״מצב החירום האקלימי כבר כאן. חדשות על אסונות הן עניין יומיומי. בצורת, שיטפונות, גלי חום ואובדן יבולים בכל העולם, אבל מבחינת ההנהגה בישראל משבר האקלים הוא בעיה אזוטרית שבקושי זוכה להתייחסות״, כך נכתב בעמוד האירוע בפייסבוק שמזמין את הגולשים לקחת חלק בהפגנה ולהצטרף לשביתת רעב למען האקלים.
המחאה, שהחלה ביום ראשון (11.9) בהובלת ״המרד בהכחדה ישראל״, קוראת לראש הממשלה לנקוט שלוש פעולות על מנת לשנות את הטיפול של מדינת ישראל במשבר האקלים: להודיע מי יועץ האקלים שלו, ״להגיד את האמת לעם״ על מצב החירום האקלימי, ולפרט מהם הצעדים שהממשלה הולכת לנקוט בהם על מנת להתמודד עם המשבר.
יוזם המחאה הוא ד״ר דורון גולדברג, אבא ל-3 ורופא פוריות. ״אני פותח בשביתת רעב כי אני חייב לדעת שההנהגה לוקחת את משבר האקלים ברצינות, ומבטיחה את עתיד ילדיי ועתיד הילדים שאני עוזר להביא לעולם״, הוא מספר בראיון ל-mako ומשתף, ״לאחר 3 שנים שאני פעיל אקלים אני מבין שמשבר האקלים מתקדם במהירות. השרפות, הבצורות, גלי החום בכל העולם והשיטפונות הביאו אותי להבנה שאולי שנה הבאה יהיה מאוחר מדי לשבות. חייבים לפעול עכשיו".
ד"ר גולדברג מסביר שדווקא עבודתו היא שגרמה לו לעזוב הכל ולצאת לשביתה מול משרד ראש הממשלה, "מתוך עמדה מוסרית של רופא פריון שמביא ילדים לעולם ואבא לילדים אני חייב להבטיח את עתידם. שביתת רעב זה הצעד המשמעותי ביותר שאינו אלימות שאני יכול לנקוט״.
"הרבה יותר קשה לשבת בבית ולשקוע בדיכאון"
ביום ראשון התאספו קבוצת השובתים במאהלים בסמוך למשרד רוה״מ בירושלים, ובניהם מורים, רופאים ותומכים במאבק, כשחמישה מהם שובתים כרגע רעב. ״לאחר שנים של אי-עשייה על ידי המנהיגים שלנו מול האסון האקלימי, שכבר משפיע עלינו, וניסיונות להשפיע עליהם בדרכים שונות, התגבשה יוזמה של שביתת הרעב שפתחנו בה ביום ראשון. אנחנו 5 שובתי רעב - שני רופאים, סטודנט וסטודנטית ואני - אנשים נורמטיביים כולם״, מספר ליאל בירן (61), מורה למדעים, נשוי ואב ל-3.
יחד עם בירן וד״ר גולדברג שובתים גם ד״ר ליאור כהן – רופא משפחה, והסטודנטים אורי גבריאלוב ומיכל דויטש. ״נמאס לנו לראות איך העתיד שלנו, של הילדים שלנו, ועבורי גם העתיד של התלמידים שלי הופך יותר ויותר קודר וחסר תקווה״, הוא אומר.
שביתת הרעב החלה רק לפני ימים ספורים, ולדבריו של בירן תמשך ללא הגבלת זמן. ״אנחנו מקבלים הרבה מבקרים - פעילות ופעילים, עוברי אורח, אנשי תקשורת ומדענים, כך שהימים עוברים בשיחות ועיסוק בנושא שלשמו הגענו לכאן״, הוא מספר.
לדבריו, הם לא חוששים מהקושי הפיזי ומתחזקים מהתמיכה מבחוץ. ״אנחנו מרגישים טוב. אחד היה קצת חלש אתמול בערב, אבל לא רציני. אני אישית מרגיש מצוין ומועצם מהחיזוקים שאנחנו מקבלים מכל עבר״, משתף בירן ומוסיף, ״בכל מקרה, הרבה יותר קשה לשבת בבית ולשקוע בדיכאון על המצב מאשר להתמודד עם קושי פיזי. גם אין דבר יותר מעצים מאשר השתתפות בפעולה אזרחית יזומה מול עוולה כמו המחדל של המנהיגים שלנו בדאגה לעתידנו. בפרט כאשר הפעולה היא עם עוד אנשים״.
"התקווה היא לעורר את השיח הציבורי"
בימי טרום בחירות, לשובתים יש להם דרישות מכלל המפלגות, והם פונים גם בקריאה לציבור המצביעים: ״לקראת הבחירות אני קורא לכולנו לנקוט בכמה פעולות אזרחיות: לפנות למועמדים, בחוגי בית ובמסרים ישירים, ולדרוש מהם להציב את משבר האקלים בראש סדר העדיפויות. להצביע תוך התחשבות בהתחייבויות של המפלגות בתחום הזה. להצטרף לארגוני סביבה ואקלים כמו המרד בהכחדה ומגמה ירוקה ולמיזם 'לבחור ירוק'. להרחיב את הידע ולדבר עם חברים, משפחה וכל מי שאפשר, כדי שכולנו נתעורר לפעולה החיונית להצלת העתיד שלנו״.
עם זאת, בירן לא אופטימי במיוחד בנוגע להשפעת השביתה על מצב הפוליטי. ״אני בספק שהמהלך שלנו יזיז את הקברניטים הנוכחיים. התקווה שלי היא שנצליח לעורר שיח ציבורי, מודעות גוברת למשבר האקלים ולאופן שבו הוא נוגע בכל אחד ואחת מבני האדם כאן, ודרך כך להעלות את הנושא גבוה באג'נדה של הממשלה והכנסת הבאים״, הוא אומר ומפרט, ״זה עשוי להוביל לחקיקת חוק אקלים עם שיניים ויעדים קשיחים ומשמעותיים, להסטת משאבים מייצוא גז פוסילי וחיפושים מיותרים של עוד ממנו לעבר אנרגיה סולארית ועוד משלל הפתרונות הידועים, שיש בהם גם יתרונות כלכליים, בריאותיים, חברתיים וביטחוניים״.
