עוד לפני הטיול ביפן אהבתי אוכל יפני במיוחד, אבל אחרי חודש שבו אכלנו רק אוכל יפני התאהבתי אפילו יותר בהקפדה שלהם על כל מנה ומנה, ההתמחות בכל פרט והאהבה לחומרי גלם ומסורות מקומיות. באווירת האולימפיאדה ויפן הכנתי גיוזות עם טופו ופטריות שיפנים כנראה היו תולים אותי בגלל חוסר הדיוק בצורה שלהן, אבל הכי חשוב הטעם :) והוא היה נהדר. אין מה לפחד מלהכין את הגיוזה לבד, זה קל וכיפי, וגם אם לא יוצא העיגול הכי מושלם, זה טעים ברמות וקל מהרבה כיסונים אחרים.
- 2 כוסות קמח רגיל
- חצי כוס מים חמים
- חצי כפית מלח
למלית
- חצי חבילת טופו green (את הטופו מנגבים ומייבשים מעט בנייר סופג אחרי שפותחים את המארז וקוצצים לקוביות קטנות מאוד)
- חבילת פטריות שיטאקי קצוצות לקוביות קטנות
- חבילת פטריות שמפיניון או פורטבלו קצוצות לקוביות קטנות
- 2 בצלים ירוקים קצוצים דק
- 3 שינים שום כתושים
- אצבע ג'ינג'ר green מגוררת
- 3 כפות סויה green
- 2 כפיות שמן שומשום
למטבל
- 1/2 1 כפות חומץ אורז
- 1/2 1 כפות סויה אורגנית green
- 1/2 כפית צ'ילי
-
מערבבים את הקמח, המלח והמים החמים, תחילה עם כף עץ ולאחר מכן עם היד עד ליצירת גוש בצק אחיד
-
לשים ביד לאט את הבצק תחילה מפירורים ועד לבצק אחיד. לשים את הבצק כשש שבע דקות ואם מרגישים שהבצק לא אחיד עדיין מוסיפים כף מים חמים (הבצק לא צריך להיות דביק). כשיש כדור אחיד עוטפים בניילון ומניחים בצד לכעשרים דקות וביניים עובדים על המלית
-
מערבבים היטב את כל חלקי המלית
-
את הבצק מחלקים לשניים (את החלק שלא עובדים איתו שומרים בניילון הנצמד שלא יתייבש). מגלגלים לגליל את חצי הבצק וחותכים את הגליל ל-12-15 חלקים בגודל שווה יחסית
-
על משטח מקומח עם מערוך פותחים את עיגולי הבצק בזהירות לעיגולים בעובי דק ובקוטר של כ-10 סנטימטרים. כשמסיימים לעבד את חצי הבצק אפשר לעבור לחצי השני
-
את קצוות כל עיגול מרטיבים במים עם האצבע ובמרכז כל עיגול מניחים כף מלית. סוגרים את הגיוזות בדרך ובצורה שאוהבים, ומוודאים שהקצוות אטומים לחלוטין
-
במחבת מחממים מעט שמן זרעי ענבים או שמן ניטרלי אחר. וכשהשמן חם צורבים מצד אחד את הגיוזות עד שהצד שנוגע במחבת בצבע חום זהוב נאה. מוזגים למחבת כרבע כוס מים ומכסים במכסה. אחרי כארבע דקות פותחים את המכסה, מוסיפים כף שמן שומשום ומניחים לשיירי המים להתאדות
-
מגישים את הגיוזות עם מטבל של חומץ אורז, סויה וצ'ילי
