דרמטיטיס סבוראית (או דלקת עור חלבית) הינה מחלת עור כרונית, שכיחה ביותר ולרוב קלה יחסית, המערבת אזורי עור בהם קיימות בלוטות חלב פעילות. למחלה זו מופע לאחר גיל ההתבגרות, עם שיא בסביבות גיל 40, וביילודים. בתינוקות לרוב חולפת המחלה מעצמה כעבור מספר חודשים ואילו במבוגרים מדובר במחלה עם מהלך כרוני, הכולל החרפות והטבות לסירוגין. לרוב מעורבת הקרקפת, שכיחה יותר בגברים וחמורה יותר באנשים הסובלים מפרקינסון, נשאי HIV ובמחלות נפשיות שונות.
עדיין לא ידוע מהם כל גורמי המחלה, אך קיים קשר לייצור מוגבר של סבום, חומר המורכב משומנים וחלבונים (בלטינית סבוריאה משמעה ייצור מוגבר של חלב) וכן לפטריית שמר הקיימת בעורנו באופן טבעי ושמה malassezia, כאשר עדיין לא ברור האם היא מחוללת המחלה או רק מחמירה אותה.
התסמינים
באופן כללי, תסמיני המחלה כוללים אזורים ורדרדים, על פניהם קשקש צהבהב, שמנוני וגס יחסית, המערבים אזורי גוף עשירים בבלוטות חלב (קרקפת, פנים, אחורי אוזניים, מפתח החזה, קפלי הגוף) וכמעט ואינם מובילים לתסמינים או לאי נוחות כלשהם.
עוד ב-mako בריאות:
>> סקס לעצלנים: השדרוגים שיהפכו אתכם למאהבי על
>> תתפלאו מה קצת שום יכול לעשות לכם
>> תולעים בטוסיק: מה עושים עם הסיוט הזה?
בילודים המחלה מופיעה לרוב מגיל שבוע ואילך, נוטה לערב בעיקר הקרקפת עד כדי היווצרות קליפה מעובה (cradle cap), אך תתכן גם התפשטות של פריחה אדמדמה בפנים, אחורי אוזניים, קפלי צוואר, גו, גפיים עליונות וקפלי הגוף, כולל באזור החיתול במראה המדמה תפרחת חיתולים.
האבחון
לרוב אין צורך בתבחינים או בדיקות כלשהם לאבחון המחלה. אבחונה בילודים נעשה בעיקר על סמך גיל הופעתה ופיזור הפריחה האופייני בילוד נינוח, אשר אינו סובל מאי נוחות כלשהי. בכל מקרה של פיזור לא אופייני, כאב, גרד וכן הלאה - יש לשלול מחלות אחרות , כגון פטרת בילדים גדולים יותר, פסוריאזיס, גירוי העור (irritant dermatitis) ועוד. מאחר ובילודים פעילות יתר של בלוטות החלב עלולה להיגרם ממעבר הורמוני האם דרך השליה לפני הלידה, המחלה צפויה לחלוף מעצמה כעבור מספר חודשים (8-12).
במבוגרים לרוב נראה מעורבות הקרקפת ופנים, החל בקשקש בלבד באזורים משוערים, כגון ראש ואיזור הזקן וכלה בפריחה אדמדמה מלווה גרד וקשקש, המערבת קרקפת, מצח, אזור הגבות, עפעף עליון, אחורי האוזניים, צדי הנחיריים, קפלים שבין האף לשפתיים ומפתח החזה. גם במבוגרים, אבחון המחלה נעשה לרוב על סמך מראה הקליני ופיזורה במיקומים אופייניים, כאשר בקרקפת לעיתים ישנה חפיפה עם מחלת הפסוריאזיס. במקרים בהם מראה הפריחה או תסמיניה אינם אופייניים, יש להעלות אבחנות אפשריות נוספות ולפי הצורך אף יבחר הרופא המטפל להשלים ביופסיית עור.
הטיפול
הטיפול במחלה בילודים כולל רחצת הקליפה ושימונה בשמן זית או שמן תינוקות, כאשר יש להימנע משימוש בתכשירי שמפו אגרסיביים ובעיקר מקילוף מכאני או ידני של הקליפה. במקרים קשים יותר ניתן לשקול שימוש בקרם אנטי-פטרייתי כנגד מרכיב השמר, כגון Ketoconazole ובמקרה של אודם מקומי, הרופא המטפל ישקול שילוב עם קרם סטרואידלי חלש.
בניגוד לילודים בהם המחלה חולפת באופן טבעי כעבור מספר חודשים, במבוגרים המחלה כרונית ואין פתרון רפואי המוביל לריפוי. משום כך, חשוב לנסות ולמנוע אותה על ידי שימון העור בתכשירים ייעודיים לעור סבוראי והימנעות ככל הניתן ממצבים מחמירים. ידוע כי המחלה לעיתים מוחמרת משנית כתגובה לשינויי טמפרטורה, בעונות מעבר, מחלת חום, מתח נפשי רב ובשל טיפול מקומי אגרסיבי, כגון בחומרים המכילים אלכוהול או סבוני גרגרים למיניהם.
הטיפול במחלה במבוגרים מבוסס בעיקר על שמפו לקרקפת וקרם לגוף, הכוללים תכשירים אנטי-פטרייתיים או תכשירי שמפו ייעודיים לסבוראה. יש להשתמש בתכשירים אלו יום כן-יום לא למספר שבועות (2-3) ולהפחית בהדרגה את תדירות השימוש. יש לעסות שמפו טיפולי על פני קרקפת יבשה ולשטוף כעבור שהות של מספר דקות, כאשר אם לא נראית הטבה כעבור כ-6 שבועות לערך, מומלץ לנסות ולהחליף לסוג שמפו אחר. בשימוש בקרם לגוף , מקובל להיעזר בתכשירים אנטי-פטרייתיים.
בין הטיפולים מומלץ שימון העור בתכשיר ייעודי לעור סבוראי. לעיתים יבחר הרופא המטפל להוסיף בתחילת הטיפול גם קרם המכיל סטרואיד חלש להפחתת מרכיב דלקתי. כקו שני, במקרי קשקש מרובה, יש המוסיפים לקרקפת תכשירי שמפו הכוללים עטרן או במקרים קלים יותר, אבץ פיריטיון.
הכותבת היא רופאה בכירה במחלקת עור ומין, מרכז רפואי סוראסקי תל אביב