קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן הן שתי מחלות מעי דלקתיות. קוליטיס כיבית מוגבלת מבחינת פיזורה האנטומי למעי הגס בלבד. קוליטיס כיבית הינה מחלה כרונית עם ביטוי במערכת העיכול ומחוצה לה. גיל האבחנה צעיר - בדרך כלל בעשור השני או השלישי לחיים. שכיחות קוליטיס כיבית נמצאת במגמת עליה מתמדת בעשורים האחרונים.
מעניין לציין כי לעומת שכיחות גבוהה בעולם המערבי המפותח הידועה עשרות שנים, העלייה בשכיחות בעולם המתפתח כגון דרום מזרח אסיה חדשה יחסית ומיוחסת, לפחות חלקית, לאימוץ אורח החיים המערבי באזורים אילו. ההשערה המקובלת לגבי מנגנון המחלה היא שבאנשים חשופים גנטית, מערכת החיסון שבאזור המעי פועלת ביתר (שלא לצורך) בתגובה למרכיב בחלל המעי-קרוב לוודאי מרכיב של מיקרואורגניזם (למשל חיידקי) בחלל המעי. כתוצאה, מופעלים תאי דלקת בדופן המעי ומופרשים חומרי דלקת שונים שתורמים להתפתחות התסמינים והנזקים האפשריים בקוליטיס.
מה הסימפטומים?
הסימפטומים של קוליטיס כיבית מגוונים וכוללים שלשול, דמם רקטלי, כאב בטן, ירידה בתיאבון ובמשקל, חום, וכן תסמינים מחוץ למערכת העיכול כגון פגיעה במפרקים, פריחות אופייניות-בייחוד בגפים, דלקות עיניים, ושינויים בדרכי המרה והכבד. התסמינים יכולים להופיע בדרגות עצמה משתנות- מתסמינים קלים המופיעים לעתים רחוקות ללא השפעה משמעותית על אורח החיים ועד מחלה בעוצמה קשה המחייבת אשפוז ופוגעת משמעותית בתפקוד.
איך מאבחנים?
אבחנת קוליטיס כיבית מתבססת על תסמינים אופייניים, ממצאים אפשריים בבדיקה גופנית ובדיקות מעבדה, ובדיקה אנדוסקופית של המעי הגס (סיגמואידוסקופיה/קולונוסקופיה). הבדיקות נעשות הן במטרה לשלול סיבה אחרת לתסמינים (למשל שלשול דמי על רקע מחלה זיהומית) והן במטרה לאבחן קיום מחלת מעי דלקתיות ופיזורה במעי הגס. חשוב לציין שלא ניתן לבצע האבחנה על סמך התלונות וממצאי הבדיקה הגופנית והמעבדה בלבד-למרות שישנם ממצאים תומכים המחשידים לקיום קוליטיס כיבית-כגון אנמיה מחסר ברזל, קיום סמני דלקת מוגברים, ובדיקות דם וצואה אופייניות.
אי לכך, הבדיקה הקולונוסקופית היא חלק חשוב ובלתי נפרד מהאבחנה, וממצאיה משפיעים גם על קביעת הטיפול והמעקב. בקולונוסקופיה ניתן לראות מה פיזור המחלה במעי הגס-למשל מחלה המוגבלת לרקטום בלבד (פרוקטיטיס) או מחלה בכל המעי הגס (פנקוליטיס). הביופסיה בקוליטיס כיבית גם היא בעלת מאפיינים שעשויים לתמוך באבחנה ולשלול אבחנות חלופיות.
עוד ב-mako בריאות:
>> המחלה הקשה שנפוצה במזה"ת - ובארץ לא מכירים
>> זו הסיבה שהכתפיים שלכם תפוסות כל הזמן
>> הטריקים הפשוטים האלה מנצחים את החשק למתוק
דרכי טיפול
הטיפול בקוליטיס כיבית כולל תכשירים תרופתיים שניתן לתת באופן מקומי (נרות או חוקנים) ובאופן מערכתי (סיסטמי)-בכדורים, זריקות או עירויים. טיפול ניתוחי בחולים בקוליטיס כיבית יומלץ בדרך כלל רק למי שמחלתו פעילה וקשה למרות טיפול תרופתי אופטימלי, או למי שסובל מסיבוכים של המחלה. בשנים האחרונות נבדקות, מעבר לתכשירים תרופתיים, גם אפשרויות של טיפול על ידי השתלת צואה או טיפולים תזונתיים שונים. אילו נמצאים עדין בשלבים של ניסויים קליניים ולא יפורטו בסקירה זו. מטרות הטיפול העיקריות הינן להשרות הפוגה –כלומר לשלוט בתסמינים החריפים, לשמור על הפוגה לאחר שהושגה, למנוע טיפול ממושך בסטרואידים ולהפחית סיבוכי מחלה.
ישנן מספר קבוצות של תרופות מקובלות כטיפול בקוליטיס כיבית. בחירה בקבוצה מסוימת-או בשילוב של כמה תרופות-מתבצעת על בסיס מספר גורמים כגון פעילות המחלה, פיזורה, משכה, ומאפיינים של החולה, וכן פרופיל התכשיר הספציפי.
בין קבוצות התרופות נמנות: אמינוסליצילאטים-הניתנים מקומית (בדרך רקטלית, לדוגמא בנרות או חוקנים) או תכשירים פומיים. תכשירים אילו נחשבים יעילים בהשריית הפוגה ובשמירה עליה בחולים עם מחלה קלה עד בינונית.
סטרואידים - ניתנים מקומית (רקטלית), בתכשירים פומיים או בדרך סיסטמית (ישירות דרך הוריד או בזריקות לשריר). סטרואידים יעילים מאוד בהשריית הפוגה בקוליטיס כיבית בדרגת פעילות בינונית עד קשה. עם זאת, תופעות הלוואי של סטרואידים בייחוד בשימוש לטווח ארוך מרובות. על כן הפחתת השימוש בסטרואידים היא מטרה טיפולית לכשעצמה.
אימונומודולטורים: תכשירים הניתנים דרך הפה (תיופורינים) או דרך הפה ובהזרקה לתת העור/לשריר (מטוטרקסט). לאימונומודולטורים השפעה כללית על שינוי תפקוד מערכת החיסון, הם פועלים באיטיות ולכן אינם מתאימים להשריית הפוגה אלא לשמירה עליה. מקובל להשתמש באימונומודולטורים כדי למנוע שימוש חוזר בסטרואידים וכן בשילוב עם תכשירים ביולוגים.
תכשירים ביולוגים: בדרך כלל מדובר בתכשירים חלבוניים, המכוונים כנגד מרכיבים ספציפיים בתהליך הדלקתי. תכשירים אילו כוללים מספר קבוצות הנבדלות ביניהן במנגנון הפעולה. ניתנים בעירוי או בהזרקה לתת העור. התכשירים הביולוגים נחשבים ליעילים ביותר כטיפול בחולים בקוליטיס כיבית בינונית עד קשה. מעבר ליעילות הגבוהה לתכשירים אילו מספר מאפיינים כולל אפשרות לאבדן תגובה לאורך זמן ותופעות לוואי ייחודיות. טיפול בהם מחייב היערכות ומעקב גסטרואנטרולוגי.
ניתוח: הניתוח בקוליטיס כיבית מומלץ לחולים במחלה קשה ופעילה למרות טיפול תרופתי, או בסיבוכי מחלה-כגון התפתחות שינויים טרום סרטניים או סרטן המעי הגס. הניתוח כולל כריתה מלאה של כל המעי הגס והרקטום. בד"כ מוסיפים לניתוח זה גם שחזור של מערכת העיכול על ידי יצירת מאגר ממעי דק תקין באגן וחיבורו לפי הטבעת (ניתוח פאוצ'). בצורה זו נשמרת המשכיות מערכת העיכול ויכולת הפרשת היציאות דרך פי הטבעת.
חשוב לציין שניתן להגיע לאיכות חיים טובה ושליטה בתסמיני דלקת קוליטיס כיבית תוך מעקב וטיפול מותאם המיועד לחולים בקוליטיס כיבית. מומלץ שטיפול כזה יתבצע במרכז עם ניסיון בטיפול במחלה, המאפשר מענה של צוות רב תחומי וטיפול אישי.
הכותבת היא רופאה במרכז למחלות מעי דלקתיות, המכון למחלות דרכי העיכול הכבד מרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי