מתברר שקיימות נחשבת לתחום נשי. מחקרים מצביעים על זה שנשים לא רק נפגעות יותר משינויי האקלים, אלא גם מעורבות יותר במאבק; יש יותר פעילות סביבה, יותר יזמיות בתחומים סביבתיים ויותר נשים טבעוניות מאשר גברים. המחקרים גם מראים שהתפיסה של קיימות ושמירה על הסביבה כתחום נשי, מרתיעה גברים מלקחת חלק.
אני לא צריכה מחקרים כדי לדעת את זה, אני רואה את זה בשטח. כאישה שעוסקת בתחום, אני מוקפת כמעט רק בנשים - כמעט רק נשים כותבות כתבות בערוץ הזה, קבוצות הפייסבוק העוסקות בטבעונות, אפס פסולת ושאר תחומי קיימות וסביבה מאופיינות ברוב נשי מובהק ובכל אירוע שהייתי בו בשנה האחרונה שקשור לתחום, הגברים היו במיעוט. אני מכירה לא מעט זוגות, ממש כמו אצלנו, שהאישה טבעונית ובן הזוג עשה את השינוי (או בדרך לזה) בעקבותיה, אבל כמעט לא מכירה מקרים הפוכים. הכתבה שעלתה כאן ליום האישה כללה 11 נשים משפיעות ומעוררות השראה שלוקחות חלק במאבק הסביבתי, ובקלות יכלו להיות בה עוד מאות, אבל אם נעשה רשימה דומה של גברים לא בטוח שהיא תהיה ארוכה כל כך.
העובדה שגברים מעורבים פחות אומרת באופן טבעי, שזה נושא שמדובר פחות. אין מה לעשות. אנחנו עדיין חיות בעולם של גברים, ומה שמעניין גברים עדיין נתפס חשוב יותר, מקבל בולטות ונמצא גבוה יותר בסדר היום הציבורי והתקשורתי. מה שאומר שיש כאן מקרה של מעגל אינסופי, ביצה ותרנגולת - התחום נתפס כנשי ולכן לא מספיק מדובר, וכל עוד הוא לא מספיק מדובר הוא ימשיך להיחשב נישתי. ונשי.
אבל למה בעצם? האם הגברים חסינים בפני ההתחממות הגלובלית, שינויי האקלים והמשבר האקולוגי? כמובן שלא. משבר האקלים מאיים על העתיד של כולנו, הזמן לפעול כדי לעצור את ההתחממות הגלובלית הולך ואוזל, וכמעט בכל יום מתפרסמים מחקרים ונתונים חדשים המצביעים על העתיד העגום שמחכה לנו, לכולנו - אם לא נפעל. נכון, יש אזורים בעולם שיפגעו יותר - בעיקר כאלה במדינות מתפתחות – וכן, נשים וילדים פגיעים יותר בעיקר בגלל מעמדם המוחלש. אבל זה לא שהשינויים הקיצוניים במזג האוויר, הבצורות, השריפות, השיטפונות ושאר צרות שיביאו איתם שינויי האקלים יפסחו על הגברים.
רק בשבוע שעבר פורסם חלקו השני של דו"ח הפאנל לשינויי אקלים של האו"ם (ה-ipcc) שמצביע על הנזקים הרבים שלהם משבר האקלים כבר גרם. על פי הדו"ח, חלק מהשינויים כבר מתרחשים וחלון ההזדמנויות לעצור אותם נסגר, עבור שינויים אחרים, הזמן לפעול הולך ואוזל. הדו"ח מצביע על כך שילדים שגילם פחות מ-10 היום צפויים לסבול מהשלכות משבר האקלים בצורה החמורה ביותר, ולחוות עלייה של כמעט פי ארבעה באירועי קיצון גם בהתחממות של מתחת ל-1.5 מעלות (תחזית שנחשבת היום לאופטימית). החוקרים התייחסו בדו"ח לעובדה כי העולם עדיין מתנהל כאילו אין משבר, מה שרק מחריף את המצב. לפי הדו"ח, המאמצים שכן נעשים כרגע הם בקנה מידה קטן מידי, בעוד הסיכונים רק גוברים - ובקצב מהיר יותר ממה שהעריכו החוקרים עד כה. הדו"ח כן מזכיר שיש גם פתרונות ושעדיין אפשר לפעול, אבל הם מחייבים שינויים התנהגותיים בקנה מידה רחב והתיישרות של מדיניות הממשלות עם ההתחייבויות והיעדים שהוסכם עליהם בוועידת האקלים האחרונה.
כוח נשי הוא נהדר. אני מאמינה בכוחן של נשים לשנות, ופעילות הסביבה הרבות כאן בארץ ובעולם בהחלט כבר הובילו לא מעט שינויים. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, ומה שנעשה עד כה פשוט לא מספיק. כדי באמת להצליח במאבק הזה חייבים לשנות גישה, להפנים שהאקלים והסביבה הם לא עניין מגדרי, ובטח לא עניין נישתי. הם עניין בוער, העניין הכי בוער בעולם והגיע הזמן להתייחס אליהם ככה.