כל מי שקצת מתעניין בנושא הסביבתי יודע שהטמנת פסולת היא סכנה, ושהאפקטיביות של מחזור מוטלת בספק, לכן הדבר הכי טוב לעשות עם הפסולת שלנו היא למצוא לה שימוש חוזר. אם אתם לא בטוחים איך עושים את זה, האנשים האלה שהפכו את המיחדוש לתחביב מרכזי, או אפילו לעסק מצליח, בטוח יצליחו לעורר בכם השראה:
חיים חדשים לפחיות השתיה
יוסי וייס (67) מראשון, נשוי ואבא לשלושה ילדים, לשעבר עובד אל על במשך 43 שנה, מאמין ש"בכל אחד חבוי כישרון", את הרקע הטכני שיש לו בתיקון מטוסים הוא מביא כבר 15 שנה ליצירות מפסולת.
איך הכול התחיל? תמיד היה בי רצון ליצור. הילדים גדלו, התפנה לי מקום. הבן שלי בנה אופנוע ובאתי לעזור לו, ראיתי שיוצא משהו והתחלתי. מאחד לאחד זה השתדרג, ראיתי שיוצאים דברים יפים והמשכתי.
כמה זמן התחביב קיים? 15 שנה
רשימת חומרים: חומר הגלם העיקרי הוא פחיות השתייה אבל עם הזמן התרחבתי גם למתכת כלי עבודה ואביזרים כמו גלגלי מזוודות, מסילות של מגירות ועוד. בעבר הייתי קונה גרוטאות בשוק הפשפשים והמוכרים אף פעם לא הבינו למה אני קונה אותן.
סה"כ יצירות: עד היום יצרתי מאות דגמים, בגלל שאני לא מוכר אותם הם נמצאים רק אצל הבת שלי, במוזיאון הילדים ובבית שלי שהפך גם לסוג של מוזיאון. העבודות חד פעמיות כי הן תלויות בחומרים שהיו לי באותו הרגע, אני לא יכול לחזור עליהן ולכן קשה לי להיפרד מהן.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? לפעמים שבוע, לפעמים יומיים תלוי מה גודל העבודה. אני יודע מה אני הולך לעשות ובסוף זה יוצא יותר טוב ממה שחשבתי. לפעמים, אחרי כמה שנים אני מוצא חלק ומוסיף ליצירה, כך שאני משדרג אותן עם הזמן.
לכל יצירה יש אמירה: אנחנו אלופים בלזרוק דברים אבל אפשר גם ליצור מזה.
מה אומרים השכנים? בגלל שכבר מכירים אותי, יש כאלה שמביאים לי את החומרים. אני לא אוסף פחיות ברחוב, ולא מקפח את פרנסתם של אחרים, זה עיקרון אצלי, הפחיות הן רק ממה שאנחנו צורכים במשפחה.
איפה רואים? אני לא מוכר את היצירות שלי למרות הרבה בקשות לרכוש. יש לי תערוכה קבועה של כ- 30 יצירות במוזיאון הילדים בחולון במתחם הכניסה של המוזיאון.
טיפ ליצירה ממוחדשת: זבל זה ממש אוצר ותמיד לחשוב על מתן חיים חדשים לחפץ שאם עומדים לזרוק.
מספרים ישנים לכרטיסי ברכה מעוצבים
פאולה גרשמן, מעצבת גרפית ואימא לילדה בת 6 מהמרכז, פתחה בעיצומה של הקורונה עסק לעיצוב מוצר, עבודת יד בנייר ממוחזר. "אני יוצרת מעטפות, כרטיסי ברכה, קופסאות, מחברות, סימניות, ומארזים שנמכרים בגדלים שונים, כל יצירה היא 'one piece' ושונה מקודמתה".
איך הכול התחיל? אני אוהבת להשקיע ולעשות בעצמי ברכות לימי הולדת וקישוטים קטנים ומפתיעים. לכבוד יום הולדתה של אחותי החלטתי לעשות ברכה אישית מיוחדת. כשהכנתי לה מעטפה מדף שמצאתי במגזין, נפל לי האסימון וחשבתי למה לא להתחיל לייצר כאלה. יצרתי שטנץ' למעטפה והתחלתי לעבוד עם כל מה שמצאתי בבית: עיתונים, ספרים ישנים שקיבלתי מחברים, בריסטולים מודפסים ועוד. זמן קורונה, סגר ואני המשכתי לעבוד ולמצוא טכניקות. הדבקתי, חתכתי וקיפלתי. כל מעטפה יצאה ייחודית ושונה מקודמתה. תוך יומיים כל העיצובים נחטפו. אחר כך עברתי גם למוצרים נוספים. משהו ב"זמן הקורונה" הזה פתח אצלי רצון ליצור.
כמה זמן העסק קיים? 5 חודשים, בהם אני עובדת בביתי.
רשימת חומרים: ספרים ישנים, ניירות עטיפה לכריכים שכבר אין להם שימוש, מפות עולם ישנות, שרטוטי בורדה ישנים.
סה"כ יצירות: עד כה יצרתי כ- 200 יחידות עבודת ידי.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? בגלל שזו עבודת יד, לוקח זמן לכל דבר לעלות על שולחן העבודה. חלק מהעבודות נעשות תוך שעה, כמו מעטפות וכרטיסי ברכה, וחלק מהעבודת נבנות תוך מספר ימים עד שבוע, כשמדובר למשל במארז הכולל קופסה ומספר מעטפות וכרטיסי ברכה.
לכל יצירה יש אמירה: עשו את מה שהכי גורם לכם אושר, צאו והגשימו חלום, והציגו לעולם את מה שעושה אתכם שונים, מיוחדים ומאושרים. את זה גיליתי בזמן הסגר בתקופת הקורונה.
מה אומרים השכנים? בינתיים קיבלתי תגובות מאוד מפרגות ואוהבות. תחילה כמובן מהמשפחה וחברים ואנשים שמכירים אותי, ולאט לאט גם מהסביבה ודרך המדיות החברתיות.
איפה רואים? באתר www.pineapplearti.com וגם ב: www.neot-gallery.com
באינסטגרם, בפייסבוק וביוטיוב: pineapple_arti
טיפ ליצירה ממוחדשת: תחשבו איך אתם מביאים לידי ביטוי את 'האני' שלכם ביצירה.
ואיך הכישרון שלכם משתקף ביצירה החדשה שנוצרה מתוך הישן.
שיקום תעסוקתי באמצעות שיקום של חפצים
רעות גיליץ (33) מרחובות, עובדת סוציאלית ומנהלת מפעל מוגן 'הגלריה - חנות המפעל'. בנוסף, היא מקדמת יצירה ממוחדשת ברחובות דרך עמוד הפייסבוק 'meחדוש - חוויה משקמת', "בעמוד אני משתפת בתהליך יצירה, שיקום ומיחדוש מהזווית האישית שלי, ומזמינה את הקהילה לקחת חלק דרך התנדבות, תרומות ועוד. האושר במציאת אוצר ברחוב, הסקרנות להעניק לו שימוש חוזר, והסיפוק מהיצירה המוגמרת ומהמהפך ממלאים אותי מאוד; הידיעה שהחפץ הזה קיבל הזדמנות להישאר איתנו עוד קצת ב"מעגל החיים" (כמו שהירוקים קוראים לזה) - מרגשת ומעוררת המון תקווה בחיי ובחיי הסובבים אותי".
איך הכול התחיל? לפני קצת יותר משנתיים התחלתי לנהל את 'הגלריה - חנות המפעל' ברחובות – מפעל מוגן המשמש כמרחב לשיקום תעסוקתי והחלמה נפשית לעשרות אנשים ברחובות והסביבה. היה לי ברור שאני רוצה להכניס יצירה משימוש חוזר למפעל, גם בשל סיבות כלכליות והיעדר תקציבים לציוד, ובעיקר מסיבות אידיאולוגיות ומקצועיות. התחלנו לעבוד עם חפצים שמצאנו ברחוב ועם הזמן גם הזמנו את הקהילה המקומית לתרום לנו חפצים, חומרים וציוד שאין להם שימוש בו. שנייה לפני הסגר הראשון עוד הספקנו לקיים יריד התרמה ואיסוף חומרים מהקהילה.
כמה זמן קיים העסק? הגלריה קיימת קרוב ל-20 שנה, והוקמה על ידי עמותת 'דן אבשלום'. בשנה וחצי האחרונות קידמנו מאוד את עניין המיחזור והשימוש החוזר במפעל.
רשימת חומרים: אנחנו אוהבים מאוד לעבוד עם חומרים זולים, שמותר לטעות איתם - בדים, ספרים, חלקי עץ, קרטון ועוד. בגלריה אנחנו תופרים מתנות מבגדים ומצעים משומשים, סורגים סלסלאות משקיות ניילון, מכינים מוצרי נייר משגעים מאינציקלופדיות וספרים יפים, משפצים רהיטים ובאמת יוצרים כל טוב מכל השפע הקיים. אני מקבלת המון השראה מהתרומות השונות שאנחנו מקבלים מהקהילה לצד האוצרות מהרחוב, ונמצאת בתהליך פיתוח מוצר תמידי, בהתאם לחומרים שמזדמנים אלינו, ובהתאם לאנשים שנמצאים במפעל והיכולות שלהם.
סה"כ יצירות: הרבה יותר ממה שאפשר לספור.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? לפעמים אני אראה משהו ומיד אדע מה אני רוצה לעשות איתו ואיזה שיפוץ נעשה לו, ולפעמים לוקח לנו זמן להכיר את החומרים, להתנסות איתם ולהבין את התהליך שהחומר דורש מאיתנו לעבור איתו. זה יכול להיות מהפך שמתרחש ומתחולל בכמה שעות ספורות, וזו יכולה להיות עבודה של שבועות.
לכל יצירה יש אמירה: כל יצירה בגלריה היא יצירה שיקומית. אנשים מגיעים אלינו לתהליך שיקום לאחר שעברו משבר נפשי , נזרקו ממעגלי התפקוד וממעגלי החברה שלהם, והם מגיעים אלינו עם התקווה לשינוי, שיפור, שיקום. מתן ההזדמנות לשיקום של חומרים שונים, מאפשרת גם להם הזדמנות לשיקום, לחשיבה מחודשת על המצב, לאפשרות שיכול להיות אחרת ושלכל אחד ואחת מגיעה הזדמנות שניה, גם אם נראה שהכל "הלך לפח". אני מאמינה שלכל דבר ולכל אחד ואחת מגיעה חוויה משקמת, וחשיבה יצירתית ואוהבת יכולה לעזור מאוד בתהליך.
מה אומרים השכנים? כשאנשים מגיעים אלינו, אפשר לראות את הניצוץ בעיניים שלהם כשהם מתחילים להבין את הסיפור המרגש והרגיש שמאחורי המפעל. יצירות ומתנות שהן שיקומיות, חברתיות, סביבתיות, מקומיות, ייחודיות וסופר יצירתיות - הוא באמת רעיון נדיר, ואת האנרגיה שיש אצלנו קשה למצוא במקום אחר. אנשים מתאהבים, ואחר כך חוזרים אלינו עם שקיות של חומרים לשימוש חוזר.
איפה רואים? את היצירות והמתנות הממוחדשות שלנו אפשר למצוא ולרכוש בחנות המפעל עצמה בבתיה מקוב 20 ברחובות, בחנות המקוונת שלנו במרמלדה מרקט. אפשר להתעדכן ביצירה ובעשייה שלנו דרך עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של הגלריה - חנות המפעל ולמיטיבי הלכת והעניין גם דרך meחדוש - חוויה משקמת.
טיפ ליצירה ממוחדשת: לבוא ליצירה עם כבוד למה שהיה, אהבה למה שיש ותקווה למה שיהיה. ולהנות מכל רגע בתהליך.
שאריות בדים שנושאות זיכרון וחוויה
ננה ורשבסקי (35) נשואה לגדי ואמא ל-2 (אוריה, , ורותם, 2) מירושלים, בוגרת לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ובעלת סטודיו לעיצוב דובים ובובות 'בובות געגוע'.
איך הכול התחיל? כשסיימתי ללמוד בבצלאל ב2015 נשארו לי המון שאריות בדים שלא מצאו להן יעוד. לא רציתי לזרוק אותן לפח, אז התחלתי לגזור ולתפור עד שהיתה בידי בובה ראשונה, ממולאת בשאריות בד, סוג של נס, היא הפכה לחלק מפרויקט הגמר שלי בלימודים. שנתיים אחר כך פנתה אלי חברה עם בגדים של אמה שבדיוק נפטרה, וביקשה שאכין לה מהם בובות, מזכרת לבנות ולאחיינים שלה. מעט אח"כ קיבל הסטודיו את שמו - בובות געגוע, ומאז זה מה שאני עושה, בובות לגעגועים שונים, לזכרונות של אנשים, מקומות וחוויות, שאנחנו רוצים לחבוק שוב.
כמה זמן העסק קיים? כמעט 6 שנים. לקוחות שולחים לנו את הבדים או מגיעים לפגישה בסטודיו ואנחנו מכינים להם בובות רכות שאוצרות בתוכן את הסיפור המיוחד שלהם.
רשימת חומרים: בעקבות העיסוק בנוסטלגיה, ושימוש חוזר בבגדים ובכלל, הצלחתי לצמצם את הפסולת כמעט לאפס. ברוב החומרים שנכנסים לסטודיו אני משתמשת לגמרי. שאריות הבד נגרסות ומשמשות למילוי, וגם הקניה של חומרים חדשים נעשית מתוך מחשבה על דיוק והימנעות מצריכת יתר. הפח בסטודיו מתמלא ונזרק רק פעם בכשלושה חודשים.
סה"כ יצירות: למעלה מ-600 בובות.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? לרוב, מרגע קבלת הבדים עד שהבובה מוכנה ומגיעה ללקוח לוקח עד 4 שבועות.
לכל יצירה יש אמירה: בובות הגעגוע עשויות מבדים בעלי ערך סנטימנטלי, אוצרי זיכרון או סיפור – שמיכי של ילד שגדל, שמלת כלה ישנה, סוודר של אהוב שאיננו, חולצת מזל או וילון מבית סבתא.
מה אומרים השכנים? אנשים שמחים ומתרגשים לראות את הזכרונות, הסיפורים והגעגוע שלהם מקבלים צורה וממשיכים להתקיים בעולם בצורות שונות. אחת הלקוחות, ששני הוריה נפטרו בסמיכות, הכינה בובות לכל הילדים שלה. היא אמרה שעבורה התהליך היה תרפויטי ועזר לה לעבד את האובדן. היא בירכה אותנו שתמיד נוכל להיות מקום לאנשים לעבד את הזכרונות שלהם בדרך יצירתית וחיובית כל כך.
איפה רואים? ניתן להזמין דרך האתר, אפשר גם לעקוב אחרינו באינסטגרם ובפייסבוק.
טיפ ליצירה ממוחדשת: אם אתה בא לזרוק משהו וזה עושה לך קווצ' בלב, אז תעצור רגע, אולי יש לזה עוד גלגול. ואם אתה לא יודע איך לתת לזה חיים חדשים, אולי יש מישהו אחר שיודע.
בלוני גז שהופכים לדמויות בגינה
אורי חן, 35 נשוי ואב לשניים (ועוד אחת בדרך) מקיבוץ דברת שבעמק יזרעאל, מדריך בחינוך הבלתי פורמאלי ורכז טיולים במועצה אזורית עמק יזרעאל.
איך הכול התחיל? בסגר הראשון הוציאו עובדים רבים במקום עבודתי לחל"ת. משכורתי נפגעה ולכן, במקום להישאב למקום לא טוב, חיפשתי דרכים להעביר את הזמן ולהיות יעיל ופרודוקטיבי. החלטתי לחזור לתחביבים ישנים של עבודה ויצירה עם הידיים. בשלב מסוים, תפסתי רתכת ובלון גז ראשון שמצאתי, ונתתי לדמיון לפרוץ. לאט לאט נולד לו מיניון נחמד, אחריו קפטן אמריקה עבור הבן שלי ועוד.
כמה זמן קיים התחביב? התחביב קיים מאז שאני זוכר את עצמי. את העסק הקמתי באמצע הסגר הראשון, כאשר השכנים שלי שכנעו אותי לפרסם את הפסלים שייצרתי בקבוצת 'עשה זאת בעצמך' בפייסבוק. מיד אחרי שהעליתי את התמונות התחילה סערה שלמה. אנשים התחילו להזמין ממני דמויות באופן מיוחד ומאז ההזמנות לא מפסיקות להגיע, והעסק רק גדל, מתפתח ונוספים אליו עוד ועוד מוצרים מחומרים ממוחזרים אחרים. בכל פסל אדנית ועציץ אני משקיע את אותה אהבה שהשקעתי בפסל הראשון. זה ממלא ומשמח אותי שחפץ שאין בו שימוש יוצא לדרך לשמח משפחות ולשדרג גינות בכל רחבי הארץ.
רשימת חומרים: בעיקר בלוני גז מזגנים, שמושלכים לפחים על ידי חברות קירור, טכנאי מקררים, מזגנים ומוסכים. מלבדם, לאחרונה התחלתי ליצור פסלים לעציצים גם מברזלים שונים שאני מוצא ומפרק, מאופניים, מתופי חשמל שמושלכים ועוד.
סה"כ יצירות: מפוזרים בארץ כ-200 פסלים שלי, כ-100 עציצים וכ-20 אדניות מתופי חשמל ומאופניים.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? במהלך השיחה עם מזמין הפסל אני מנסה להבין מה הוא היה רוצה לראות - אילו סממנים הוא מחפש. לאחר מכן אני עושה מחקר קצר על הדמות ומתחיל לתכנן איך הסממנים הללו יבואו לידי ביטוי בחיתוך ובבניית הדמות. לבסוף אני מדמיין את הדמות בראשי ויוצא לדרך. התהליך הזה נמשך מספר ימים עד שאני יוצא לדרך עם יצירת הדמות, שאורכת כמספר ימים נוספים.
כל חיי, מילדותי, האמנתי מאוד במשפט שאמר וולט דיסני –"אם אתה יכול לדמיין את זה, אתה יכול לעשות את זה" – זה משפט שמוביל אותי בכל בנייה או יצירה שעשיתי בחיי.
לכל יצירה יש אמירה: מאז ומעולם אהבתי לתת לדברים שנזרקו חיים חדשים. בילדותי אספתי חפצים רבים וקרשים, ובניתי לי עולם שלם מאחורי הבית. האושר של לקחת משהו שאיש אינו צריך ולהשמיש אותו ובכך להפחית את כמות האשפה בעולם ולעשות שימוש חוזר בחפצים ובג'אנק חשוב לי מאוד. חשוב לי גם שהמסר הזה יעבור לילדיי ולחניכים שאיתם עבדתי במהלך השנים.
מה אומרים השכנים? יש תגובות מדהימות ומחבקות. אנשים מעריכים מאוד את הערך הסביבתי של העסק הזה ובנוסף מכנים אותי אמן, מושג שמפתיע אותי ומחמיא לי בכל פעם מחדש. בזכות הפסלים שלי אשתי ואני אפילו הוזמנו להופעה קטנה ל-30 איש שערכה להקת 'התקווה 6' ברמת השרון. בסיום ההופעה הענקתי לסולן הלהקה, עמרי גליקמן, פסל שעשיתי של בן גוריון, דבר שהוביל לפרסום ברדיו ובאינסטגרם של הלהקה.
איפה רואים? את הפסלים אני בונה בחצר ביתי ומשווק בדף הפייסבוק 'פסלי חן'.
טיפ ליצירה ממוחדשת: תחשבו מחוץ לקופסה. אל תקבלו את הג'אנק כפי שהוא, נסו לדמיין מה הוא עוד יכול להיות.
הסגר הפך לזמן מושלם ליצירה
נופר הדר שיינפלד (35)ממודיעין, נשואה + 2 (ועוד אחת בדרך), מציירת ומפסלת מאז שהייתה ילדה קטנה ועובדת כעורכת דין בסיוע המשפטי מחוז מרכז במשרד המשפטים. כבר שנים שנופר אוספת חומרים שונים שאנשים זורקים כמו עצים, חרסים, זכוכיות, רשתות ועוד ומחכה לזמן ליצור מהם עבור הנפש.
איך הכול התחיל? כשהגיע הסגר הראשון, הוצאתי לחופשה והחלטתי שזה הזמן המושלם ליצור מכל הדברים שאני אוספת כבר שנים. למזלי, הסגר גם גרם לאנשים לעשות סדר בבית וכך הם זרקו רגלי ברזל של שולחנות שבורים, מעמדי עציצים חלודים, ורשתות לולים או נגד יתושים שכולם חשובים ליצירת שולחנות בטון.
כמה זמן קיים התחביב? אני יוצרת מאז שאני זוכרת את עצמי ותמיד עניינו אותי חומרים שונים קלים ככבדים וזכיתי בהורים ומשפחה שמפרגנים לאספנות המוזרה שלי.
סה"כ יצירות: במהלך הסגר הכנתי כעשרה שולחנות, וכ-30 עציצי בטון שחילקתי כמתנות, ובובות מעצים שעוצבו וצויירו מחדש.
כמה זמן לוקח מגיבוש הרעיון ועד היצירה הסופית? השולחנות לוקחים כמה שעות או ימים תלוי האם בניתי את התבנית בעצמי וכמה צריך היה להשקיע בניקוי החלודה, החרסים הרובה ועוד. בובות העץ צורכות חיתוך ושיוף ואז ציור ולכה, והעציצים שזה פשוט עיטוף בבדים עם טקסטורה זה איסוף של צנצנות ובדים טבולים במלט.
לכל יצירה יש אמירה: אני אוהבת את הרעיון של אומנות שהיא גם שימושית וגם בעלת מסר אקולוגי כך כחברה אנחנו פחות מטמינים ויותר עושים שימוש חוזר. אני מנסה ללמד את הבנות שלי את אותו הרעיון שקודם עדיף לנסות לתקן או ליצור משהו חדש במקום לזרוק.
מה אומרים השכנים? הסביבה ממש תומכת וחברות אפילו מתקשרות כשנשברת צלחת בבית בהתרגשות ששמרו לי ליד הדלת את השברים.
איפה רואים? כרגע היצירות שלי מחולקות למשפחה וחברים ונמצאות אצלנו, בעלי טוען שאולי אני צריכה לעשות מזה עסק אבל אני מפחדת שזה יפחית את הרצון ליצור, כי אז אהיה תלויה בכך כלכלית.
טיפ ליצירה ממוחדשת: תפתחו את הראש כשאתם רואים ערימה של ברזלים שפשוט מחכים לעיצוב מחדש.
מאפשרת לדפי ספרים מצהיבים ולקפסולות קפה המשכיות בעולם
אורלי רוסטוקר- בלומנפלד (52) מהוד השרון, יוצרת רב תחומית, נשואה +3 וכלבה, מספרת שיכולת היצירה בחומר פרצה ללא שום הודעה מוקדמת לפני כ- 11 שנה, ועד היום היא ממשיכה להיות בלתי נשלטת.
איך הכול התחיל: כשהבנות של השכנים בגרו, קיבלתי מהם ארגז ספרים ישנים באנגלית. הילדים לא הסכימו לקרוא אותם, הספרייה הציבורית לא הסכימה לקבל תרומה, ולי לא היה לב לזרוק אותם, אפילו לא לפח המחזור. מה גם שאני ממש אוהבת את הניחוח של ספרים ישנים. הייתי צריכה לעבור מחסום קוגניטיבי, להשתחרר מהקיבעון המחשבתי ולחשוב על הספר כעל "חומר", שאיתו אני יכולה לעבוד ולהמציא לו ייעוד חדש ולאפשר לו עוד חיים בעולם .כך נולדה היצירה: 'FROM COVER TO COVER' כי באמת השתמשתי ב-400 דפי הספר, ודמיינתי לעצמי שהדפים נמצאים בתווך בין שני עולמות – בין הCOVER האחד שהוא השימוש המקורי , לבין ה-COVER השני שהוא השימוש החדש שמצאתי להם.
כמה זמן קיים העסק? ההבנה שאני רואה באריזות, שהשימוש בהן תם, חומר שדורש את הכבוד המגיע לו ודוחף לגלגול חיים חדשני נוסף, הפך את התחביב לעסק לפני כ-11 שנים. פרט ליצירות אומנות, השקתי לאחרונה מותג תכשיטים פורץ דרך שמשלב מתכות יקרות עם חומר ממוחדש של קפסולות קפה אותן אני הופכת מאשפה לאומנות. כמו כן, אני מעבירה הרצדנה – שהוא שילוב של הרצאה+ סדנה מעשית של פיתוח חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית בשם 'BRAIN TRAIN'.
רשימת חומרים: דפי ספרים ישנים, גלילי נייר טואלט, בקבוקי משקה, שקיות ניילון, קפסולות קפה ועוד, בנוסף, אני אוהבת לשלב ניגודים ולכן ישולבו ברובם גם חומרים מהטבע. את החומרים אני אוספת מהצריכה האישית שלי ומהסביבה. כדי לשמור על חיי זוגיות מאושרים, אני שוכרת קונטיינר שם אני שומרת את החומרים עד לשימוש.
סה"כ יצירות: כ-6 יצירות גדולות ועוד היד נטויה.
כמה זמן לוקח מגיבוש רעיון ועד היצירה הסופית: אני דוארית, ומרגע שעולה לי רעיון ,מיד אצא לפעולה לבדוק אם אצליח לבצע. הרגע הזה שבו אני מצליחה לתת לחומר קיים טוויסט ושימוש חדש ורענן הוא קסם אמיתי מבחינתי. דווקא בגלל שאני עובדת עם חומר שנחשב 'אשפה' אני מרגישה שהעבודה צריכה להיות סופר מוקפדת ואיכותית והדבר מתבטא בשעות של עבודה. העבודה המסוימת הזו לקחה שבוע, עם כוויות באצבעות כבונוס.
לכל יצירה יש אמירה: החיים שלנו הם כמו ספר. עם השנים אנחנו פחות יפים ומתוחים והופכים יותר מקומטים ולבני שיער. אך אין הדבר מונע מאתנו להיות רלוונטים, תורמים לסביבה ובעלי ערך למי שנמצא בקרבתנו.
מה אומרים השכנים? 'התגובות של הסביבה הן הדבר הכי כייפי שיש. כולם נהנים מהיצירה באשר היא יצירה. אך הרגע שבו אני מפנה את תשומת לב האנשים לחומר ממנו עשויה העבודה – הוא הרגע המרגש באמת. שכן, ממש ניתן לראות איך גלגלי המוח שלהם עובדים בכדי להבין איך ייתכן שהחומר המוכר להם קיבל תפנית חדה כ"כ ושינה מראה ושימוש. ממש ניתן לראות איך האסימון נופל, את ההנאה שבהפתעה ניתן לראות בחיוך המתפרש ואז ההערכה לעבודות שלי עולה אף יותר.
איפה רואים? כרגע הבית שלי הוא הגלריה של העבודות שלי, פרט לעבודה המסוימת הזו, שנמצאת במשרדה של אחותי משנת 2016 ופיס באותו הסגנון במשרדו של בעלי – לא מאמינה בכך שהסנדלר ומשפחתו הקרובה צריכים ללכת יחפים. כרגע, אני לגמרי בשלה ליצור בשביל אחרים – כי כבר אין מקום בבית.
טיפ ליצירה ממוחדשת: יש לשנות את הקיבעון המחשבתי ולהתחיל לראות בכל אריזה שהשימוש בה תם – חומר גלם מהמשובחים שיש. שכן הושקעו באריזה תכנון רב וכסף – וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להסתכל עליהן אחרת ולהחליט איך אפשר לתת להן עוד חיים- אבל בדרך מפתיעה ולא שגרתית. כך גם נשמור על הכדור שלנו, גם נאמן את שריר המוח וגם יהיה לנו עולם יפה יותר.
