נשים רבות שחלו בסרטן השד מתארות כי אחד הרגעים הקשים ביותר בהתמודדות עם המחלה, היה רגע הכניסה למחלקת אשפוז יום, ולאו דווקא הרגע בו קיבלו את הבשורה כי המחלה אובחנה בגופן. זו הסיבה שחדרה של מיה לב, אחות מתאמת שד במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא, נמצא ממש בפתח מחלקת הטיפולים. "רוב הנשים שזקוקות לטיפול כלשהו עוברות דרכי. אני הראשונה שהן רואות ופוגשות. למעשה, החדר שלי הוא המקום בו ההכרה וההבנה של משמעות המחלה ושל הטיפול בה מחלחלות והופכות למציאות", היא מסבירה.
אחות מתאמת שד היא מי שמרכזת את כלל הטיפול בנשים המאובחנות, צעירות ומבוגרות, שמחלתן התגלתה בשלב מוקדם או שנאבקות במחלה מפושטת; נשים שנמצאות לפני ניתוח או לאחריו, שזקוקות לטיפול בעירוי, בזריקה או בכדורים; נשים שימשיכו מן הטיפול באשפוז יום לעבודה ולטפל בילדיהן הקטנים; ונשים שנמצאות בדיור מוגן או בתי אבות וזקוקות לטיפול צמוד.
מיה, בת 47, נשואה ואם לשלושה, התחילה את דרכה כאחות במחלקה אונקולוגית לפני 24 שנים, בניו יורק. "הגעתי לזה במקרה, כשסיימתי את לימודי הסיעוד ומיד הבנתי שזה המקום שלי: לטפל ולתת כבוד לאנשים שעוברים תהליכים מורכבים ולבני המשפחה שמלווים אותם", היא מספרת. "כשעליתי לישראל המשכתי לעבוד במחלקת אשפוז יום אונקולוגיה, ומאז כבר 14 שנים אני עובדת במרכז הרפואי 'מאיר' בכפר סבא. לפני שנה הבנו שאנחנו צריכים לתת לנשים תמיכה פחות פורמלית ושחשוב שתהיה אחות מתאמת שד במחלקה.
עבודת המתאמת מקשרת בין המטופלות לאנשי צוות רבים ביניהם אחיות, אונקולוגים, עובדים סוציאליים, מזכירות ,רוקחים ואנשי צוות פרא-רפואי. שיתוף הפעולה של כלל הצוותים חיוני ומשמעותי בסיוע למטופלות.
"כאחות מתאמת יש לי את הזמן ואת האפשרויות לטפל בכל אחת לפי צרכיה ולעזור לה להתמודד עם המצב. אני מסתכלת על המטופלת ולא רק על התיק הרפואי. אם אישה מגיעה לטיפול ללא בן זוג או מלווה, אני אברר איתה אם היא מקבלת תמיכה בבית ואם היא זקוקה למשענת חברתית - ובמידת הצורך אפגיש אותה עם העובדת הסוציאלית של המחלקה".
"בנוסף, בחדר שלי נשים מקבלות את כל ההסברים כיצד יתנהל הטיפול והמעקב אחר המחלה. במשך כל תקופת הטיפול אני ממשיכה ללוות אותן, לענות על שאלות ולהיות זמינה עבורן".
לפני כמה שבועות נכנסה נורית (שם בדוי) לחדרה של מיה. "מיד ראיתי כי היא מבוהלת ומיואשת. את הטיפולים הקודמים נורית קיבלה בעירוי. כבר בטיפול הקודם התקשו למצוא לה וריד, והיא סבלה מכאבים בשל כך. ולכן, לפני קבלת עירוי נוסף, היא חששה. במקרים מסוג זה אני בד"כ פונה בשמן לאונקולוגית כדי לנסות ולמצוא דרך לסייע להן. במקרה זה הפתרון היה שינוי אופן מתן הטיפול לזריקה תת עורית".
מקרה נוסף הוא של לאה (שם בדוי), שבזכות ערנותה של מיה הוחלט לשנות לה את הטיפול. "לאה נוטלת תרופה בכדורים ולכן מגיעה לבית החולים רק עבור בדיקות מעקב וביקורת. כשלאה נכנסה למחלקה אחרי מספר שבועות שלא פגשנו בה, הבנתי שמשהו שונה. נדלקה לי נורה אדומה. היא התקשתה ללכת, הבחנתי שירדה במשקל, והייתה חיוורת. נכנסתי לחדרה של האונקולוגית ושיתפתי אותה במצבה, ככה הצלחנו לזהות את ההחמרה במצבה בזמן ולהחליף לה את הטיפול. שיתוף הפעולה בין צוות האחיות לבין צוות האונקולוגים חשוב ביותר כדי לסייע למטופלות".
המקרים הללו ועוד הרבה אחרים גורמים למיה להרגיש בשיאה ולקבל תחושת סיפוק עצומה מעבודתה כאחות מתאמת שד. "הנשים שאני פוגשת חוששות. לעיתים, כאשר הרופאה אינה פנויה, אני שם בשבילן. אני זמינה לכולן ומאפשרת להתקשר, לשאול ולהתייעץ. הרבה פעמים בשיחות אלו נחסך למטופלות זמן ההמתנה היקר לפגישה עם הרופאה. למשל, מזרזת תהליכים לקבלת טיפולים תומכים להתמודדות עם הכאבים ותופעות הלוואי. ישנן נשים חזקות אשר יודעות לנהל בעצמן את המחלה, וישנן נשים אחרות אשר צריכות יותר תמיכה. אני שם עבור כולן כדי לעטוף, ללוות ולתמוך", מסכמת מיה.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לתאריך נובמבר 2021. למידע נוסף ,יש לפנות לרופא המטפל. שירות לציבור. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ.
