אז איך אנשי הצוות במוסדות הללו מקבלים דיירים חדשים לבתים ואיך עוזרים להם להתאקלם בביתם החדש, בית שבו הם יוכלו להתבודד אם ירצו, אך גם להתרועע עם חברים על בסיס יומיומי, שכן כולם באותה קפסולה? הנה כל התשובות.
"אחרי הגל הראשון של הקורונה ולקראת תחילת השני, התחילו לזרום דיירים חדשים לכיוון הכפר", מספרת איריס פרידמן, מנהלת מחלקת הרווחה ב"בית בכפר", כפר סבא. "רובם המכריע מגיע על רקע מצוקה שהם חוו בתקופה האחרונה בבית, בבדידות. גם הדיירים העצמאים ביותר שהיו מאוד פעילים ביום יום שלהם סבלו מבדידות, מכיוון שמרכזי היום, המועדונים והמתנ"סים סגורים כך שלא היו יכולים להמשיך את הפעילות השוטפת שלהם, ומי שלא היה פעיל חברתית מלכתחילה, הרגיש בודד על אחת כמה וכמה".
"תמיד יש שכן מימין, שכן משמאל, וכמה חבר'ה ששותים תה ומשחקים ברידג' למטה"
השיקולים לעבור לדיור מוגן הם רבים, אבל נדמה שבשנה האחרונה הצורך החברתי דיבר יותר מכל. "חלק משמעותי שמגיע אלינו, צמא לחברה האנושית. אצלנו, הדיירים אף פעם לא לבד כי גם אם הם בפרטיות ביתם, תמיד יש שכן מימין, שכן משמאל, וכמה חבר'ה ששותים תה ומשחקים ברידג' למטה ביחד" מספרת פרידמן.
"המעטפת הרחבה שקיימת פה מכל בחינה, רפואית, סוציאלית, אפילו מבחינת תחזוקה, היא משהו שלא פשוט למצוא בחוץ באופן מרוכז", מוסיפה איילת פיינברג, מנהלת הרווחה של "פרוטיאה בכפר". "הביטחון הזה הוא בדיוק מה שמביא אנשים לדיור מוגן".
וכך, מתחילים להגיע דיירים חדשים, שבמשך שנים בילו עם אותם חברים וכאן, פתאום לא מכירים אף אחד. "הדרך הכי משמעותית לחיבור מידי שאני תמיד רואה היא משחקים" מסבירה פיינברג. "רמי קוב, ברידג', אלה משחקים מאוד חברתיים ומיד נוצר קליק. ברגע שאדם מוצא לעצמו את הרביעייה הראשונית שלו, הוא מרגיש טוב יותר ולרוב, זו גם רביעייה שממשיכה להיפגש ולהתחבר. זה היתרון שלנו בתקופת הקורונה, הפעילות החברתית ממשיכה וזה נותן לאנשים דרייב לצאת מהבית ולא להרגיש לבד".
פרויקט "שכן קרוב" - להרגיש פחות לבד
בפרוטיאה בכפר אף הגדילו ועשו, וביוזמת הדיירים הקימו את פרויקט "שכן קרוב". "ישנם לא מעט דיירים בודדים שחלקם לא יוצאים הרבה מהבית" מספרת נורית לוי (82), תושבת הכפר. "יש כאלה שעדיין יכולים פיזית, ויש כאלה שגם לא. חשבנו שיהיה נחמד לעשות מעין מבצע, ולבקש מאנשים לבוא לבקר דיירים בודדים. מהר מאוד אספנו 15 מתנדבים והפרויקט יצא לדרך. נוצרות חברויות חדשות, מתגלים תחומי עניין משותפים וזה מאוד משמח. יש כאלה שעוסקים במלאכת יד יחד, יש כאלה שמדברים על מוסיקה, או על ספורט, אפילו ישחקו קלפים, אבל העיקר ביחד".
כהן מוסיפה ומעידה על כך שהשינוי אצל הדיירים ניכר. אנשים מתחילים להיפתח, אמנם לא באופן מיידי, אבל המפגשים האלה בהחלט נותנים מוטיבציה להרגיש פחות לבד.
"החלק המשמעותי במעברים מהסוג הזה הוא החלק החברתי" מוסיפה פרידמן. "הצוות מאוד עוטף, מסייע בהיבטים טכניים ולשם ההיבטים החברתיים, אנו פועלים בכמה רמות: הרמה הראשונה היא מפגש קבוצתי של כל הדיירים החדשים שהגיעו בחודשים האחרונים, כך הם מכירים אחד את השני ויכולים להעלות נושאים שמטרידים אותם בנוגע למעבר. לאחר מכן, אנו מכירים אותם לשכנים שלהם, ולבסוף, אנחנו מכירים אותם ל'וועדת החברה' שהקמנו".
פרויקט ועדת חברה הוא אסופה של דיירים וותיקים ששמחים לחנוך את הדיירים החדשים. "הם יורדים איתם להרצאה, לוקחים אותם לשתות קפה, כל זאת על פי שידוך של עובדי הצוות לפי רקע מקצועי משותף, עיר מגורים משותפת, היסטוריה משותפת וכדומה. כשהצוות והחונכים רואים שהדיירים החדשים קצת מתחילים להתאקלם, הם נותנים להם צ'אנס להחליט האם להמשיך עם המפגשים או לא.
"אשתי ואני הגענו עם ניסיון יחסי בדיור מוגן, מכיוון שחמותי הייתה בדיור מוגן ובזכות הניסיון איתה, ידענו הרבה יותר" מספר גדי דר (77), דייר ב"בית בכפר". "קיבלה אותנו מנהלת התפעול בפנים חמות, הציגה לנו את האפשרויות, והאמת היא שאנחנו לא זכינו לממש את פרויקט ועדת חברה כי הוא עוד לא הוקם. היום, אשתי לוקחת בו חלק, ומלווה דיירים חדשים ועוזרת להם להתמקם. אני חושב שזאת אחת הסיבות שדיירים חדשים מצליחים להיטמע מהר יותר בקהילה. כמובן שנכנסים אנשים שונים עם שאיפות שונות, בטח בתקופת הקורונה, חלקם מעדיפים להישאר בבית, אבל העזרה בהתאקלמות היא משמעותית".
גם בסגרים הדיירים יכולים להיפגש
פרידמן מוסיפה ואומרת שיש הבדל משמעותי בין ה"לפני" ל"אחרי". "רוב הדיירים שמגיעים הנה, על אף שהגיעו גם מסיבות חברתיות, מופתעים מכמה שזה קל. כשגרים לבד, בשביל לקבוע עם חברים בטח בתקופת הקורונה צריך להבין מה מותר ומה אסור, האם יש אוטובוסים? האם מותר להיפגש במקום סגור? אפילו בתי הקפה סגורים. אבל כאן? כאן צריך רק לרדת ללובי, או לצאת מפתח הדלת לדלת שליד. מה שפעם היה פרויקט - להיפגש, הופך כעת לדבר הכי קל ונגיש בעולם. גם בסגרים הדיירים יכולים להיפגש, לצאת למינימרקט ולקבל תרופות באופן סדיר בכל שעות היממה כי הם קפסולה, וזה משנה חיים".
