שנה חדשה תמיד מביאה עימה משב רוח מרענן מעיין סירקולציה טובה לגוף ובעיקר לנפש. אם לחשוב על השנים שקדמו לזו החולפת וודאי שהיא בולטת בשונותה - זו השנה הראשונה שבה משהו בי נרגע. במקום לרוץ סביב הזנב של עצמי אני סוף סוף מפנה מקום להתחדשות אמיתית - עברתי למינימליזם צרכני ואופנתי - אם זה נשמע לכם מרתיע, חכו עוד רגע. לא מדובר באתגר 60 הימים, לא מדובר בהלך רוח סגפני, לא מדובר בצמצום עד לכדי דלות. להיפך – היום אני בוחרת להכניס לחיי פריטים שעומדים בשני פרמטרים : ערך וכיף.
אז נכון, שנה שלמה לא קניתי בגדים ושרדתי כדי לספר על כך לעולם (יותר נכון לצרוח) אבל המסע שלי לא הסתיים שם. למעשה שם הוא רק התחיל. פיניתי מקום בארון ובחיים.
את עקרון הערך והכיף אני מתרגמת לשלל תחומי החיים. העקרונות שסיגלתי לעצמי נותנים לי מסגרת, מעיין משענת לעת צרה, וכשיש ספק אני פונה אליהם. אנחנו נמצאים בעולם שבו תרבות הצריכה היא אינסופית. אם להעיד על עצמי, רוב הזמן הרגשתי במירוץ עכברים. כך למשל, שאלה לגיטימית כמו 'מה התכניות שלכם לסוף השבוע?' הייתה גורמת לי לעקצוצים ואי נוחות – מה עושים, עם מי, מתי ולמה? היה לנו מוטו הורי מצחיק - לא משנה מה עושים העיקר להיות בתנועה, בכל זאת שלושה בנים. וכך מצאתי עצמי מקפצת בין מסלולי טבע, מתחמי קניות ממוזגים, ים, ביקורי משפחה ולקינוח גם גלידה כי חובה - העיקר להיות בתנועה. תמיד בתנועה.
ואז הגיע המינימליזם שלי. אימצתי באהבה הלך רוח שמקדם דיוק והאטה. לשמחתי, דייקתי לא רק את ארון הבגדים שלי והאטתי לא רק את היסטריית הצריכה שלי. הכנסתי לחיי דיוק והאטה, לא במובן הרוחניקי, אלא במובן של החזרת השליטה לחיי – אני בוחרת במודע מתי ללחוץ על דוושת הגז ומתי לשחרר. את החוויות אני בוחרת בפינצטה, וגם הן עומדות במבחן עקרונות הערך והכיף. נגמרו הימים של לסמן וי ולהמשיך הלאה. החוויות שאני צוברת הן בעלות משמעות. ולא רק החוויות – החלטתי לתחום את כל מה שאני מכניסה הביתה לכדי שני העקרונות הללו - באופן הזה אני נמנעת מקניות אימפולסיביות ומיותרות.
לכבוד השנה החדשה ורגע לפני שתקופת החגים נגמרת וחוזרים לשגרה מאני מזמינה גם אתכם לאמץ את הלך הרוח, ובעזרת מספר צעדים פשוטים ליישם את העקרונות בחייכם:
- יוסטון, יש לנו בעיה – השלב הראשון הוא לזהות את המקומות שבהם זה נוגע אלינו. ההבנה שהייתי במערבולת צרכנית חסרת רסן היוותה את הבסיס לשינוי, הרגשתי שמשהו לא כשורה ורציתי אחרת.
- תרומה למעגל חברים/משפחה– יש משהו מאוד מנחם בעובדה שיש לחפצים שלי בית חם שאותו אני מכירה ואוהבת התרומה למעגל קרוב סייעה לי לסלק את התחושה שהחפצים שלי מושלכים לחלל קר ומנוכר איפשהוא בגלקסיה.הגעתם למסקנה שצריך לשחרר חפצים? העבירו למי שיעשו בהם שימוש ויעריכו אותם.
- אחד נכנס אחד יוצא – ישן ישן אבל עובד! ולא רק בארון הבגדים. החלטתי להתחדש בסט צלוחיות - הישן ביותר יוצא החוצה. אין לי באמת צורך בארבעה סטים. זה עובד נהדר בכל נישה שנבחר. מניסיוני, אם לא נוח לי להוציא פריט אז כנראה שאין באמת סיבה להתחדש באחד חדש.
- ערך – עקרון קנייה ראשון - אני מכניסה פריטים שנותנים ערך ומשמעות לחיי. כאן לכל אחד יש פרשנות סובייקטיבית כי עקרון הערך משתנה מאחד לשני אך חשוב לתת על כך מחשבה. האם הפריט שייכנס לחיי יקנה להם ערך מוסף כלשהוא? כיצד הוא תורם למערך החפצים הקיים? כיצד הוא מעשיר אותם? מה אני מפיקה ממנו?
- כיף– אנחנו כאמור לא סגפנים. אין במינימליזם תחושת החמצה או פספוס, להיפך – אני בוחרת להתמקד בפריטים שמשמחים אותי ומנטרלת רעשי רקע מיותרים. בעקרון הכיף אני שואלת עצמי האם הפריט הזה מסב לי אושר? הוא משמח אותי? הכוונה היא לא לאושר רגעי, כזה שיש בבולמוס קניות (שאחריו בדרכ מגיע דכדוך קל), אלא לכיף במובן הזה שיהיה לי כיף במחיצתו גם שנים מהיום. זוג נעליים, שעון או סט מצעים מפנק - כל אלו בהחלט יכולים להשתבץ תחת עקרון הכיף!
המינימליזם שסיגלתי מתמקד בשחרור כל מה שלא עומד בעקרונות הערך והכיף והכנסת כל מה שכן. באופן אישי, עברתי למוטו של צבירת יותר חוויות ופחות חפצים, כי הניסיון לימד אותי שבמבחן הזמן החוויות הן אלו שעומדות בעקרונות הערך והכיף עבורי, וחפצים הולכים ובאים.
מוזמנים לעקוב אחרי המסע שלי גם באינסטגרם, ולחיי שנה חדשה ומלאת חוויות!