אם הייתם השר/ה להגנת הסביבה, מה הדבר הראשון שהייתם מקדמים? השאלה הזו נזרקה השבוע לחלל הפייסבוק באחת הקבוצות שעוסקות באקולוגיה ואפס פסולת, והשאירה אותי עם חומר למחשבה.
ביום שני השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, כינסה מסיבת עיתונאים יחד עם שר האוצר אביגדור ליברמן כדי להודיע על אחד המהלכים שבכוונתם להתניע כדי לצמצם את צריכת הפלסטיק בישראל – הטלת מס שיכפיל את מחירם של כלים חד פעמיים. יש מי שהתרגשו ומיהרו לחגוג ולברך, ויש גם מי שהיו יותר סקפטיים, או אפילו גינו את ההחלטה – ולא כי הם חובבי חד"פ, אלא פשוט כי יש לטעמם דברים דחופים ומשמעותיים יותר.
"כמו סיגריות ואלכוהול, גם פלסטיק חד-פעמי הוא התמכרות", אמרה השרה זנדברג בהצהרה, "אנחנו טובעים בפלסטיק חד-פעמי, וכולנו רואים את ההשפעה הבעייתית שלו על ניקיון הארץ ועל איכות חיינו. מיסוי עולה בקנה אחד עם עקרון שלפיו 'המזהם משלם', כך שמי שבוחר לצרוך כלים חד-פעמיים בכמות גבוהה, הוא זה שיישא באופן המשמעותי ביותר בעלות הנזק. ייצור הפלסטיק החד-פעמי מבוסס על דלקים מזהמים ויש לו השפעה שלילית גם על משבר האקלים. אני קוראת לכולם לעבור לכלים רב-פעמיים, למען הבריאות והסביבה של כולנו".
ואכן צריכת הפלסטיק החד-פעמי בישראל גבוהה במיוחד, ואף עלתה בהתמדה בעשור האחרון. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, הצריכה הביתית השנתית של מוצרי חד פעמי מפלסטיק עומדת על כ-7.5 ק"ג לנפש, נתון גבוה פי 5 מאשר באיחוד האירופי. על פי הערכות המשרד, הטלת המס, שצפוי להכפיל את מחירם של כלים חד פעמיים, אמורה לצמצם את צריכת החד"פ בכ-40 אחוזים – ואם אכן כך, הרי שמדובר בצעד חיובי וחיוני. אלא שפלסטיק מזהם נמצא בשימוש חד פעמי לא רק בכלי אוכל, שאגב רק על חלקם יוטל המס שיחושב על פי משקל. הרי גם שקיות או בקבוקי שתייה עשויים מפלסטיק וגם בהם נעשה לרוב שימוש חד פעמי.
על פי נתוני אדם טבע ודין, מדי שנה נצרכים בישראל כ-2 מיליארד שקיות חד פעמיות, וכ-1.7 מיליארד בקבוקי שתייה חד פעמיים. בנוסף כדאי לציין שישנם גם כלים חד פעמיים שאינם עשויים מפלסטיק אלא מקלקר (שהוא גרוע אפילו יותר), מקרטון (שגם הוא לרוב מצופה שכבה דקה של פלסטיק), ומכל מיני חומרים טבעיים יותר או פחות שעליהם מתנוססת בגאון המילה "מתכלים". כמו שסיפרתי כאן בעבר, גם מה שמתכלה - מתכלה רק בתנאים מסוימים, ולא כשזורקים אותו לפח ומטמינים באדמה יחד עם שאר הזבל. מעבר לכך, "אקולוגי" ככל שיהיה החומר ממנו עשוי החד"פ שלכם – שימוש חד פעמי במוצר מכל סוג שהוא הוא פשוט לא אקולוגי. תהליכי הייצור המזהמים והמשאבים הרבים שמושקעים בייצור משהו שנשתמש בו שתי דקות ונשליך אותו, לא יכולים להיות ידידותיים יותר לסביבה מאשר שימוש רב פעמי וארוך טווח כמעט בשום מצב.
אז האם כמו שגולשים רבים טוענים התוכנית הזו של זנדברג וליברמן היא בגדר מעט מדי מאוחר מדי, ובעצם לא שווה כלום? לא בדיוק. נכון, מיסוי הכלים החד פעמיים הוא צעד קטן, אבל גם צמצום של 40 אחוז בצריכתם של מוצרים אלו הוא יותר טוב מהמצב הנתון, או מהאפשרות שהצריכה שלהם תמשיך לעלות. אפשר לקוות שהתכנית הזו - לצד חוק הפיקדון שהחל מחודש דצמבר הקרוב יורחב גם לבקבוקים גדולים, וחוק השקיות, שהצלחתו היחסית הביאה להפחתה של יותר מ-50 אחוז בצריכת שקיות הפלסטיק - היא עוד צעד בדרך לשינוי התנהגות צרכנית.
תמר זנדברג רחוקה מלהיות מושלמת, אין פוליטיקאי מושלם, אבל היא פוליטיקאית שבאמת אכפת לה. היא בחרה במשרד מתוך הבנה בחשיבותו, מתוך אמונה שהיא יכולה להשפיע ולחולל שינוי, לטובת אזרחי ישראל ולטובת הכדור שעליו אנו חיים. אין ספק שהיה עדיף לו היתה מציעה חוק שאוסר לחלוטין על השימוש בפלסטיק חד פעמי, ואין ספק שיש צעדים חשובים ודחופים לא פחות – ביניהם קידום אנרגיות מתחדשות ועצירת השימוש בדלקים מזהמים, סגירת מפעלים מזהמים, שיפור התחבורה הציבורית והורדת עומס הרכבים המזהמים, הנחלת חינוך לקיימות ושמירה על הסביבה, צמצום צריכת המזון מן החי ועוד ועוד – אבל יש חלומות ויש מציאות. בתוך המציאות המדינית והפוליטית שבה ההחלטות מתקבלות, אני מאמינה שזנדברג, יחד עם שרות מצוינות אחרות כמו שרת התחבורה ושרת האנרגיה למשל, עושה את הכי טוב שהיא יכולה. היא מבינה את חומרת הבעיה ומראה נכונות לשתף פעולה עם כל משרד ממשלתי שרק יסכים, כדי לשנות מה שאפשר בכל חזית. במציאות אוטופית שבה השרה להגנת הסביבה לא היתה תלויה בשרים האחרים ובכנסת, והיתה יכולה לקדם כל חוק שהיא רק רוצה – בטוח שהייתי בוחרת להתחיל מדברים אחרים, גדולים יותר ודחופים יותר, אבל במציאות האמיתית אנחנו יכולים רק לקוות שזהו צעד ראשון, ושהיא לא תעצור כאן.