יומנו של מכור:"לא ישנתי בלילות, הייתי מסתובב בבית ומחפש שקיות של נייס גיא"

"לא יכולתי לישון בלילות, הייתי מסתובב בבית, מחפש שקיות של נייס גיא, מעשן, חוזר למיטה. בגלל החומרים שיש בנייס גיא התחלתי להקיא דם, הייתי מסטול כל היום. מחוק. מתישהו, עוד לפני שעצרה אותי המשטרה הצבאית, הבנתי שאני מתדרדר. ביקשתי מאמא שתבדוק לי איפה אני יכול להיגמל. אחרי שעצרו אותי, ביקשתי לראות קב"ן והחלטתי שזהו, אני חייב להיגמל".

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

קוראים לו שי (השם בדוי, לבקשתו) הוא רק בן 21, וקשה לעכל את כל הקשיים שהספיק לעבור בחייו ואת מה שהספיקה משפחתו, בעיקר אמו, לחוות. הוא לא מבקש רחמים, מבין היטב שכל מה שקרה – באחריותו קרה, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהנחישות שבה הוא מנסה כעת לשקם את חייו. היום הוא נקי מסמים, חי עם אמו ובן זוגה, עובד במסעדה של קרוב משפחה כטבח וחולם על חיים רגילים, נורמטיביים. רק בן 21, אבל יודע שאלמלא הגמילה החיים שלו היו מגיעים אל סופם, בגיל שבו מרבית בני גילו רק מתחילים לחיות.

"הכל התחיל בילדות, הייתי שמן, היו צוחקים עליי, לא הצלחתי להתחבר לחברה. גם בבית היו קשיים. כשהייתי בן 12 ההורים שלי עברו גירושים קשים, אבא ניתק איתנו את הקשר ואני התחלתי להידרדר", הוא מספר, "זה התחיל מאלכוהול, שהייתי שותה בבתים של חברים, בכל מיני זולות. החברים האלה היו גדולים ממני ועישנו סמים קלים. ככה הכרתי גראס. ניסיתי ואהבתי את זה. הייתי מעשן מדי פעם, אבל בהדרגה זה נעשה יותר כבד. לקחתי אקסטות, טריפים, קריסטל מת'".
מתי הבנת שאתה מכור?
"כשהתחלתי עם הנייס גיא. הסתבכתי עם המשטרה והצמידו לי קצינת מבחן. הייתי חייב להתנקות מסמים כדי לתת בדיקות שתן. אז עוד לא ידעו לזהות נייס גיא בשתן, אז התחלתי לעשן את זה. זה גרם לי להתנהג באלימות, הפסקתי ללכת לבית הספר. ניסיתי לעבור כל מיני גמילות במרכז יום, אחר כך באשפוז, אבל תמיד הייתי בורח מזה. עד שהתגייסתי לצבא, והחלטתי להפסיק לעשן. בהתחלה הייתי נקי, אבל אז שוב הכל הסתבך".

עוד ב-mako בריאות:

>> חופפים במים חמים? אתם הורסים לעצמכם את השיער
>> מה עושים כשלא מצליחים להירדם?
>> לוקחת גלולות? יש מצב שתישארי רווקה 

"אני לא רוצה להסתיר, לא מתביישת בבן שלי, מספרת מה עברנו עם שי לחברים, לקרובים, למשפחה. כולם יודעים, אני חושבת שזה חשוב לספר את הסיפור", אומרת תמר, אימו של שי. "כשהתחילו הגירושים ושי איבד קשר עם אבא שלו, ראיתי שהוא מאבד את הצפון ונדלקה לי נורה אדומה. הוא התחיל להיעלם בלילות וכשחיפשתי, מצאתי אותו ישן זרוק בכל מיני מקומות ומקלטים בעיר. יום אחד קיבלתי טלפון מהמשטרה. שי היה בהיסטריה מוחלטת, לא הפסיק לבכות. חברים שלו גרמו נזק לאיזו מכונית. הייתי בשוק, ניסיתי לערב כל מיני פסיכולוגים, אבל שי לא שיתף פעולה".
למזלה, חוקר הנוער שטיפל במקרה דווקא היה שם לצידה, ולרגע נראה היה שהחיים חוזרים למסלול. " לבקשתי הוא הכניס את שי למעצר בית. במשך החודשים ששי היה בבית הייתי בקשר עם החוקר, קיבלתי ממנו תמיכה ועצות. אין לי מילים להודות למשטרה על היחס שקיבלתי".

אבל שי המשיך להסתבך, הוזמן פעם אחר פעם לחקירות במשטרה ותמר המשיכה לשלם לבעלי מכוניות ששי וחבורתו גנבו והרסו בנהיגה פרועה בשכרות. "הוא היה גונב ממני כסף, וחברים שלו היו מתקשרים לספר לי שהוא מעשן סמים. יום אחד מצאתי חבילה מוסתרת באחד הארונות. היה כתוב על זה "קטורת" ורק אחרי כמה ימים הבנתי שהילד שלי קונה ומעשן נייס גיא. התחלתי לברר מה זה והבנתי שמדובר במשהו נורא. כשמצאתי עוד ועוד חבילות מוסתרות בכל פינה בבית הבנתי שהוא גם סוחר בזה. היה מסומם כל הזמן, אישונים מורחבים, מקיא דם, מדמם מהחניכיים, בוכה, אגרסיבי. הילד היה גמור ברמות קשות. הכנסנו אותו לגמילה באשפוז, אבל אחרי 3 ימים התקשרו שנבוא לקחת אותו כי הוא לא משתף פעולה. ואז הגיע הרגע הכי קשה: הבנתי שאני לא מסוגלת להכניס אותו יותר לבית שלי. השארתי אותו בצומת עם מזוודה והודעתי לו שאני לא יכולה לעזור לו, שזה צריך להיות משהו שהוא מחליט ועושה. גם כשעצרו אותו שוב הסברתי לו שזו הבחירה שלו ושאני לא מגיעה יותר לבית המשפט לשחרר אותו בערבות".

התמכרות היא מחלה, וזה לא משנה למה בורחים החולים בה | צילום: Shutterstock

הלב שלה נשבר אינספור פעמים, אבל תמר הבינה שזו הדרך היחידה שבה שי יכיר באחריות שלו למצבו. פתרון קסם לא היה פה: הוא נגמל בעזרת קרובי משפחה שהכניסו אותו לביתם, ושוב נפל לסם, המשיך לסחור, להתדרדר. "ראיתי שהוא רוצה, אבל לא היו לי דרך וכלים. הוא נלחם להתגייס, נגמל בחוות השומר, קיבל חניך מצטיין, אבל אחרי שיצא מחוות השומר לא הצליח להחזיק מעמד בצבא והתדרדר שוב".
ואז קרה המהפך, מספר שי: "ישבתי בכלא הצבאי אולי 4 חודשים, במצטבר. במעצר האחרון הבנתי שדי, אני לא יכול יותר לחיות ככה. ביקשתי מהקב"ן שישחרר אותי לרטורנו, הייתי החייל הראשון שהצליח לצאת מכלא צבאי לגמילה. הייתי שם 7 חודשים, היה לי קשה מאוד והיו ימים שרציתי כבר לחזור למעצר, רק לא להתמודד. אבל בזכות מה שעברתי שם אני אדם שונה היום: למדתי לדבר על הקשיים שלי, לשתף את המשפחה, להתייעץ עם חברים ועם מדריכים שמכירים אותי משם. אני לא רוצה יותר לגעת בסמים בחיים שלי. רוצה להמשיך בדרך שלי, ובעזרת השם אולי אני אפתח מסעדה".

"שי הגיע אלינו שבור, מבוהל, מפוחד מעצמו וממה שעשה. ילד אבוד, קראתי לו. הוא היה גמור נפשית. לאט לאט הוא נפתח ברטורנו, התחיל ללמוד לדבר על מה שהוא מרגיש, ועבר שינוי מאד גדול", מספר טל (40) מדריך ברטורנו שבעצמו עבר גמילה מהתמכרות להימורים, בגללה הפסיד במצטבר כ-5 מליון שקלים. היום טל, עורך דין שישב בכלא על הונאה ואיבד את הרישיון לעסוק בעריכת דין, הוא מדריך נגמלים מסמים.
יש דמיון בין סוגי ההתמכרויות?
"התמכרות היא מחלה וזה לא משנה למה בורחים החולים בה, הימורים, אלכוהול או סמים, כי הפתרון הוא אותו פתרון: ללמוד לדבר על רגשות. לא עישנתי סיגריה בחיי, אבל אני יודע להתחבר לאנשים שנפלו בסם. לא משנה במה השתמשת חשוב לדעת לדבר על הרגשות. אנחנו נותנים לנגמלים כלים להתמודד עם העולם ועוזרים להם להבין שזו מחלה ושהם יצטרכו להמשיך לטפל בה ולהתמודד אתה לנצח".
מה אתה יכול לייעץ להורים שרואים את ילדיהם נאבקים במחלה הזו?
"שיקבלו ייעוץ. רוב המשפחות מתכנסות לתוך עצמן כשדבר כזה קורה, מתביישים, לא מדברים עם אף אחד, אבל המחלה הערמומית הזו מתפרצת החוצה. חשוב שבני משפחה של מכורים יבינו שהם לא לבד, והם לא צריכים להתמודד עם זה לבד".

גם תמר, שמשתתפת כיום בקבוצת אמהות של נגמלים ברטורנו ממליצה: "אל תנסו להתעלם ולהסתיר. אני ערבתי את המשפחה וזה היה חלק בלתי נפרד מההחלמה של שי. כמשפחה עברנו תהליך מדהים וקיבלנו את הילד שלנו בחזרה. אני גאה על התהליך שהוא עשה ויודעת, שמה שקרה, יכול לקרות בכל בית בישראל".

וגם: כך תתמודדו עם שפעת (או מראש תמנעו אותה)