיר את המחלה בשליטה ולהאט את ההתקדמות שלה. הרבה פעמים אנשים אומרים לעצמם 'קצת שיעול, זה שום דבר', לא מתייחסים ואז מגיעים לבדיקה בשלב מתקדם של המחלה. ככל שמאבחנים בשלב מוקדם יותר, היכולת לעצור את התקדמות המחלה גבוהה יותר", מסכמת ד"ר שטרייכמן.
מוגש כשירות לציבור בחסות חברת בורינגר אינגלהיים ישראל בע"מ