מאז שנגיף ה-HIV זוהה לראשונה ב-1981, עבר עולם המדע כברת דרך ארוכה, במהלכה הוא למד להתמודד עם הנגיף וגם עם התמותה שבאה בעקבותיו. למעשה, כיום נשאי HIV רבים ומתוכם כ-8,000 נשאים שחיים בישראל – נהנים מחיים ארוכים וטובים בזכות טיפול יעיל וזמין. נשא HIV המטופל בטיפול תרופתי ונמצא תחת מעקב רפואי מכונה "אנדיטקטבל". זהו מצב שבו רמת הווירוס בדם היא מתחת לסף הזיהוי, מה שבפועל אומר שאדם בסטטוס זה, המתמיד בטיפול ובמעקב רפואי, אינו מדבק באמצעות יחסי מין. חשוב לציין שאי היכולת להידבק ביחסי מין מאדם הנמצא בסטטוס אנדיטקטבל הוכחה מעל לכל ספק במחקרים שבוצעו בנושא. כמו כן, בשנים האחרונות הטיפולים הפכו לאפקטיביים כל כך, שהם כבר כמעט אינם גורמים לתופעות לוואי וניתן להגיע באמצעותם לסטטוס אנדיטקטבל במהירות יחסית.
אלא שלמרות ההתקדמות הרבה בתחום, נשאי HIV עדיין נאלצים להתמודד עם סטיגמות שונות שככל הנראה נצרבו עמוק בתודעה הציבורית. ד"ר ענת וידר-פיינסוד, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ומרפאת HIV בבית חולים שיבא, אומרת ש-HIV עדיין מהווה איום גם בקרב אנשי הרפואה, אפילו בפתחה של 2021. "לשמחתי, כיום אנחנו עדים פחות לאפליה על רקע HIV, ונראה שיותר ויותר אנשי צוות רפואי מבינים את משמעות הטיפול בהם. יחד עם זאת, כמעט בכל יום אני נתקלת ברופאים שעדיין לא יודעים מספיק על HIV, ולא מבינים כיצד לנהוג כשמדובר בנשאים. מעבר לכך, גם הנשאים עצמם משתפים על העוול שנגרם להם על ידי אנשי צוות רפואי. אני בהחלט חושבת שיש דרך ארוכה שהצוות הרפואי וגם הציבור הרחב עוד צריכים לעבור".
"חשוב שרופאים יפגינו רגישות במקום להפגין בורות"
כדי להבין יותר את התופעה, ביקשנו מד"ר וידר-פיינסוד לתאר מצבים שבהם נשאים נתקלים ביחס לא הוגן. הדוגמאות שהיא מציינת, ממחישות את הבעייתיות שבעניין. "לא אחת אני נתקלת באנשי צוות רפואי שעושים שימוש בכפפות כשהם ניגשים לנשאים, גם במצבים שאינם בעלי פוטנציאל להדבקה, כלומר ללא מגע עם נוזלי גוף, כמו מדידת לחץ דם".
יתרה מכך, מציינת ד"ר וידר-פיינסוד, כי בשל היחס הרעוע שהנשאים חווים לעיתים – רבים מהם נמנעים מראש מלהגיע לטיפולים רפואיים. "אני שומעת את הטענה הזאת המון בהקשר של טיפולי שיניים למשל. אני מכירה מטופלים שהעדיפו לסבול מכאבים, רק מפני שהם לא רצו לקבל סירוב ולחוש מושפלים. יש פה פרדוקס מסוים, כי מצד אחד אנחנו מעודדים מטופלים לדווח על הרקע הרפואי שלהם לפני כל טיפול, ומצד שני כשהם כבר מדווחים על זה הם נתקלים בעוינות או בבורות. כאמור, מדובר בנשאים שלא יכולים להדביק כלל את הרופא, ומצבם אינו דורש התגוננות מיוחדת".
גם הסודיות הרפואית לא תמיד נשמרת כשמדובר בנשאי HIV, מספרת ד"ר וידר-פיינסוד, "מטופל סיפר לי לא מזמן על כך שהגיע לטיפול, והרופא אמר למישהו מהצוות שייגש ל'זה עם ה HIV', וכל מי שהיה במסדרון שמע. זו פשוט אפליה, אסור לאף רופא לנהוג כך. לפעמים מציינים על גבי טופס הבדיקה שמדובר בנשא. מדוע טכנאי שמבצע בדיקת אולטרסאונד למשל, צריך לדעת שהוא מטפל בנשאHIV?".
"לא מזמן מטופל סיפר לי שרופא שטיפל בו כעס עליו כשהוא שמע שהוא נשא, ושהוא לא עדכן אותו על כך – ואז מיד פתח חלון ועטה על ידיו זוג כפפות. כמו כן, במרפאתנו מטופל נשא HIV מבוגר לא התקבל לבית אבות רק בגלל העובדה שהוא נשא. אני לא חושבת שיש מקום למקרים כאלה בישראל של שנת 2021. חשוב שרופאים יפגינו רגישות במקום להפגין בורות, ואני בהחלט חושבת שיש לדאוג לשיפור בנושא, ובעיקר מעריכה רופאים שמעוניינים ללמוד ולהשתפר בגישה הטיפולית בהקשר זה".
"גם המטופלים יכולים לקחת חלק בנושא ההסברה"
גם ד"ר הילה אלינב, מנהלת היחידה לרפואת איידס בבית החולים הדסה, נתקלת לא מעט בתופעה. "אני שומעת על רופאים שמפנים מטופלים עם HIV לטיפול אצל הרופא שמלווה אותם באופן רוטיני, בעוד שתחום המומחיות של מומחה כזה היא מחלות זיהומיות, ולא בהכרח התחומים שעבורם נדרש הייעוץ. לא מזמן הגיעה אליי מטופלת שהייתה אמורה לעבור ביופסיה בנגע עורי במרפאת האם שלה בקהילה, ולא הסכימו לטפל בה שם רק מפני שהיא נשאית. אפילו רוקחים לפעמים פוסעים צעד לאחור כשהם מוסרים לנשאים את הטיפול התרופתי שלהם. כל הדברים הללו פשוט גורמים לתחושה של השפלה ואי נעימות, וזה בהחלט חבל. אי אפשר להידבק אם מוסרים למישהו תרופה ביד וגם לא אם מבצעים ביופסיה בהתאם לכללים המוכרים".
ד"ר אלינב מציינת שאחת הבעיות שלמעשה מובילות ליחס הלא ראוי הזה, היא חוסר הידע שמפגינים אנשי צוות רפואי בתחום. "אני חושבת שככל שידעו יותר, כך נוכל להילחם בסטיגמות שבפועל גורמות לאפליה ולמבוכה בקרב המטופלים. אחת העצות שאני תמיד נותנת למטופלים שלי היא תמיד לעדכן את הרופא המטפל שהם 'אנדיטקטבל'. קודם כל מפני שהרופא המטפל תמיד חייב להבין אודות מחלות הרקע של המטופל. לעיתים יש סימפטומים כמו פריחה למשל שיכולים להופיע אצל נשאים שרק אובחנו, וחשוב שהרופא ידע מהו הרקע לבעיה. מעבר לכך, אם רופא לא יודע במה מדובר תמיד אפשר להסביר לו שמדובר בטיפול שמונע מהנשא להיות מדבק. החינוך לא תמיד חייב להגיע מצד אנשי הצוות הרפואי, גם המטופלים יכולים לקחת חלק בנושא ההסברה. צריך לזכור שכיום הבעיה העיקרית היא הסטיגמה שקשורה למחלה ולא המחלה עצמה שבה כאמור כבר יודעים לטפל".
לנוכח המקרים שצוינו, ד"ר אלינב מבקשת להבהיר, "אי אפשר להידבק מנשא HIV – לא באמצעות שיעול, לא באמצעות עיטוש, לא ע"י מגע בעור או במהלך שהייה באותו החדר. הדרך היחידה שאפשר להידבק מנשא היא באמצעות קיום יחסי מין או בעת העברת דם באופן ישיר מנשא לאדם בריא – כפי שקורה למשל כשעושים שימוש משותף באותו מזרק – וגם זה לא יכול לקרות בהנחה שמדובר בנשא שמטופל. כאמור, כיום קיים טיפול יעיל למחלה ולכן נשאים שמטופלים בו, אינם מדבקים גם בעת קיום יחסי מין או בכל צורה אחרת, וזאת כל עוד הם מקפידים ליטול את הטיפול כנדרש".
למרות ההתקדמות בגישה הטיפולית הכללית, נשאי HIV עדיין מתמודדים עם סטיגמות ועם דעות קדומות ואין לזה מקום בישראל של שנת 2021. "ככל שהמידע בנושא יהיה נגיש יותר לציבור ובעיקר לצוות הרפואי, אני מאמינה שנצליח לראות שיפור בנושא", מסכמת ד"ר וידר-פיינסוד.
*מוגש כשירות לציבור מטעם חברת גיליאד והוועד למלחמה באיידס ללא מעורבות בתכנים