לפני שבועיים הזמנתי פיצה עם חברות. הן ביקשו משפחתית עם אקסטרה צ'יז ועוד תוספת של גבינת עזים ואני התלבטתי אם להזמין פיצה אישית עם גבינה טבעונית ובסוף בחרתי בכריך טבעוני (מושלם, אגב). ישבנו והשלמנו פערים אחרי שנה בערך שלא נפגשנו, כשאחת החברות שאלה פתאום "כשיהיה חלב מתורבת, את תאכלי?" מודה שקצת התבלבלתי, זו שאלה שאף פעם לא השקעתי בה מחשבה. התשובה האינטואיטיבית שלי הייתה שכנראה שלא. אבל למה לא בעצם?
מדובר ברעיון מהפכני. אם להסביר באופן קצר ופשטני - חלב מתורבת (מהמילה תרבית), הוא חלב פרה שמיוצר במעבדה. לוקחים דגימה של תאי חלבון מחלב פרה אמיתי, משכפלים אותו במעבדה ומגדלים אותו באופן מלאכותי. היתרון ברור – מקבלים מוצר בטעם המוכר של חלב הפרה בלי להכניס פרות להריון כפוי, בלי להפריד מהן את העגלים שרק נולדו ובלי כל הסבל והאנטיביוטיקה. על הנייר זה נשמע נהדר, ואפילו כבר יש חברות שעובדות על הפיתוח הזה גם כאן בישראל, אבל בפועל כנראה שיעבור עוד זמן רב עד שיגיעו למוצר שישווק באופן מסחרי, וגם אז מי יודע כמה זה יעלה.
גם עם בשר מתורבת - אותו רעיון רק עם דגימה מפרה חיה, או עוף - שהפך כבר מזמן לאחד הנושאים המדוברים בתוך הקהילה הטבעונית ומחוץ לה, העניין דומה. אמנם הוא כבר קיים, ויש אנשים שאפילו טעמו אותו, אבל גם כאן המרחק עד לשיווק המוני עוד רב, והמחיר שלו כנראה יהיה גבוה מאוד. ואפילו אם המחיר יהיה שפוי, אני בספק גדול אם אבחר אי פעם לצרוך אותו. מדובר בפתרון נהדר לדעתי, עבור מי שקשה לו לוותר על מוצרים מן החי, אבל עבורי, שכבר שנים לא אוכלת בשר, זה כמעט לא רלוונטי. אני לא מרגישה שחסר לי טעם הבשר ומאוד מרוצה מהתחליפים הצמחיים בשוק, אם כי אשמח שהמחירים שלהם ירדו קצת.
כשמדובר בחלב, זה טיפה יותר מורכב. בעוד על בשר וויתרתי בקלות, המעבר שלי מצמחונות לטבעונות היה מאבק פנימי קשה. למרות שידעתי שזה מה שנכון לעשות, הייתי משוכנעת במשך תקופה ארוכה שפשוט לא אצליח. בתור מישהי שהתזונה שלה התבססה במידה רבה על לחם עם חמאה, גבינות, פסטה ברוטב שמנת ומגנום (לבן כמובן), חייתי, כמו רבים אחרים, במחשבה המוטעית שלא יישאר לי מה לאכול בתור טבעונית. לכן, אם הייתי נשאלת על חלב מתורבת לפני 4 או 5 שנים, כנראה שהייתי קופצת על המציאה. באותה תקופה היצע התחליפים לחלב ומוצריו היה די דל, והתבסס בעיקר על חלב סויה וגבינות צהובות במרקם פלסטיק. אבל היום התמונה שונה לגמרי.
שוק תחליפי החלב הוא מהצומחים ביותר במשק ועשה קפיצה מטורפת בשנים האחרונות. היום המקררים בכל סופר עמוסים במוצרים טבעוניים: עשרות סוגים של משקאות חלב בטעמים שונים ושל מותגים שונים, יוגורטים ומעדנים, גבינות ועוד; בכל מסעדה מגישים תחליפים, בכל פיצריה מציעים פיצה עם גבינה טבעונית, ומי שממש רוצה להשקיע יכול אפילו להכין לעצמו גבינות מדהימות בבית (האמת שאפילו די בקלות, אני פשוט עצלנית).
כשאזרתי אומץ וביצעתי את המעבר לטבעונות גיליתי שיש לי הרבה יותר מה לאכול משציפיתי, נפתחתי לעולם חדש של מאכלים וטעמים, ולא רק שלא צמצמתי את התפריט שלי, אפילו ממש העשרתי אותו. לצד מזונות כמו קינואה, עדשים ושאר קטניות וכמובן גם לא מעט ירקות, גיליתי "תחליפים" שלא יורדים מן המקור ולפעמים אף מתעלים עליו (ועם פחות כאבי בטן). והיום, בתור טבעונית, אני אוכלת לא פחות פיצות, פסטות, מאפים ופשטידות, עוגות וקינוחים משהייתי אוכלת קודם. תכלס לא חסר לי כלום. אז לחזור פתאום לאכול בשר, או לשתות חלב פרה – אפילו כאלו שלא נגרם סבל בייצור שלהם, מרגיש לי עכשיו כמו לחזור אחורה.
הסיבה הנוספת שבגללה אני לא חושבת שאצרוך חלב או בשר מתורבתים, היא רעיונית. הסיבה שנהייתי טבעונית היא כדי למנוע סבל מיותר של בעלי חיים, על הדרך למדתי גם על הנזקים האקולוגיים הענקיים שתעשיית המזון מן החי אחראית אליהם, אבל את שני אלה הייצור המתורבת פותר, לפחות באופן עקרוני. עם זאת, עם הזמן התפתחה אצלי המחשבה וההבנה שבלי קשר לסבל שהם חווים, בעלי חיים פשוט לא נוצרו כדי לשרת את בני האדם, בדיוק כמו שאני לא נולדתי כדי לשרת אף יצור חי אחר. הטבע מספק לנו כל כך הרבה שפע, שאין שום סיבה שנאכל בשר של יצור חי אחר, ובטח שאין שום סיבה שנשתה חלב שנועד להניק את התינוקות של חיה אחרת. ולמרות שהחלב המתורבת והבשר המתורבת פותרים בעיקרון את בעיית התעשייה האכזרית, הם עדיין מנציחים במידה מסוימת את הרעיון שבעלי החיים נוצרו עבורנו ושלאכול אותם או לשתות את החלב שלהם זה דבר טבעי ולגיטימי.
שלא תבינו לא נכון, אני חושבת שחלב מתורבת ובשר מתורבת הם פיתוחים טכנולוגיים מדהימים, שיצעידו את העולם שלנו קדימה, יחסכו סבל להמון בעלי חיים ויפחיתו את מידת הזיהום שתעשיית המזון מן החי מייצרת. אבל בעיני הם פתרון בעיקר למי שלא רואה את הסבל והנזק, ולמי שלא מסוגל לעשות את הוויתור. מעבר לזה, הם גם לא פתרון מידי או נגיש, הם פתרון יקר, שידרוש כנראה עוד שנים של פיתוח ומחקר עד שיהיה זמין לציבור הרחב, ובינתיים הסבל נמשך, למרות שפתרונות אחרים בהחלט כבר זמינים. חשוב להיות עם הפנים לעתיד, אבל עם כל הכבוד לפיתוח המדהים הזה, יותר חשוב לעשות כל מה שאנחנו יכולים עכשיו.
מי כמוני יודעת כמה קשה לשנות הרגלים, לוותר על משהו שאנחנו אוהבים ולפעמים אפילו מאמינים שאנחנו זקוקים לו ולא יכולים בלעדיו. שינוי לוקח זמן והסתגלות, אבל הוא גם מתחיל בצעד קטן. אם נחכה עד שהחלב המתורבת יהיה זמין ובמחיר שפוי, יכול להיות שנחכה עוד שנים רבות, וזה פשוט לא פייר, כלפי כדור הארץ וכלפי החיות. אז אני מזמינה אתכם לקחת צעד קטן בחג השבועות הזה. גם אם לא תעברו לטבעונות, גם אם לא תוותרו על מוצרי החלב לחלוטין, יש בשוק מגוון ענק של מוצרים נפלאים ואני בטוחה שתצליחו למצוא משהו אחד שאתם אוהבים. ואם איכשהו לא, זה הזמן להזכיר – שבועות הוא לא באמת חג החלב, הוא בכלל חג הקציר.