אחרי שנה בלי חגים בחיק המשפחה ובלי קניונים, נראה שהפסח כולם היו להוטים מתמיד לקנות מתנות לחג. אפילו אני, שבכלל לא אירחתי אף אחד, קיבלתי כמה וכמה מתנות. לעומת זאת, רק בפקקים בדרך לארוחת הסדר המשפחתית קלטתי שאנחנו מגיעים בידיים ריקות. לחלוטין. שיהיה ברור, ממש לא מדובר בקמצנות, באמת שכחתי, או לא חשבתי על זה. אבל כנראה שלא סתם לא חשבתי על זה – למרבה ההפתעה, נראה שזה לא ממש שינה משהו למישהו, בן זוגי לא התרגש מהעניין, כולם קיבלו אותנו בשמחה רבה, הסדר התקיים כסדרו ולא נראה שנרשמה שום היעלבות או אפילו הרמת גבה.
ומה בכלל נותנים כמתנה לחג? איזו מתנה יכולתי לתת להוריי שבאמת באמת יש להם הכול? מה יכולתי לתת להורים של בן זוגי שבאמת ישמש אותם? זה לא שאני נגד מתנות, אבל אני נגד לתת מתנות "כי צריך" וכדי לצאת ידי חובה. לקבל ולתת מתנות זה כיף, זה יכול להיות משמח ומרגש, אבל זה גם יכול להיות בזבזני ומאוד לא אקולוגי.
זה מתחיל בקונספט של לארוז למתנה, כי הרי אי אפשר סתם לתת משהו למישהו אחר, חייבים גם לעטוף בנייר צבעוני או בניילון קשור בסרט חגיגי, כדי שאף אחד לא יפספס בטעות שמדובר במתנה. מה זה משנה אם שנייה לאחר הענקתה כל העטיפות יקרעו ויזרקו לפח. אבל לא מדובר רק על עשרות אלפי ניירות עטיפה, שקיות ומארזים מפונפנים שמושלכים כלאחר יד - הבעיה האמיתית שלי עם מתנות לחג היא שהן לרוב, איך לומר, לא נחוצות.
רוב האנשים קונים למארחים מתנה כי ככה נהוג, בלי באמת לחשוב מה הם צריכים ומה ישמש אותם. כך יוצא שכולם נותנים ומקבלים עוד קערת הגשה, כלי למצות, עציץ, בושם, אביזר נוי לבית או סט מצעים - וכמה כאלה אנחנו באמת צריכים? אני יכולה להישבע שבשנים הספורות בהן אני גרה לבד נצברו בארונות המטבח שלי כבר כמה קערות הגשה שלא זכו לראות אור יום וראנרים שטרם נפרשו על שולחן האוכל. ובארונות האמבטיה שלי יש לפחות 2-3 מארזי טיפוח עמוסי קרמים שכנראה לא אגיע להשתמש בהם לפני שיפוג תוקפם. ועדיין - בכל חג, מועד או יום הולדת אני מקבלת עוד ועוד מהם, לצד תכשיטים שאין לי מתי לענוד, בגדים שלא תואמים את טעמי ומידותיי ועוד מתנות שקיבלתי מאנשים אוהבים ואהובים, שרק רצו לשמח אותי. בסוף המתנות האלה מצטברות ונערמות, ובעיקר תופסות מקום ומעלות אבק בארון עד שיום אחד בהתקף סדר או במעבר דירה ימצאו כנראה את מקומן בפח. לא חבל על הכסף, ועוד יותר על הנזק הסביבתי?
נפטרים מה"לא נעים"
אז מה עושים? בשלב הראשון משחררים ממסורות, מנהגים ותפיסות מיושנות ומפסיקים לקנות מתנות כי צריך או כי לא נעים, הרי כשקונים מתוך הכרח בסוף כל הצדדים מפסידים. אז מה, נבוא בידיים ריקות? כן! לחלוטין עדיף לבוא בלי מתנה מאשר להביא אחת לא נחוצה. הרבה יותר ממתנה לא שימושית, יעזור למארחים אם תציעו לעזור בהכנות ולהביא כמה מנות, או אם בסוף הארוחה תעזרו בפינוי ושטיפת הכלים. עם הזמן הסטנדרט ישתנה ותחושת ה"לא נעים" תעלם.
בכל זאת מרגישים צורך להביא מתנה? תשקיעו מחשבה. מחשבה על מושא המתנה - מה הוא באמת אוהב, מה הוא צריך ומה ישמח אותו. לא בטוחים מה להביא? תשאלו! הרי זו לא ממש הפתעה שאתם מתכוונים להביא מתנה למארחים או לבעל השמחה, אז למה לא לחסוך לכל הצדדים כאב ראש, ופשוט לשאול מה הם רוצים או צריכים? לקבל משהו שרצית ולא יכולת לקנות לעצמך זה באמת באמת משמח.
מעבר למחשבה על מקבל המתנה חשוב להשקיע מחשבה גם על הסביבה - בבחירת המתנה עצמה ובאריזה שלה: בחרו מתנות שאתם יודעים שיהיו שימושיות ולא יתבזבזו לשווא, או כאלו שיחזיקו מעמד זמן רב ויעשה בהם שימוש לעיתים תכופות. כשאתם בוחרים מתנה השקיעו מחשבה בכל שלבי החיים שלה - בחרו מוצרים שהייצור שלהם גרם מינימום זיהום; העדיפו מוצרים תוצרת הארץ על פני מיובאים (זה טוב גם לכלכלה) וכאלה של עסקים קטנים על פני מותגים גדולים; חשבו מה יקרה למוצר בסיום השימוש ובחרו מתנות שאריזתן ניתנת לשימוש חוזר, או לפחות למחזור ואם אפשר אפילו כאלה בלי אריזה כלל. אם אתם רוצים לתת מוצרי טיפוח, למשל, במקום לקנות מארז של מוצרים המגיעים בבקבוקי פלסטיק, חפשו מוצרים טבעיים בעבודת יד המגיעים בצנצנות שניתנות לשימוש חוזר או אפילו ללא אריזה כלל (סבונים מוצקים למשל), כך תעניקו מתנה משמחת במינימום נזק לסביבה. חשבתם להביא פרחים? העדיפו עציץ. הוא מחזיק מעמד יותר זמן, מגיע בלי ניילונים מיותרים וגם בסיום חיי הצמח, ניתן לשתול בעציץ אחד חדש.
ולבסוף, וותרו על העטיפות, זה אולי נראה חגיגי ומרשים לרגע, אבל כאמור רגע אחרי זה כבר בפח. בחרו בשקית נייר שניתן להשתמש בה שוב או למחזר, או ארזו את המתנה בקופסה יפה, שיכולה בעצמה לשמש לאחסון בהמשך.
ומילה קטנה לצד המקבל - אל תתביישו לבקש משהו שאתם באמת צריכים, או אפילו להגיד לאורחים האהובים שלכם שממש אין צורך במתנה. להם זה יחסוך כסף ולכם עוגמת נפש ומקום אחסון. כמו שאמר שלמה המלך: "שונא מתנות יחיה", וגם ייצר פחות זיהום ופסולת.