הידראדניטיס סופורטיבה הינה מחלה בעלת השלכה פסיכוסוציאלית עצומה, הפוגעת קשות בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים יותר מכל מחלה עורית אחרת. מדובר לרוב באנשים צעירים, אשר חווים כאב ממושך, ירידה בביטחון העצמי ובדימוי הגוף עד כדי הימנעות מיחסים אינטימיים.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
הידראדניטיס סופורטיבה הינה מחלה דלקתית כרונית המתאפיינת בנגעים דמויי אבצסים או "פורונקלים" המופיעים לרוב באזורי הקפלים כמו בתי השחי, מפשעות, קפל השד או בין העכוזים, אך יתכנו למעשה בכל מקום בגוף בו נמצאים זקיקי שיער. הנגעים מלווים בכאב ובהפרשה מוגלתית המדיפה ריח בלתי נעים ונוטים לחלוף תוך הותרת כתמים או צלקות. בהמשך הנגעים נוטים לחזור במקום אחר, סמוך, כך שעם הזמן מתקבל המראה האופייני של נגעים אדומים מפרישים מוגלה לצד צלקות וכתמים. המחלה נוטה להופיע במבוגרים צעירים, אחרי גיל ההתבגרות ושכיחה פי 3 בנשים. יש החוות התלקחות טרום ווסתית. בחלק מהמקרים מדובר בנטייה גנטית וניתן למצוא קרובי משפחה עם אותה מחלה.
לא מדובר בתופעה נדירה: שכיחות המחלה נאמדת בכאחוז אחד מהאוכלוסייה, מאידך, במשך שנים רבות זכתה הידראדניטיס לכינוי "מחלה יתומה" (orphan disease) בשל היותה זנוחה, לא מוכרת ולפיכך לרוב לא מאובחנת. התרחיש הטיפוסי הוא זה שבו המטופלים נודדים בייאושם בין מגוון רופאים החל מרופאי משפחה, כירורגים גניקולוגים ואחרים ומטופלים באנטיביוטיות שונות או ניקוזים כירורגים באבחנה שגויה של פורנוקולוזיס או אבצסים חוזרים. הזמן הממוצע מהופעת המחלה ועד לאבחון הוא כ-7 שנים!
עישון והשמנת יתר הינם גורמי סיכון להתפתחות המחלה. כמו כן, ידוע על קשר בין הידראדניטיס ומחלת קרוהן (מחלת מעי דלקתית כרונית) וכן דלקת מפרקים. לאחרונה גוברים הדיווחים על שכיחות יתר של מחלות הקשורות לתסמונת המטבולית (סכרת, יתר לחץ דם, וכד') והידראדניטיס סופורטיבה.
עוד ב-mako בריאות:
>> שאלון: חושבים שהרגלי ההיגיינה שלכם בריאים?
>> האימון הזה לא עוזר לכם, למה אתם עושים אותו?
>> מחקר: ניתוחים קיסריים ישנו את אבולוציית האדם
האבחון
אין בדיקת מעבדה ספציפית שקובעת כי מדובר בהידראדניטיס סופורטיבה. האבחנה של הידראדניטיס סופורטיבה הינה קלינית, על פי מראה ומיקום אופייני של הנגעים וכן לפי ההיסטוריה של המטופל המעידה על נטייה להישנות, לרוב משך שנים.
ישנם שני קריטריונים עיקריים הנחוצים לאבחנה של המחלה:
- היבט כרוני – מעל שני אירועים של הופעת אבצס/פורונקל כואב בתקופה של 6 חודשים.
- מעורבות של מקומות אופייניים, כמו בתי שחי, מפשעות, עכוזים וכן מתחת ובין השדיים.
כאשר מתקיימים שני התנאים הללו, חשוב לפנות לרופא עור לשם אבחון והערכה וכמובן טיפול מתאים. כדאי גם לברר אם יש בן משפחה נוסף שסובל מתסמינים דומים, שכן בחלק ניכר מן המקרים ישנו סיפור משפחתי וגם זה נדבך חשוב באבחנה.
הטיפול
הטיפול בהידראדניטיס סופורטיבה הוא מאתגר. אומדן חומרת המחלה הינו כלי עזר יעיל בבחירת האסטרטגיה הטיפולית. המקרים הקלים מטופלים לרוב בתכשירים חיצונים, חבישות או אנטיביוטיקה פומית. חשוב לציין ולהדגיש כי לא מדובר במחלה זיהומית וכי האנטיביוטיות הנבחרות לשימוש במחלה זו הינן כאלו שיש להן פעילות אנטי דלקתית. במקרים בדרגת חומרה בינונית יש צורך בטיפולים אנטיביוטיים לתקופות ממושכות יותר, לעיתים ניתן לשלב עם טיפול ברטינואידים סיסטמים (נגזרות של רטין A). במקרים הקשים יש מקום למתן תכשירים אימונוסופרסיביים (מדכאי חיסון) או טיפולים כירורגים.
פריצת דרך נעשתה לאחרונה עם התובנה כי המרכיב העיקרי בפתוגנזה של המחלה הוא הדלקת ועם כניסתם של תכשירים ביולוגים נוגדי דלקת לשימוש. הומירה (adalimumab), טיפול ביולוגי אשר נמצא בשימוש נרחב בעולם הרפואה במחלות דלקתיות רבות כמו פסוריאזיס, מחלות מפרקים כרוניות וכן מחלת קרוהן, קיבל את אישור הרשות הרגולטורית האירופית וכן ה-FDA האמריקאי כטיפול למחלה ואף לאחרונה את אישור משרד הבריאות הישראלי. תכשיר זה מיועד כאמור לחולים הקשים אשר מחלתם אינה נשלטת עי טיפולים אנטיביוטיים או רטינואידים סיסטמיים ומאפשר איזון המחלה לאורך זמן או "להרגעת" המצב לפני ניתוח.
טיפולים כירורגים כמו ניקוזים או כריתה חלקית כרוכים לרוב בסבל למטופל ובשיעור הישנות גבוה. הטיפול הכירורגי היחידי שיכול להוות פתרון למחלה הינו כריתה רחבה של האזור הנגוע והשתלת עור. מדובר אמנם בניתוחים קשים ומורכבים אך בהחלט יכולים להוות מוצא לחולים קשים אשר אינם מגיבים לטיפול תרופתי או אינם יכולים לקבלו מסיבות רפואיות. אסטרטגיות לא תרופתיות פולשניות פחות ואשר מסתמנות כפתרון אפשרי בחלק מהחולים הינן כריתה באמצעות מכשיר CO2 לייזר או טיפולים פוטודינמיים.
הכותבת היא מומחית לרפואת עור, המרכז הרפואי איכילוב