התובנה שגוף ונפש חד הם מוכרת מפילוסופיות של המזרח הרחוק מזה מאות שנים וצברה פופולריות במערב במהלך המאה העשרים. הבטן (ובייחוד מערכת העיכול) היא דוגמא נפלאה לאיחוד הזה; הרי, לא סתם כולנו משתמשים בביטויים כמו "תחושת בטן" לאינטואיציה או אומרים על בשורות לא טובות שהן "קשות לעיכול". כל זה נכון ביתר שאת לחולים במחלות מעי דלקתיות (IBD). רבים מאוד מהחולים מתארים קשר ישיר וברור בין מצבם הנפשי למצבם הגופני. כשאחד מחמיר אז השני בעקבותיו – התלקחות של הקרוהן או הקוליטיס גורמת למצב רוח ירוד ודאגות ומאידך בתקופה של לחץ בחיים או בתקופת משבר הבטן ישר "מתחילה לדבר".
אבל למה בעצם? מה עומד מאחורי התופעה הזאת שכולנו מכירים טוב כל כך? סטרס, מתח או עקה בעברית צחה הם שמות למצב שכולם מכירים, שמתברר כי מאחוריו עומדת רשת מורכבת של מנגנונים ביולוגיים שונים. חשוב להבין שמקור הסטרס יכול להיות גופני (מחסור בשעות שינה למשל) או נפשי (הגבלות התנועה סביב מגפת הקורונה למשל) והם משפיעים ותלויים אחד בשני. שחקן מרכזי בתהליך הזה הוא הקשר בין המוח לבין מערכת העיכול (Gut Brain Axis), שהוא קשר דו – כיווני בו מערכת אחת משפיעה על השנייה (ומכאן הקשר גוף – נפש). בזמן סטרס או מתח יש פעילות יתר של יצור הורמונים הקשורים במתח, בחומרים הקשורים בהפעלה של מערכת החיסון ובשליחת מסרים עצביים שונים מהמוח למערכת העיכול. כל אלו משפיעים על התכונות של המעי עצמו, של תאי מערכת החיסון שבו וגם על החיידקים שחיים בתוכו (אותו microbiome שזכה לפופולריות רבה בשנים האחרונות). מערכת העיכול מצידה "משדרת" אותות שונים למוח המשפעים על מצב הרוח ורמות החרדה.
כמובן שאצל אנשים שאצלם אחד מהצדדים הללו רגיש או פגיע יותר – למשל אצל אלו הסובלים ממחלות מעי דלקתיות – יידרש סטרס קל יותר בכדי לגרור תגובה (שלשולים, כאבי בטן וכו'). מחקרים רבים בשנים האחרונות הראו שלמתמודדים עם מחלות מעי דלקתיות קשיים רגשיים שמחמירים עם חומרת המחלה ואף משפיעים עליה. זאת ועוד, מחקר גדול שהתפרסם לאחרונה הראה שלאנשים המתמודדים עם דכאון סיכוי גדול יותר לסבול מ- IBD בהמשך חייהם.
אז איך כל זה קשור לקורונה?
ברור מאליו שאנשים עם מחלות רקע עלולים לסבול ממחלה קשה יותר אם ידבקו בנגיף. קל וחומר אלו הנוטלים תרופות שמשפיעות על מערכת החיסון. עם זאת, חשוב לציין כי עד זמן כתיבת מילים אלו לא ידוע על תחלואה רבה יותר או קשה יותר אצל חולי IBD (כלומר, אין צורך לעשות כל שינוי ובטח שלא להפסיק טיפול תרופתי בלי לדבר עם הרופא המטפל קודם). מעבר לכך, מגפת הקורונה וצעדי המניעה שננקטו נגדה יוצרים מתח נפשי לא מבוטל: החשש מהידבקות במחלה, קשיים כלכליים, הקושי להיות סגורים בבית, הריחוק מבני משפחה ועוד. נחמה פעוטה בכל המצב הקשה הזה, שחולי IBD רבים (ואני ביניהם) מרגישים נוח יותר בסביבה הביתית מאשר מחוץ לבית. אז אם להיות סגור איפשהו, לפחות שזה יהיה בבית.
מה עושים?
מהצד הגופני – ממשיכים להקפיד על נטילה סדירה של הטיפול התרופתי, על מעקבים אצל הרופא המטפל (מרפאות רבות עברו לעבוד בשיחות וידאו און-ליין), תזונה מותאמת ובריאה ככל שניתן ופעילות גופנית סדירה (בהתחשב במגבלות הסגר כמובן). מבחינה נפשית, התמודדות עם מתח בנויה על שני מישורים: הראשון היא מניעה שלו. אמנם קצת קשה בתקופה הנוכחית, אבל כדאי לנסות להמנע מכל מצב שעלול להכניס אתכם לפינה (למשל, שווה לצמצם את מידת החשיפה לחדשות על הקורונה עבור מי שזה מלחיץ אותו, להמנע מכניסה לחיכוכים מיותרים עם בני הבית וכו'). המישור השני הוא הפחתת המתח; ראשית, בתקופה בה קורים הרבה דברים שהם מחוץ לשליטתנו עוזר להתמקד בדברים שאנחנו כן יכולים לשלוט בהם – להקפיד על סדר יום קבוע, להשקיע במערכות היחסים שחשובות לנו וכו'. כמובן שלעסוק בדברים שאוהבים (ספורט, תחביבים) ושימוש בטכניקות שונות של הרפיה (מדיטציה, יוגה, קשיבות ועוד) מומלצות גם הן. ואולי הכי חשוב, אם מרגישים שלא מצליחים להתמודד - להיעזר, לא להשאר עם המצוקה לבד. בני משפחה וחברים ישמחו לשמוע ולחלוק מהחוויות שלהם. עצם הדיבור על הקושי, כמו גם העובדה שכולם באותה סירה, מרגיעה. כמובן, שתמיד אפשר לפנות לעזרה מקצועית במסגרות בריאות הנפש או מכוני הגסטרו' שממשיכים לעבוד.
לסיכום, בתקופה לא פשוטה זו, בה כולם ניצבים בפני התמודדות מורכבת, לחולי IBD המורכבות גדולה אף יותר. הקשר הישיר בין גוף ונפש באוכלוסייה זו עלול לתת את אותותיו ולגרום להחמרה במצבם הגופני והנפשי. הבנה של הנסיבות שהובילו לכך, התמודדות טובה יותר עם מתח ופניה לעזרה מקצועית במקרה הצורך יעזרו לצלוח את התקופה בקלות ככל שניתן. תהיו בריאים ותישמרו על עצמכם.
ד"ר אודי מקורי – דומצ'בסקי
פסיכיאטר ילדים ונוער
וחולה קרוהן
dr.udi.mek@protonmail.com
תודה לגב' לירן ברדה, פסיכולוגית רפואית, על עזרתה בהכנת הכתבה.
מוגש כשירות לציבור, בחסות חברת טקדה.