תופעת הרפלוקס בתינוקות או בשמה העברי החזר קיבתי ושטי, הינה תופעה שכיחה מאד בתינוקות במיוחד בחודשים הראשונים לחיים. תופעה זו נגרמת עקב הרפיית שריר הסוגר הוושטי התחתון אשר בתינוקות נמצא פתוח תקופות ארוכות ואשר מתחזק בגיל מבוגר יותר ונמצא במצב סגור רוב הזמן. פתיחת הסוגר יחד עם תנוחת שכיבה פרקדן ברוב שעות היממה ואכילת אוכל נוזלי (חלב) מאפשרים לכמות גדולה של תוכן הקיבה לזלוג החוצה דרך הפה.
תופעה זו מוגדרת נורמלית (פיזיולוגית) במידה ואינה גורמת לתסמינים כלשהם אצל התינוק ושכיחותה מגיעה עד 40-50 אחוז מהתינוקות. תופעה זו אינה גורמת לנזקים או מחלה בטווח הרחוק ולרוב משתפרת בהדרגה אחרי גיל חצי שנה ונעלמת בגיל שנה. כאשר תופעת ההחזר הקיבתי ושטי גורמת לתסמינים שונים, ניתן להגדרה כבעיה/מחלה ואז גם נדרש טיפול תזונתי או תרופתי.
מה הסימפטומים?
לתופעת הרפלוקס תסמינים רבים – החל מפליטות והקאות מרובות כאשר ההבדל ביניהם הוא עוצמת היציאה של תוכן הקיבה מהפה. פליטה היא הוצאה פסיבית של תוכן קיבה לעומת הקאה אשר תוכן הקיבה יוצא בעוצמה רבה מחלל הפה. גם פליטה וגם הקאה יכולות להופיע ברפלוקס.
תסמינים נוספים הם – בכי ואי שקט סביב ארוחות ותוך כדי האוכל, לעיתים סירוב לאכול, השתנקויות, עלית מזון לחלל הפה ובליעתו, שיעול, סירוב לאכול, הקשתה של הראש והגב אחורה, ועד תסמינים נדירים יותר כגון חוסר עליה במשקל, דלקות ריאות חוזרות, אסטמה בלתי מוסברת בגיל צעיר, פליטות והקאות דמיות.
איך מאבחנים?
קיימות בדיקות רבות לאבחון של רפלוקס. לדוגמא pH מטריה (מדידת חומציות בושט), צילום ושט-קיבה בעזרת חומר ניגוד, בדיקת אימפדנס להדגמת רפלוקס שאינו חומצי, בדיקת מיפוי קיבה להדגמת רפלוקס ובדיקת גסטרוסקופיה להדגמת דלקת בושט. בדיקות אלו ברובן הן בדיקות פולשניות או כרוכות באי נעימות מסוימת לתינוק ונעשות במסגרת אשפוז בלבד.
עם זאת, חשוב לציין כי למרות ריבוי הבדיקות שניתן לעשות, לרוב האבחנה של רפלוקס בתינוקות הינה אבחנה קלינית בלבד ללא צורך באף אחת מהבדיקות שצוינו, ומתבססת לרוב על תיאור של ההורים ועל בדיקה גופנית של התינוק ובכך ניתן לוותר על רוב הבדיקות העזר. בכל מקרה ההחלטה על ביצוע או אי ביצוע של בדיקות אלו היא בידי רופא הילדים או רופא גסטרו ילדים.
דרכי טיפול
ברוב המקרים אין צורך בטיפול היות והתינוק הפלטן (רפלוקס) אינו סובל משום בעיה או תסמין ולכן אין צורך לשנות דבר בתזונה או לטפל תרופתית. במידה והרפלוקס גורם לאחד מתסמינים שצוינו מעלה ניתן לפנות לרופא הילדים או במקרים מיוחדים לרופא גסטרו ילדים להערכה וטיפול מתאים.
עיקר הטיפול הוא שמרני הכולל שינוי תזונה (כמות ותדירות ארוחות) צורת השכבה ולבסוף הרגעה של ההורים תוך הסבר על טיב התופעה וכי מדובר בתופעה חולפת. במיעוט המקרים יש צורך בטיפול נוסף כגון טיפול תרופתי.
עקרונות השינויים בארוחות הם:
אמהות מניקות יקבלו הנחיה להנקות קצרות כ-10-15 דקות בכל ארוחה, ובעדיפות לצד אחד בכל ארוחה. השינוי יגרום לארוחות קטנות יותר בנפח ולכן פחות פליטות, אך יתכן ששינוי זה כרוך גם בעליה במספר ההנקות ביום.
תינוקות המקבלים תחליף חלב וסובלים מרפלוקס – יכולים לשפר את מידת הרפלוקס על ידי הקטנת גודל הארוחה בבקבוק (בהתייעצות עם גורם רפואי כגון טיפת חלב או רופא הילדים). במידה ואין שיפור לאחר הקטנה נפח הארוחה, ניתן להוסיף דייסת מסמיכה כגון אורז או קורנפלור (תלוי בגיל התינוק). אפשרות נוספת היא לבקש מרופא הילדים מרשם לפורמולות המיוחדות נגד פליטות. פורמולות אלו, יתרונן בכך שהחלב הנמצא בבקבוק הינו דליל כחלב רגיל אך בהגיעו לקיבה הוא הופך סמיך יותר ולכן יש פחות פליטות.
במידה ואין שיפור תחת השינויים שהומלצו עד כה, יש לפנות לגורם רפואי להמשך הבירור והטיפול.
לסיכום, רפלוקס בתינוקות (החזר קיבתי ושטי) הינה תופעה שכיחה מאד בתינוקות ולמרות שלעיתים גורמת לחרדה אצל ההורים, ניתנת לטיפול באמצעים פשוטים וחולפת כעבור מספר חודשים ברוב המקרים.
הכותב הוא מנהל יחידת גסטרו ילדים בבית החולים דנה דואק לילדים במרכז הרפואי תל אביב - איכילוב