"אם לא הייתי גרה פה לא הייתה לי חברה כל כך קרובה בתקופה הזאת״

כשמדברים עם אביבה פרידנשטיין וטובה מצא שמתגוררות ב״אחוזת רובינשטיין״ בצהלה, או עם שוש הררי ובתיה ארנון מ״בית בכפר״, שני זוגות החברות מתארות את המפגש הראשוני ביניהן בצורה דומה: ״היה קליק״. בתקופה האחרונה, עם אי הוודאות שמקשה על כולנו, החברויות הקרובות של אביבה עם טובה ושל שוש עם בתיה היו עוגן.

״אם לא הייתי גרה פה לא הייתה לי חברה כל כך קרובה בתקופה הזאת״, אומרת אביבה. ״משתי סיבות: הייתי בבית לבד בבידוד, אבל באופן כללי קשה ליצור חברויות בגיל הזה. אבל טובה ואני התחברנו בצורה מדהימה ועד הסוף. אנחנו שם אחת עבור השנייה בצורה באמת מיוחדת. יש לשתינו עוד חברות וחברים במקום, אבל זה משהו מיוחד. אנחנו לא הולכות לישון בלי לומר לילה טוב״.

מה גרם לחיבור הזה?

״קשה לי להצביע על מה בדיוק גרם לנו להתחבר כל כך. יש לנו חברה משותפת, וכשעברתי לפה לפני חמש שנים היא אמרה לי שיש פה חברה שלה, וכשראיתי אותה יושבת לאכול ניגשתי אליה ושאלתי אם היא טובה. זה מפליא גם אותנו שניגשתי דווקא אליה. אנחנו מאותו רקע, שתינו נולדנו כאן ויש לנו מנטליות דומה״.

איך עברה עליכן תקופת הקורונה?

״זה היה קשה, לא יכולנו להיפגש עם המשפחות. בסגר הראשון הילדים שלי היו באים לגדר האחורית של האחוזה ומדברים איתי דרכה. פעם אחת הנכד המתוק שלי צחק ואמר ׳סבתא, שכחתי להביא בוטנים ובננות לזרוק לך׳, כמו לקופים. אבל במקום מאוד משתדלים ועוזרים לנו, מביאים לנו מרצים וסרטים ובאמת היחס פה הוא מעל ומעבר. עכשיו גם מרשים להביא בן משפחה אחד ואם באים יותר יש לנו גינה גדולה שאפשר לשבת בה ולשמור על מרחק. אבל בהחלט עוזר שיש כאן חברה כל כך טובה בתקופה הזאת. אומרים לפעמים שחבר הוא קרוב יותר מאשר אח רחוק. זו חברות שלא תלויה בדבר״.

 וזה לא יכול להיות לפעמים יותר מדי? לגור באותו מקום עם החברה הכי טובה?

״ממש לא. זה לא כמו לגור עם שותפה באותה דירה. יש לנו דירות נפרדות ויש לנו גם עיסוקים ותחביבים שונים - אנחנו לא ביחד מהבוקר עד הערב. היא מומחית לעבודות חריזה, ואני בכלל לא בקטע הזה. אני הולכת למקהלה ולדרמה ולדברים מהסוג הזה. אז זה מתאזן״.

גם במקרה של שוש ובתיה מדובר היה בחיבור מהיר, וממש כמו אביבה וטובה, גם הן חברות כבר חמש שנים. ״באופן כללי אני אדם חברותי״, אומרת שוש. ״אבל כשבתיה הגיעה לפה קצת אחריי מיד הכרנו והיה בינינו קליק״.

מה מיוחד בחברות שלכן?

״אני מאוד קשורה אליה, מאוד אכפת לנו אחת מהשנייה ואנחנו כל הזמן מדווחות אחת לשנייה לאן אנחנו הולכות ומה אנחנו עושות. לפחות פעם בשבוע אנחנו אוכלות יחד ארוחת צוהריים ואנחנו צוחקות המון ביחד, שזה מאוד חשוב, ואני מסוגלת להעמיד אותה על מקומה אם צריך - ולהיפך. יש לי עוד חברויות במקום אבל זה קשר מיוחד, וזה עזר לי מאוד במיוחד בתקופת הקורונה״.

בתיה ושוש שתיהן מודות שלולא היו עוברות לגור בדיור מוגן, לא היו יכולות להעביר את התקופה הזאת עם חברה כל כך טובה, צוות שדואג להן ופעילויות, וקשה להן בכלל לדמיין סיטואציה שכזו. ״לא הצטערתי ליום שבאתי למקום הזה״, אומרת שוש, ״וגם בתיה לא״.