בתור ילדה, אני זוכרת את עצמי מבלה שעות על גבי שעות מול המחשב ב-Sims, בונה לדמויות הווירטואליות שלי בתים מיוחדים וצבעוניים. תולה תמונות, פורסת שטיחים ובוחרת אריחים שישוו למרחב מראה רומנטי – אבל לא קיטשי מדי. כשגדלתי מעט והיה עלי לעצב את דירת הסטודנטים הראשונה שלי הבנתי שהחיים קצת יותר מורכבים ממשחק מחשב – לכל רהיט חדש שקניתי היה מחיר, ולא רק כלכלי אלא גם אתי וסביבתי.
רגע לפני שנצלול אל המערבולת הזאת, חשוב לומר - הכתבה הזאת לא נועדה לעורר בכם רגשות אשם על דברים שכבר קניתם. רק להעלות את המודעות, ואולי – להשפיע על ההחלטות הצרכניות שתיקחו בעתיד. ועכשיו כשזה על השולחן – זה הזמן לבדוק ממה הוא בעצם עשוי, מי יצר אותו ואיך נוכל לוודא שהרהיטים שמקיפים אותנו ישמרו לאורך זמן ויכניסו אל הבית שלנו אנרגיה חיובית, בריאה ונעימה.
"אני מעצבת מרחבים הוליסטיים, הומאניים ומתחשבים, שרואים את הבית או המשרד כחלק מהסביבה ומהעולם שבו אנחנו חיים", אומרת לילך צוריאל, בעלת סטודיו עצמאי לתכנון ועיצוב חללים בגישת העיצוב החיובי (Positive Interiors). "תפיסת העיצוב הייחודית שלי, היא חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמי ומהדרך בה אני חיה את חיי. ביום-יום שלי אני פועלת למען סביבה ירוקה ונקייה יותר ואני טבעונית למעלה מ 5 שנים. בפרויקטים שלי אני עושה שימוש נרחב בחומרים טבעיים, חדשניים ואקולוגיים, ומחפשת עבור לקוחותיי את הפתרונות החכמים שמאפשרים להם לחיות חיים בריאים, חסכוניים ומחוברים יותר לסביבה".
הבית שלנו עלול להיות רע לסביבה, לבעלי החיים ולגם לבריאות שלנו
הבחירה בעיצוב פנים סביבתי-טבעוני נטועה בין היתר בנזקים הסביבתיים של סקטור הבניה –בישראל, הוא אחראי לעשרות אחוזים מפליטות גזי החממה. הם נפלטים בשלב יצור הבטון, שינוע שלו, הפעלת מנופים, וגם ביצור רהיטים והפקת חומרים שונים. כמות פסולת הבניין שמגיעה למטמנות היא עצומה ויעברו מאות שנים עד שתתכלה. גישת העיצוב החיובי מסייעת לנו לצמצם לפחות במעט את הנזק. היא מתחילה בתכנון חכם שמתכתב עם נתוני השטח כמו זוויות האור והרוח וממשיכה לבחירה בחומרים טבעיים וטבעוניים, כלומר – ללא עור, פרוות, נוצות ומוצרים מן החי ותוך ניסיון לצמצם עד כמה שניתן את הפסולת שנגרמת כתוצאה מבנייה, שיפוצים וחידושים.
"המציאות הקשה היא שקרוב למיליארד חיות נהרגות מדי שנה לטובת תעשיית העורות, הפרוות והנוצות", מספרת לילך. "התפיסה הרווחת היא שעור הוא מוצר לוואי של תעשיית הבשר. כלומר, לא הורגים בעל חיים במיוחד בשבילו, אלא משתמשים כ'בדרך אגב' בחלקים של פרה שכבר נהרגה בתעשיית הבשר. זו תפיסה שגויה. הרווחים ממכירת עור תופסים נתח משמעותי ברווחיה של תעשיית הבשר. 90% מהעורות בעולם מיובאים מסין. שם אין שום חקיקה להגנה על בעלי חיים והכל קביל. עור הוא עור והמונח – Dog Leather הוא אמיתי לחלוטין. בתעשיית העורות מפיקים עור מכל מי שיש לו עור – כלבים, חתולים, כלבי ים, קנגורו – יו ניים איט. והאמת היא שאין לנו מושג מאיזה עור מיוצר הפריט שרכשנו. לא שזה משנה, כל יצור שנהרג על מנת לייצר ספה, כרית או אקססורי כזה או אחר לבית, זה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתי".
אבל עור גם מחזיק מעמד יותר זמן במקום שנצטרך לקנות סינטטי ולזרוק אחרי שנה, לא?
"במשך שנים על גבי שנים שכנעו אותנו באמצעי שיווק מתוחכמים שעור הוא סמל סטטוס, מוצר נחשק ויוקרתי. במציאות - הוא עובר תהליכי שימור רעילים ביותר. תוחלת החיים של העובדים בתעשיית העור, שמרוכזת במדינות עולם שלישי היא 50 שנה בלבד, עקב חשיפה לכימיקלים קשים על בסיס יומיומי. אותם כימיקלים נספגים בעור ולאחר מכן בגופנו דרך הנקבוביות. בלי לדעת אנחנו מקיפים את עצמנו ואת משפחותינו ברהיטים ובריפודים שהם בעצם רעילים, ופוגעים במיוחד באוכלוסיות רגישות כמו בני הגיל השלישי, ילדים ותינוקות רכים".
ומה לגבי צמר ונוצות?
"רבים מאיתנו חושבים שכשגוזזים לכבשים את הצמר, בעצם עוזרים להן להיפטר מעודפים מיותרים שבין כה מכבידים עליהן. אבל איך בכלל הגיעו הכבשים מלכתחילה למצב שבו הן סובלות מעודפי צמר? בתעשיית הצמר משמשים זני כבשים שעברו מניפולציות גנטיות להפקת כמויות גדולות ככל הניתן של צמר. הזן הנפוץ ביותר בתעשיית הצמר, כבשי המרינו, נוטות להיות פגיעות במיוחד להתקפות מצד רימות וזבובים, הנמשכים ללחות המצטברת סביב העור עתיר הקפלים והצמר שלהם. הבעיה הזו מטופלת בשיטת – 'מיולסינג' שכוללת חיתוך בעורן של הכבשים. זו שיטה שמיושמת בעיקר באוסטרליה, האחראית ליצור של רוב הצמר העולמי. אוסטרליה הבטיחה בשנת 2010 להפסיק את השימוש בשיטה זו, וחזרה בה. הכבשים במשקים התעשייתיים גדלים בתנאי צפיפות והזנחה קשים מאוד ובמרבית המקרים סובלים ממחלת עור מדבקת מאוד בשם סקביאס. הטפיל הזה עקשן מאוד וכדי להפטר ממנו מספיגים את הצמר הגזוז בבריכות מלאות בכימקלים רעילים. מאותו צמר מייצרים שטיחים, כריות וריפודים", לילך מסבירה.
"נוצות מופקות מאווזים וברווזים אשר סובלים סבל רב ומיותר. תחקיר ששודר בערוץ הטלוויזיה השוודית TV4 ב-2009 חשף כיצד מורטים מאווזים וברווזים את הנוצות שלהם בעודם בחיים בשביל תעשיית הפוך. מכיוון שהנוצות צומחות מחדש אחרי שתולשים אותן, משתלם יותר למרוט את האווזים שוב ושוב במהלך חייהם, מאשר רק פעם אחת לאחר מותם. מריטת עופות חיים אמנם אסורה ברוב מדינות אירופה, אך 80% משוק הנוצות העולמי מקורו בסין, מדינה בה אין שום חקיקה בנושא. המדינות האירופאיות הבודדות בהן קיימת תעשיית נוצות הן הונגריה ופולין, שהן גם המדינות הבודדות באירופה בהן מותר למרוט עופות חיים", היא מוסיפה.
חלופות טבעוניות ואקולוגיות
הנתונים הכואבים שלילך מציגה לא יכולים להשאיר אף אחד אדיש. כשאנחנו מעצבים את הבית חשוב לנו ליצור חללים נעימים, נינוחים ואולי אפילו מעוררי השראה – אבל רובנו לא מודעים לכמות האנשים ובעלי החיים שמשלמים על כך מחיר כה כבד. "במשך שנים עיצבתי חללים עם חומרים מן החי בלי לתת על זה את הדעת בכלל, בלי להבין או להתעניין איך ומאיפה מגיעים החומרים האלה ומהו המחיר הסביבתי והבריאותי העצום שכולנו משלמים על התעשייה הזו", לילך משתפת. "הבנתי שכל מה שצריך הוא לחקור, לבדוק היטב את הפרטים הקטנים וללמוד עוד ועוד על פתרונות ואפשרויות אחרות". החדשות הטובות הן שהיום יש המון תחליפים ואפשרויות בריאות ומקיימות יותר לעיצוב הבית. החל מחומר דמוי עור שמיוצר מעלי בננה או פטריות ודרך חנויות עיצוב מקומי או יד שניה.
אלו שבעת הטיפים של לילך לעיצוב בית טבעוני ובר קיימא:
- להעביר הלאה – אם אתם משפצים או מחדשים, רגע לפני שמתחילים כדאי למסור רהיטים, דלתות ישנות ואפילו מטבח ישן במצב טוב. במקום לזרוק ולמלא מכולות, אפשר לפרק ולהעביר הלאה. יש המון עמותות ואנשים פרטיים שישמחו לקבל אותם.
- חדש-ישן – רהיטי וינטג' ויד שניה תמיד יוסיפו לחלל עוד מימד של אופי ואותנטיות. זוהי שעתן היפה של קבוצות הוינטג' והמרקט פלייס בפייסבוק שרוחשים פעילות ועניין. אפשר בקלות לרהט בעזרתן בית שלם בפריטים איכותיים במקום לקנות עוד רהיט זול שיחזיק מעמד שנה במקרה הטוב.
- לבחור בייצור מקומי – יש בארץ מרפדיות ובתי מלאכה מעולים, שייצרו עבורנו ספות וכורסאות מאיזה דגם ועיצוב שנבחר, וזה כמובן עדיף על פני שינוע מחו"ל. יתרון נוסף הוא שנוכל לבקש את חומרי המילוי שאינם מן החי ואפילו לגשת לבית המלאכה עצמו ולוודא זאת.
- צבע הקירות – מרבית הצבעים המוכרים לנו מכילים VOC – תרכובות אורגניות נדיפות שמסוכנות לבריאותנו וממשיכות להיפלט גם זמן רב אחרי שהריח החריף של הצבע התפוגג. בצבעים של חב' בנג'מין מור האמריקאית, המשווקת כאן בארץ יש VOC ברמות נמוכות משמעותית מהממוצע, ובסדרות מתקדמות שלהם כמו NATURA אין VOC כלל והצבע הוא היפו-אלרגני. אציין לטובה גם את סדרת Eco2 של טמבור שהיא הסנונית הראשונה של סדרת צבעי הקיר האקולוגיים תוצרת כחול לבן שאינם מכילים VOC.
- שימוש בחומרים טבעיים ואלמנטים ברי קיימא – עץ, במבוק, חימר, קש, פשתן, חבל, כותנה, איצטרובלים, פירות, ענפים שונים וכמובן – צמחייה, וכמה שיותר ממנה. שימוש נרחב באלמנטים מהטבע בסביבה הבנויה הוכח מחקרית כתורם משמעותי לרווחתנו בכל ההיבטים, וכמובן ידידותי יותר לסביבה.
- בחירה מושכלת – במעצב.ת שיש להם מודעות סביבתית מפותחת והכרות עם מגוון רחב של חומרים שאינם מזהמים ופוגעים בחי. בחירה כזו תהפוך את סביבת המגורים או העבודה שלכם לאקולוגית יותר ומשמעותית יותר ברבדים העמוקים. הרבה יותר מ"עוד בית מעוצב".
- לקרוא את התווית - הדרך לדעת האם כרית או שמיכה היא טבעונית היא להתעמק בתוויות ובהרכבי החומרים. מילים כמו: "פלומה טבעית, נוצות אווזים ו-חומרים טבעיים" אמנם נשמעות כמו הבטחה נהדרת, אך רוויות בטרגדיה גדולה, כפי שהבנו. העקרון הוא פשוט – לחקור, לוודא ולא להסתפק בתשובות עמומות.