בשבועות האחרונים הפיד והסטורי שלי הוצפו בתמונות של כלבים אומללים כלואים בכלובים, עם קריאה לתרום ולעזור להצלתם. הסיבה היא "פסטיבל יולין" שנערך בסין ובמרכזו נערכת ארוחה חגיגית בה נאכלים אלפי כלבים וחתולים. בזכות איסוף התרומות בעמוד האינסטגרם של Humane Society International חולצו וניצלו 68 כלבים רגע לפני שהפסטיבל השנתי התחיל, בצעד מבורך ללא ספק. ובכל זאת, כמי שעוקבת אחרי לא מעט חשבונות אינסטגרם שעוסקים בטבעונות ובזכויותיהם של בעלי חיים ורגילה לראות פוסטים דומים עם בעלי חיים שונים לאורך כל השנה, המצבור הזה של קריאות להצלת הכלבים, שהגיע דווקא מאנשים מהשורה ולא מפעילי זכויות בע"ח, הצליח קצת לבלבל אותי.
שלא תבינו אותי לא נכון, כלבים הם היצורים המתוקים ביותר בעולם בעיניי. לובה, הכלבה המשפחתית שלנו, היא אהובת ליבי ובת משפחה לכל דבר ועניין והפסטיבל הנוראי הזה והתמונות הקשות ממנו מזעזעים אותי עד עמקי נשמתי, וקורעים את ליבי. אבל - כך גם תמונות של חזירונים ועגלים רכים שנכלאים ונשחטים, משאית מלאה בכלובים בהן דחוסות תרנגולות שעוברת לידי בכביש, או המראה של 'נתח' פרה על קרש חיתוך בתכנית ריאליטי בפריים טיים.
הרעיון שמישהו חושב על כלבלב חמוד כעל ארוחת צוהריים עושה לי בחילה, והמחשבה על העינויים הקשים שעוברים היצורים התמימים האלה יכולה לגרום לי לפרוץ בבכי (ממש כמו שקורה בעת כתיבת שורות אלה), אבל "פסטיבל יולין", שמכונה כך על שם העיר בסין בה הוא מתקיים, הוא לא ממש דבר חדש, ואכילת כלבים היא דבר נפוץ ומקובל בסין כמו גם במדינות אחרות במזרח. חיפוש קצר ברשת יגלה כי המסורת של צריכת בשר כלב בסין החלה לפני יותר מ-400 שנה, וכי על פי הרפואה הסינית העממית, בשר כלב נחשב לעשיר בחלבון ובשומן ובריא לפעילות הכליות, ויש מי שמאמינים שאכילת בשר כלב אף מקלה על החום הכבד בחודשי הקיץ ומאפשרת לגוף להתמודד איתו טוב יותר (ויקיפדיה). למרות שאכילה ומכירה של כלבים וחתולים נאסרה בסין כבר לפני עשור, הפסטיבל ממשיך להתקיים מידי שנה עם תחילת הקיץ (21 ביוני) ועל פי ההערכות נאכלים בו בין 10,000 ל-15,000 כלבים וחתולים מידי שנה.
אם אתם מזדעזעים מהמידע הזה (ובצדק), אתם ממש לא לבד. האירוע הזה זוכה לביקורת ציבורית רבה, מכל העולם, עצומות ומחאות להפסקתו נערכות כבר שנים, עשרות אלפי פוסטים הקשורים לפסטיבל הזוועות ומוחים נגדו פורסמו ברשתות, ולא פעם אפילו פורסם כי המחאות צלחו והפסטיבל בוטל. אך למרות כל זאת הוא מתקיים גם השנה, ממש בימים אלו. בסיקור המועט שקיבל הפסטיבל השנתי בתקשורת הישראלית הוא כונה 'אכזרי' ו'חסר רחמים'. הכתבים, שסביר להניח שאוכלים בעצמם בשר, הזדעזעו מהרעיון שיש מי שרואה בכלבים ארוחת ערב, והתייחסו גם לסכנה הבריאותית שאולי נשקפת מאכילת בעלי חיים אלו בימים בהם העולם עוד מתמודד עם מגיפת הקורונה. אך באף כתבה בנושא לא הוזכרו אף לא במילה זכויותיהם של בעלי חיים אחרים, כאלו שנחשבים כאן כאוכל לגיטימי יותר.
זה לא באמת מפתיע אותי, זה הרי עניין של חינוך ותרבות – בעוד כאן בישראל גדלנו עם הידיעה שבשר פרה או תרנגולת הם אוכל לגיטימי (יש שיטענו אפילו בריא), ואילו כלבים וחתולים הם חיות מחמד, באזורים אחרים בעולם לאכול כלבים וחתולים זה טבעי ונפוץ ולא ממש סיבה לזעזוע יותר מאשר אכילת עוף, דג או טלה. אבל האם מעבר להבדל התפיסתי (ובמקרה של היהדות גם ההלכתי) קיים הבדל אמיתי בין פרה או חזיר לבין כלב? האם פרות הן חכמות פחות, חברותיות פחות או רגישות פחות מכלבים? התשובה הפשוטה היא לא. אין הבדל. כל היצורים החיים הם חשים ורגישים; כמו כלבים וחתולים, גם תרנגולות, טלאים, חזירים ופרות אוהבים לשחק ולהתפנק; כמוהם, הם רק רוצים לחיות את חייהם, בלי כלובים, בלי הפרדה, ובלי פחד.
פסטיבל יולין הוא אירוע מזעזע שצריך היה להיעלם מהעולם כבר מזמן, והאכזריות שבעלי החיים חווים במהלכו היא בלתי נתפסת. אבל הוא לא מתקיים בריק, הוא מתקיים בעולם שבו 150 מליארד בעלי חיים נשחטים עבור מאכל בני אדם בכל שנה, זה יוצא בערך 5,000 בעלי חיים בכל שנייה, 10 מיליון בעלי חיים שימותו בזמן שייקח לכם לצפות בהרצאה של ויגן פרנדלי. בלי להוריד מרמת הזעזוע שלי מפסטיבל יולין, כששמים את מספר הכלבים והחתולים שנשחטים במהלכו אל מול הנתונים האלו, מקבלים קצת פרופורציות.
בתגובות כאן כנראה יהיו מי שיגידו שבני האדם אוכלים חיות "מאז ומתמיד" וזה נכון, אבל זה נכון גם לגבי הכלבים האומללים בסין, ואם אתם מזדעזעים מאכילה של האחד – אני באמת חושבת ששווה לכם לבחון עם עצמכם איך זה שאתם ממש סבבה עם לאכול את השני. הזמנים משתנים, התפיסות משתנות ומה שהיה נכון פעם כבר לא בהכרח רלוונטי היום, השפע קיים, אכילת מזון מן החי היא לא הכרח, זה הזמן להתקדם.