המגע מלווה אותנו לאורך כל חיינו, והוא הדרך הישירה ביותר שלנו לחוות את הסביבה. הוא חשוב מאוד לתקשורת החברתית שלנו: אנחנו לוחצים יד כדי להכיר אדם חדש, מחבקים או מנשקים אנשים אהובים או קרובים, ולרוב נמנעים ממגע עם אנשים זרים או אלה שאיננו רוצים בקרבתם. למרות חשיבותו באינטראקציות חברתיות, המגע נחקר פחות מחושים אחרים בהקשר חברתי, אולי כי מסובך יותר לבחון אותו בתנאי מעבדה בהשוואה לחושי הראייה, השמיעה והריח.

נולדנו לגעת

חוש המישוש הוא החוש הראשון שמתפתח אצלנו, בעודנו בבטן אימנו: בין השבוע הרביעי והשביעי להיריון מתפתחים קולטני מגע על העור, ותחושת המגע מתחילה לפעול זמן קצר לאחר מכן. למגע יש יתרונות רגשיים וגופניים רבים, והם מתחילים כבר בהתפתחות התינוקות. רוב תקשורת שבין אמהות לתינוקות שלהן כוללת מגע. המגע עוזר באופן מיידי להפחית לחץ ולהרגיע, ואף מעודד תינוקות לחייך. אצל יילודים בריאים, מגע עור בעור משכך כאב, ואצל פגים המגע מזרז עלייה במשקל ומקצר את משך האשפוז. פעוטות שלא מקבלים מספיק מגע מהדמות המטפלת, או נמנעים ממנו, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות בעיבוד חושי, למשל רגישות יתר. 

 

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי 

 

מחקר על השפעותיו של דיכאון במהלך ההיריון מצא שחומרת הדיכאון של האם השפיעה על רמת הלחץ והרגשות השליליים של היילוד. ככל שהדיכאון של האם היה חמור יותר, כך הפגינו היילודים יותר רגשות שליליים, למשל פחד וכעס, והתקשו יותר לווסת את רגשותיהם, אך השפעה זו נצפתה רק בקרב תינוקות שחוו מגע אימהי מועט אחרי הלידה. מגע מהאם אחרי הלידה הפחית את ההשפעה של דיכאון האם במהלך ההיריון על התפתחות התינוק.

נראה שלמגע יש תפקיד גם ברכישת שפה. אוצר המילים המוקדם שהתינוק לומד מכיל לרוב מילים שקשורות למגע של הדמות המטפלת, למשל שמות חלקי הגוף. מחקר מ-2014 הראה שאפשר להשתמש במגע מכוון כדי ללמד תינוקות להבחין בין מילים, כלומר לזהות מתי נגמרת מילה אחת ומתחילה מילה אחרת ברצף צלילים. 

חיבוק מינקות עד בגרות

חיבוק הוא מגע שמשמש אותנו הרבה בהקשרים חברתיים, למשל כשאנחנו נפגשים או נפרדים לשלום, או כמחוות אמפתיה וניחום. יש חוקרים שטוענים שהצורך שלנו בחיבוק הוא אבולוציוני, ויש לו תפקיד מרכזי בהישרדות המין שלנו. תינוקות נולדים בלי יכולת לדאוג לעצמם, וכדי לשרוד זקוקים לטיפול צמוד ולמבוגרים שיחזיקו אותם ויטפלו בהם. לשם כך צריך שיהיה להם נוח להיות מוחזקים בידיים. חיבוק גורם להם להפריש הורמונים שמעוררים תחושות של רוגע ושקט. מאוחר יותר בחיים, מגע וחיבוק מחזקים את הקשר בין בני האדם. הם עוזרים לנו ליצור יחסים בין-אישיים וחיי קהילה, שבלעדיהם רובנו לא נצליח לשרוד לאורך זמן.

לחיבוק יש השפעות חיוביות רבות על הגוף שלנו. מגע רך, למשל חיבוק או ליטוף, מפעיל בעור קולטני סי-טקטייל (c-tactile) ששולחים אותות עצביים לאזורי עיבוד הרגשות ולאזורי הגמול במוח. המגע המלטף והחיבוק גורמים בין השאר להפרשת מוליכים עצביים והורמונים, ביניהם אוקסיטוצין ואנדורפינים. לאוקסיטוצין יש תפקיד חשוב בהיקשרות חברתית, והוא מפחית את לחץ הדם ואת רמות המתח והחרדה. אנדורפינים מפחיתים כאב וגורמים לתחושת הנאה. בנוסף לכך, מגע עדין מוביל לירידה ברמות הורמון הלחץ קורטיזול, וכך, בין השאר, עשוי לשפר את איכות השינה. לחץ נפשי כרוני משפיע לרעה על מערכת החיסון, כך שחיבוק טוב יכול אולי לשפר את בריאותנו בדרך נוספת – להפחית את הסיכוי לחלות במחלות מידבקות ולהפחית את חומרת התסמינים.

לאחרונה, קבוצת חוקרים מהולנד בחנה את ההשפעה של המגע על הבריאות הגופנית והנפשית של בני אדם בגילים שונים, בניתוח-על (מטא-אנליזה) של 212 מחקרים עם כ-13,000 משתתפים. החוקרים בדקו איזה גורמים השפיעו על יעילות המגע. "היינו מודעים לכך שמגע הוא התערבות בריאותית חשובה, אבל למרות קיומם של מחקרים רבים בנושא, לא היה ברור איך להשתמש בו בצורה מיטבית, לאילו השפעות אפשר לצפות באופן ספציפי ואיזה גורמים עשויים להשפיע עליהן", הסביר יוליאן פאקהייזר (Julian Packheiser), אחד מחוקרי המוח שהשתתפו במחקר בהודעה לעיתונות.

המגע הכי יעיל

המחקר מצא שלמגע יש השפעה חיובית בעוצמה בינונית על מגוון אוכלוסיות. עיסוי, ליטוף, חיבוק וצורות מגע דומות הפחיתו כאב, דיכאון וחרדה אצל ילדים ומבוגרים. מגע אף עזר לתינוקות לעלות במשקל. ההשפעות החיוביות האלה נמצאו יעילות לבריאים ולחולים כאחד. בהשוואה בין סוגי מגע, למשל עיסויים וחיבוקים, לא נמצאה עדיפות של אחד מהם, אולם נראה שמיקום המגע בגוף חשוב – למגע באזור הראש או הפנים היתה השפעה מועילה יותר בהשוואה לחלקי גוף אחרים, למשל היד או הבטן. לנגיעות בהזדמנויות רבות יותר היו השפעות בריאותיות חיוביות יותר. מנגד, לא נצפה יתרון בריאותי למגע ממושך, כנראה עקב הסתגלות של קולטני המגע שהובילו לירידה בתחושה לאורך זמן.

החוקרים בחנו שימוש במגע ככלי טיפול שאינו כרוך בתוספת כוח אדם. לשם כך הם סקרו גם מחקרים שבחנו מגע לא-אנושי, למשל שימוש בחפצים, רובוטים ובעלי חיים. למגע שכלל חפצים ורובוטים היתה השפעה חיובית על הבריאות הגופנית אך לא על הבריאות הנפשית, ייתכן משום שמגע אנושי כולל העברת מסר של אמפתיה, תמיכה רגשית וחיבור בין-אישי שיכולים להשפיע לטובה על הרווחה הנפשית. גם בהקשר של הבריאות הגופנית נמצאה שונות גבוהה בין המחקרים, ויש צורך במחקרים נוספים כדי לשפר את ההבנה שלנו לגבי היעילות של ההתערבויות האלה.

לדעת מתי לגעת

המטא-אנליזה הזאת ודומותיה עוזרות לזהות דפוסים באוכלוסיות, אך כל אדם מגיב אחרת למגע, ויש חשיבות להקשר ולגורמים פסיכולוגיים-חברתיים באופן שבו כל אחד מאיתנו חווה אותו. לא כל חוויה של מגע היא נעימה, ולכן לא לכל מגע יהיו השפעות חיוביות. הבעת הפנים של הנוגע, המראה החיצוני שלו, רמת הקרבה אליו וגורמים דומים משפיעים על האופן שבו מקבל המגע יגיב. גם רמת הקשב של מקבל המגע והמצב הנפשי שלו ברגע המגע משפיעים על האופן שבו הוא חווה את המגע. 

בנוסף, יש הבדלים בין המינים ובין תרבויות באופן שבו הם חווים את המגע. למשל, מטא-אנליזה שעשו חוקרים מאיטליה בשנת 2020 מצאה הבדלים בתפיסת המגע בין גברים לנשים. החוקרים סקרו 13 מחקרים ובהם 362 משתתפים, ומצאו שנשים נוטות ליהנות יותר ממגע בהשוואה לגברים. ייתכן שהסיבה היא הבדלים הורמונליים – לגברים יש רמות גבוהות יותר של הורמון המין הזכרי טסטוסטרון, שמקושרות לרגישות מופחתת למגע. הסבר אפשרי נוסף הוא התפקיד האבולוציוני של נקבות בטיפול בצאצאיהן ובטיפוחם. התפקיד הזה מתחיל עוד בהיריון, כשהן מרגישות את תנועות העובר ברחם, וממשיך גם אחרי הלידה, כשהן צריכות להיות רגישות מספיק לתינוק כדי להבין את צרכיו. 

איך יפנים מחבקים

מחקר אחר מ-2019 בחן הבדלים בין יפנים לבריטים בחוויית המגע, וכלל כלי לדיווח עצמי. המשתתפים סימנו אזורי מגע מותרים לסוגים שונים של מערכות יחסים, למשל הורה, בן זוג, חבר או אדם זר, ודירגו את נעימות המגע. החוקרים מצאו שבשתי התרבויות, ככל שהקשר הרגשי חזק יותר, כך מותר לגעת באזורים רבים יותר, אולם ליפנים מגע פחות נעים מאשר לבריטים. לדעת החוקרים, ההבדל הזה נובע מהאופי של התרבות היפנית, שכוללת פחות מגע.  

רוב המחקרים האלה נעשים בתנאי מעבדה ובסביבה מבוקרת, שלאו דווקא דומים לתנאים הטבעיים שבהם המגע מתרחש לרוב. זו בעיה, משום שיש גורמים רבים שיכולים להשפיע על האופן שבו אנו חווים מגע, ולא את כולם ניתן לשחזר במעבדה. עם זאת, עדיין ניתן להסיק מסקנות מהמחקרים והתצפיות, והמסקנה העיקרית העולה מהם היא שלמגע גופני יש השפעה חיובית על בריאות הגוף והנפש - כשהוא ניתן בהקשר הנכון, במינון הנכון, וכמובן אך ורק בהסכמה.

 

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי