דוגמנית העל והשחקנית אל מקפירסון חשפה לאחרונה כי אובחנה עם סרטן השד לפני שבע שנים. בראיון שהעניקה בתחילת השבוע למגזין האוסטרלי Women's Weekly שיתפה מקפירסון באומץ לב בבחירתה להסתיר את המחלה לאורך השנים האלה, בפחד שחשה ובמסע ההחלמה שעברה. המגזין אף שיתף מספר קטעים שכתבה הדוגמנית בת ה-60 בספרה החדשה "Elle" – הכולל תובנות שאספה במהלך שנות חייה, חלקן קשורות להתמודדותה עם המחלה.
"זה היה הלם", תיארה מקפירסון את הרגע שבו התבשרה על האבחנה. "זה באמת נתן לי הזדמנות לחפור עמוק בתוכי כדי למצוא את הפתרון הנכון בשבילי. זה היה תרגיל נפלא בלהיות נאמנה לעצמי ולסמוך על עצמי".
בעשורים האחרונים אימצה מקפירסון גישה הוליסטית לבריאות ואיכות חיים, וניהלה זוגיות עם אנדרו ג'רמי וייקפילד, מתנגד חיסונים שרישיונו נשלל לאחר מאמר שקרי שפרסם אודות הקשר, לכאורה, בין החיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת לבין הופעה של אוטיזם ומחלות מעיים.
באותו הראיון היא מספרת גם על בחירתה, השנויה במחלוקת, שלא להיעזר בטיפוליים המסורתיים. לטענתה, לאחר שביקשה עצות מ-32 רופאים ומומחים, ואף שאלה המליצו לה לעבור כריתת שד, כימותרפיה, טיפול הורמונלי וניתוח לשחזור שד, היא החליטה להיאבק בסרטן באמצעות הרפואה האלטרנטיבית. "להגיד לא לפתרונות רפואיים סטנדרטיים היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי. אבל להגיד לא לחוש הפנימי שלי היה אפילו קשה יותר", כתבה בספרה. "לפעמים, בחירה אותנטית מהלב אינה הגיונית לאחרים. אנשים חשבו שאני משוגעת. זה דרש אומץ".
מקפירסון הוסיפה כי בתקופה המחלה היא טופלה על ידי מספר מומחים וביניהם: נטורופת, רופא שיניים הוליסטי, אוסטיאופת וכירופרקט. כמו כן, היא עברה לבית באריזונה, שם נשארה לבדה במשך שמונה חודשים בהשגחת הרופא שלה, ולדבריה, הקדישה כל דקה לריפוי עצמי.
מקפירסון מתארת את מצבה הרפואי כיום ואומרת כי "במונחים מסורתיים, הרופאים היו אומרים שאני בהפוגה קלינית, אבל אני הייתי מכנה את זה 'מצב בריאותי מוחלט', ואני אכן במצב כזה בכל היבט: הן מבחינת תוצאות הבדיקות שאני עוברת והן מבחינה רגשית, רוחנית ונפשית".
האם טיפול הוליסטי באמת יכול לרפא סרטן?
בשנים האחרונות נשמעים קולות של אנשים הדוגלים בגישה הוליסטית שמעדיפים אותה על פני טיפולים רפואיים קונבנציונליים, לעיתים אף במצבים מסכני חיים. האם אכן מקפירסון עלתה על משהו שיכול לחסוך את הצורך בטיפול הרפואי המוכר? לפי פרופ' שני פאלוך-שמעון, מנהלת היחידה לאונקולוגיה במרכז הרפואי הדסה, לא בהכרח.
לטענתה, למרות הריאיון החושפני של מקפירסון, יש להתייחס בערבון מוגבל לפרטים שמסרה אודות מצבה הרפואי הנוכחי. "פעמים רבות אנחנו שומעים על אנשים שריפאו עצמם ב'אופן טבעי', אבל כשמחפשים את האמת, מתברר כי אותה המטופלת, לא חלתה בגידול סרטני אגרסיבי שהצריך טיפול כזה, ולעיתים כלל לא אובחן אצלה גידול סרטני. יתרה מכך, אף מטופלת לא צריכה להתייעץ עם 32 רופאים ומומחים ואנחנו גם לא ממש יודעים לאילו 'מומחים' היא מתכוונת. צריך לזכור שבארה"ב גם נטורופת וכירופרקט, יכולים לזכות בתואר דוקטורט".
הפרופ' מתייחסת גם להמלצות שקיבלה מקפירסון מרופאיה, בין השאר לניתוח לכריתת שד. "לא בכל המקרים אכן יש צורך בניתוח כזה, ולא ברור מדוע מקפירסון חשבה שהיא חייבת לעשות את זה. ייתכן שנתנו לה שתי אפשרויות: שימור השד או כריתה – ואם כירורג שד מומחה ביצע למפקטומיה (שימור שד) – יש להניח שהוא חשב שזה אכן מתאים מבחינה רפואית. אלה דיונים שמתקיימים בכל יום עם מטופלות וגם זה נתון שצריך להביא בחשבון – חובתנו לפרוס בפני המטופלות את כל האופציות הקיימות עבורן ולהמליץ להן מה הכי מתאים להן מבחינה רפואית. חלק מהעניין זה גם לאפשר למטופלת להיות שותפה בקבלת ההחלטות".
בהתייחסה לאופי הגידול הסרטני שציינה מקפירסון - סרטן "שלב 0", intraductal carcinoma חיובית ל-HER2, היא מסבירה כי כלל לא מדובר בסרטן חודרני, אלא בגידול טרום-סרטני. "במקרה כזה, ההמלצה מלכתחילה היא לא לתת טיפול כימותרפי או ביולוגי, ולכן אין זה פלא שהבריאה. גידול טרום-סרטני הוא אינו גידול מסכן חיים, ומרבית המאובחנות לא יחוו הישנות של גידול זה לאחר הניתוח. הטיפול בגידול טרום-סרטני נעשה באמצעות ניתוח משמר שד וקרינה או כריתה ללא קרינה, ולפעמים יומלץ גם על נטילת כדורים להפחת הסיכון למשך חמש שנים".
הפרופ' מסבירה כי כיום הרפואה כיום מתמקדת בהתאמת הטיפול באופן אישי לכל חולה. "זה מאוד תלוי באופי הגידול. ישנם מקרים שבהם יש יתרון מובהק לתוספת של טיפול כימותרפי וטיפול ביולוגי, למשל במצבים של גידול חודרני הכולל מאפיינים אגרסיביים, מעל גודל מסוים או כשיש מעורבות של בלוטות. במקרים כאלה מדובר בטיפולים מצילי חיים. במקרים אחרים, היתרון של הכימותרפיה הוא גבולי ולכן הרופא המטפל ידבר עם המטופלת אודות המשמעות והם יחליטו יחדיו על המשך הטיפול. מובן שיש גם מקרים שכלל אין יתרון בטיפול כימותרפי. בסופו של דבר, מי שצריכה טיפול תרופתי מציל חיים ובוחרת שלא לעשות אותו בפירוש מהמרת על חייה".
לדבריה, אורח חיים בריא, משקל גוף מאוזן, ופעילות ספורטיבית הם כלים חשובים שמפחיתים את הסיכוי לחלות מלכתחילה ולהישנות של המחלה, ויש לנקוט בגישה זו במקביל לטיפול המומלץ על ידי הרופאה, לרבות טיפול התרופתי, ולא על חשבונו. "מה שכן ניתן ללמוד מסיפורה של מקפירסון הוא שגילוי מוקדם מציל חיים, ואני מעודדת את כל הנשים בנות 50 ומעלה, או לפני גיל 50 באלה שיש להם גורמי סיכון – ללכת להיבדק ולהקפיד על בדיקות ממוגרפיה".