דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא: פרה בינונית עומדת בתחנת החלל הבינלאומית (ISS). היא פועה בקול בעוד האסטרונאוטית התורנית מזינה אותה בתערובת של תירס ועשבים. חברי המשלחת ממתינים בסבלנות עד אשר תשמין מספיק כדי שיוכלו לשחוט ולאכול אותה. בינתיים, הגזים והצואה שהיא פולטת ממלאים את התחנה הסגורה בריח בלתי נסבל. ככל שהיא גדלה כך היא תופסת מרחב מחיה ותזוזה אליו האסטרונאוטים כמהים, וכל שאיפת חמצן שעולה באפה שוות ערך לאלפי שקלים. נשמע לכם הזוי לגמרי? ובכן, בצדק. כשחושבים על חללית סגורה וקטנה ששטה בחלל עם כמות משאבים מוגבלת, זה נראה מיותר לבזבז אותם על גידול מזון מן החי למאכל. למה אם כן זו פרקטיקה מובנת מאליה בכדור הארץ?
גם כוכב הלכת שלנו הוא מערכת סגורה עם משאבים מוגבלים, והם ילכו ויאזלו אם לא נשנה את האופן שבו אנו רואים את הטבע, את בעלי החיים ואת המזון שלנו. אוכלוסיית כדור הארץ צפויה להגיע לכ-10 מיליארד תושבים עד 2050 והדרישה לבשר מזנקת בכל שנה. במקביל, מרחב המחיה ושטחי גידול המשאבים הנדרשים לתעשיית המזון מן החי פשוט נגמרים.
כבר היום כמחצית מקרקעות כדור הארץ משמשות לחקלאות, ברובה עבור מזון לבעלי חיים למאכל. אין לנו עוד קרקעות לבזבז על זה. אם זה לא מספיק - תעשיית המזון מן החי אחראית לכ-18% מפליטת גזי החממה. בין היתר בשל פליטת גזים (פלוצים וגרעפסים) של מעל מיליארד וחצי פרות שהרבענו בכפיה. האם זה אומר שכולנו נצטרך להפוך טבעונים או צמחונים? לא בטוח.
אחד הפתרונות שיצאו לשוק בשנים הקרובות נקרא – בשר מתורבת. בשר שמיוצר מתאים ורקמות של בעלי חיים, גדל בתנאי מעבדה מיוחדים ולכן דומה מאוד בטעמו לבשר משחיטה, אך מצמצם משמעותית את טביעת הרגל האקולוגית והמוסרית. אחת החברות המובילות בתחום בישראל היא אלף פארמס שמייצרת סטייק מתורבת שמתחיל את דרכו כביצית מופרת, ללא שום פגיעה פיזית בפרות. בין המשקיעים בחברה נמצא גם לאונרדו דיקפריו, שאף הצטרף כיועץ לוועד הקיימות שלה.
אחד הפרויקטים החדשניים של החברה הוא הניסיון לייצר בשר מתורבת גם בחלל. "נאס"א מצפים ליישב אנשים בירח כבר ב-2028 והתוכנית שלהם להזין את תושבי הירח היא לגדל עבורם מזון בכדור הארץ ולשלח אותו בחלליות. זו כנראה הדרך הכי לא מקיימת שאפשר לדמיין כדי ליצור אקו-סיסטם חדש של מזון על הירח", אומרת ד"ר לי רכט, סמנכ"לית קיימות באלף פארמס. לדבריה, הרעיון של פרויקט "אלף-זירו" הוא לייצר מערכות מזון במעגל סגור בחלל, תוך שימוש מינימלי במשאבים. בתוך המגבלות הפיזיות הללו, דווקא היצירתיות פורצת גבולות ומעודדת זוויות חשיבה חדשות שיסיעו לשפר את טכנולוגיות המזון של החברה גם על כדור הארץ.
אסטרונאוטים בחלל לא זוכים לארוחות גורמה ובוודאי יקפצו על ההמצאות החדשות, אבל האם בשר מתורבת באמת יוכל להחליף בשר משחיטה? האם אנשים בישראל ובעולם יקבלו את הבשר המתורבת בברכה אל הצלחת או יישארו נאמנים להרגלים ישנים? כדי לענות על השאלות הללו ושאלות נוספות סביב סוגיית הבשר המתורבת נפגשתי עם פורום הקיימות של אלף פארמס אשר כולל כמה מהמוחות המבריקים והמשפיעים ביותר בעולם בתחום הקיימות: איימי קריסטנסן, מנהלת חברת אסטרטגיה ויעוץ לקיימות אשר מלווה חברות כמו גוגל, מיקרוסופט ואף יעצה לממשל קלינטון; מארק באקלי, פעיל סביבתי, יועץ בנושא קיימות לאו"ם ולפורום הכלכלי העולמי וכן הוכשר כמרצה לנושאי סביבה ע"י אל גור; ודניאל נירנברג, עיתונאית, סופרת, מרצה ומייסדת "פוד טאנק", ארגון הפועל למען ביטחון במזון ברחבי העולם ללא מטרות רווח.
לאכול בשר בלי מיקור חוץ להרג
דניאל נירנברג מאמינה שהבשר המתורבת ישתלב בתפריט שלנו במהרה. "כשמדברים על אוכל כולנו מכירים את ה-'איכס פקטור'. למשל ב-1960 כשהסושי נכנס לשוק העולמי התגובות הראשוניות היו נוראיות. היום תראי לי שדה תעופה שלא מגישים בו סושי. אותו דבר לגבי חרקים. היום יש שפים עם כוכבי משלן שמבשלים חרקים וזה נחשב למעדן. אז אולי כשהבשר המתורבת יכנס לשוק יהיה קצת בלבול בהתחלה, אבל אנשים היום הרבה יותר פתוחים למגוון רחב של מזונות. דווקא הדברים שמגיבים אליהם ב'איכס' הצטמצמו. זו תהיה פשוט עוד אפשרות גסטרונומית שתגוון את התפריט שלנו. אישית אני לא חושבת שכולם צריכים להיות צמחונים או טבעונים או אפילו לצרוך בשר מתורבת. אני חושבת שתמיד נצטרך גם את מגדלי הבקר ואת תעשיית המזון מהחי שהיום מספקת מזון למרבית בני האדם. פשוט נלמד איך לעשות את זה בצורה הרבה יותר מוסרית", היא אומרת.
לפי מחקרים בארה"ב ובבריטניה לפחות 80% מכלל הציבור פתוחים לרעיון ורוצים לנסות בשר מתורבת. בקרב דור ה-Z ההתעניינות גבוהה במיוחד. זה לא מפתיע. הדור הצעיר דורש לדעת יותר על מקור המזון שלו; מתעקש להפסיק לצרוך אנטיביוטיקה דרך בעלי חיים למאכל ומתעניין בחדשנות ובצמצום הפגיעה בסביבה. איימי קריסטנסן טעמה את הסטייק של אלף פארמס לראשונה אחרי מעל 19 שנה של תזונה מן הצומח. לדבריה, אלף פארמס הצליחו למזער את כל הבעיות המוסריות אשר מלכתחילה הניאו אותה מצריכת מזון מן החי: ההשפעה הסביבתית, הפגיעה בבעלי החיים, התעשייה הלא שוויונית והיחס לחקלאים ולמגדלי הבקר.
"אחת הסיבות העיקריות שהפסקתי לצרוך בשר היא שלא רציתי לעשות מיקור חוץ להריגות שלי. אמרתי – אם אני לא מסוגלת להרוג בעל חיים, אני לא מוכנה שמישהו אחר יעשה את זה בשמי ומבלי שאקח בזה שום חלק. אחרי כל כך הרבה שנים ללא בשר טעמתי את הסטייק של אלף פארמס וזה היה רגע של תקווה ענקית. פתאום קלטתי שאנחנו באמת מסוגלים לפתור את הפרדוקס הנורא הזה. אני מבינה שאנשים לא רוצים לשנות הרגלים. לא כולם רוצים להיות טבעונים וצמחונים, אז הנה – יש פתרונות אחרים!", היא משתפת.
"אם אנחנו שוכחים מהאנשים אז פספסנו את כל הרעיון"
לצד ההתלהבות מאינסוף האפשרויות החדשות שתעשיית הפוד-טק בכלל והבשר המתורבת בפרט מציעות, יש מי שעלולים להפגע מהמהלך. תעשיית המזון מהחי היא אחת התעשיות הוותיקות ביותר, והיא מעסיקה מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם אשר תלויים בה לפרנסתם. אם בוקר בהיר אחד התעשייה הזאת תהפוך ללא רלוונטית הם יוותרו חסרי כל. לטענות אלו מתייחס מארק באקלי. "זו לא רק אחת התעשיות הכי עתיקות, גם מושקעת בה הכי פחות טכנולוגיה חדשנית, יש בה את המשכורות הכי נמוכות והכי הרבה אנשים חסרי השכלה. עובדי התעשייה הזו הכי עניים והכי רעבים. זו גם התעשייה הכי מזהמת, היא ממש מזינה את משבר האקלים. תעשייה שתקועה בעידן האבן וחייבת להשתנות".
"המודל שלפיו מעט אנשים מרוויחים על חשבון אנשים אחרים ובעלי חיים אחרים פשוט לא עובד. הוא נשען על רעיון 'רק החזק שורד' של דארווין, אבל מפרש אותו בצורה לגמרי לא נכונה. לא ככה העולם והטבע עובדים", אומר באקלי, "יש עוד כוחות חזקים חוץ מתחרות! שיתופי פעולה, קואליציות, גמישות, התאמה והשתנות. אלו הדברים שיקחו את הכלכלה שלנו קדימה. אנחנו מבינים עכשיו שאחד ועוד אחד תמיד שווה יותר מ-2, אנחנו מבינים שמשתלם לנו ללכת יחד".
אלף פארמס מאמינים בגישת מנהיגות חדשנית בשם "Just transition", או בעברית "מעבר הוגן". הרעיון מאחורי הגישה הוא להסתכל על השינוי בצורה כמה שיותר הוליסטית. על ההשפעות שלו במימד הכלכלי אבל גם החברתי, סביבתי ומוסרי ולקחת אחריות כדי ש'אף אחד לא ישאר מאחור' בתוך המעבר לשימוש בטכנולוגיות בנות קיימא.
המונח נטבע לראשונה בשנות ה-70, עם עליית השיח על אנרגיות מתחדשות והפסקת השימוש בדלקים פוסיליים. אז נשמעו קולות שדרשו מעבר מיידי לאנרגיה ירוקה, ומולם עלו שאלות על כל עובדי התעשיות שיושפעו מכך. "אם תוך כדי המעבר לפרקטיקות סביבתיות יותר אנחנו שוכחים מהאנשים שיאבדו עבודות ויצטרכו לשנות אורחות חיים – אז פשוט פספסנו לגמרי את העיקרון של קיימות. ככה לעולם לא נצליח להגיע ליציבות ולעמידות שעבורן אנחנו עובדים כל כך קשה", לי רכט מדגישה.
כבר עכשיו אלף פארמס עובדים בשיתוף פעולה עם ארגוני חוואים ברחבי העולם, ממשלות ובעלי עניין שונים בנושא. הם מנסחים מסמכי מדיניות בשיתוף עם מגדלי בקר במטרה להפחית התערבות פוליטית באופני וסוגי הגידולים ולהגדיל את התמיכות הכספיות. במקביל החברה מממנת מחקרים בארצות הברית ובאנגליה למודלים יצירתיים וחדשניים לכניסה של המוצר לשוק הבשר בצורה שתפגע כמה שפחות בחוואים ואף תאפשר שיתופי פעולה.
"מצד אחד אנחנו סטרטאפ ניישן, מצד שני אנחנו מדינה שקמה על חקלאות וזה חלק מהמסורת שלנו. אין לי פה איזה פתרון קסם. אני רק יכולה להגיד שאנחנו משקיעים המון מאמצים וכספים כדי לוודא שהשינוי הזה יהיה חיובי. השינוי הזה הולך לקרות, אבל אנחנו מאמינים שהוא צריך לכלול צדק סביבתי לצד צדק חברתי. הוא חייב להיות יחד עם האנשים שיושפעו ממנו ולא 'מעל הראש שלהם'. הם צריכים להיות חלק ממנו ואנחנו כאן לתמוך בזה ולוודא שזה קורה", לי רכט מסבירה.
המשבר הוא הזדמנות להתחבר מחדש
גישת "מעבר הוגן" מניחה ששאלות מוסריות צריכות ללכת יד ביד עם שאלות כלכליות. אחרי שנים שבהן המערכות הכלכליות העולמיות הפרידו בין השתיים כמעט לחלוטין, נראה שהמהפכה כבר כאן. טכנולוגיות חדשות מוכיחות שחברה, סביבה וצמיחה כלכלית לא חייבות לבוא אחת על חשבון השנייה.
"יש מחקרים שמראים לנו כמה השקעה סביבתית וגיוון בהון האנושי של עובדי החברה משפיעים עליה לטובה מכל כך הרבה בחינות. אנחנו רואים טכנולוגיות שהן סביבתיות מצד אחד אבל גם מובילות לחיסכון כספי מהצד השני. אנחנו מראים לעולם שכשיש לעובדים בריאות נפשית אז גם הכלכלה צומחת. המגזר העסקי לא יוכל להמשיך באותן הדרכים הישנות. הן לא יוצרות מספיק איכות חיים כי הפריזמה הקפיטליסטית מחקה היבטים חשובים אחרים של המציאות כמו חברה וסביבה. זה לא יציב וזה לא מקיים", מדגישה איימי קריסטנסן.
את השינוי בתעשיית המזון ובשוק הבשר בפרט קושרים בפורום הקיימות של אלף פארמס למאבקים חברתיים וסביבתיים נוספים. כמו פעילות ופעילי סביבה רבים הם דורשים לראות סביב שולחן מקבלי ההחלטות יותר צעירים, נשים, נציגי ונציגות קהילות שונות כמו הקהילה הגאה, אנשים מחברות ילידיות ומאמינים בדתות שונות; מתוך תפיסה כי כל אלו יכולים להעמיק ולהרחיב את הפתרונות היצירתיים למשבר האקלים ולמשברים נוספים מולם תעמוד האנושות. לדבריה של דניאל נירנברג: "אנחנו חייבים להתחיל לכבד ידע שנובע מניסיון חיים ולא רק מכתיבת דוקטורטים".
רעיון הגיוון וההכללה של עוד קולות מחבר בין שני האתגרים המשמעותיים ביותר בפניהם עומדת כיום האנושות: משבר האקלים ומשבר הבדידות והניכור. ככל שהחברה הפכה מבודדת ואינדיווידואלית יותר וככל שאנשים התנתקו זה מזה – כך הלך והעמיק גם הניתוק שלנו מהטבע. לכן, הם מסבירים, אלף פארמס לא רק יוצרים סטייקים מתורבתים, אלא מחברים אנשים סביב שולחן האוכל וסביב מטרות משותפות.
"אני מרגישה שהעולם הדיגיטלי הפך אותנו מאוד אינדיבידואלים. אנחנו חיים בעידן שבו באופן עקרוני אנחנו יכולים פשוט לשבת בבית ולתקשר רק דרך המסך, רק דרך הרשתות החברתיות. זה שם את הפוקוס על עצמי – מה בא לי? מה אני רוצה? איך זה משפיע עליי? דווקא משבר האקלים פתאום נותן לנו הזדמנות להתחבר מחדש. הרי זה נוגע בכולם – בעשירות, בעניים, בגברים לבנים, בנשים שחורות, בפלסטינים, ביהודיות. זו משימה משותפת לכולנו, יש בזה משהו מאוד מאחד ומרגש", לי רכט מסכמת.
