מעיין ויסברג גדלה בבית שניהל אורח חיים מקיים עוד הרבה לפני שנטבע המושג הזה. "החופשות המשפחתיות היו תמיד טיולים בטבע, באוהלים, לא ידעתי מה זה חופשה בבית מלון, לימדו אותי לכבד את הסביבה והטבע, לאהוב בעלי חיים. אבא שלי היה עושה שימוש חוזר מגביעים של ממרחים או מאגוזי קוקוס וחברות הילדות שלי תמיד היו צוחקות עליי כשהיינו רואות משהו שרצינו לקנות ואני הייתי אומרת שאפשר להכין כזה בבית" היא מספרת.
אך את האירוע המחולל בחייה שבעקבותיו אימצה לליבה ולאורח חייה את נושא הקיימות היא זוקפת לקריאת הספר "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו. "אני זוכרת שקראתי והרגשתי איך אני נהפכת מבלגניסטית ואגרנית – כי תמיד אספתי מהרחוב דברים בסטייל, לכזו שנפרדת מחפצים בעלי ערך סנטימנטלי בשלום. התהליך הזה עדיין מתקיים אבל מהספר הזה הרעיון של מינימליזם, וצמצום פסולת וקיימות, נכנסו לחיי. היום אני מבינה שאין אפס פסולת אבל יש צמצום צריכה, וזה אחד הנושאים הכי חשובים שאני מקדמת אותם".
מעיין עדיין זוכרת את הימים שבהם היא גרה בתל אביב והייתה רוכשת שישיית מים או לא חושבת פעמיים כשהיא רוכשת בגדים, אך היום אורח החיים שהיא מנהלת נראה לגמרי אחרת וכולל בין היתר כוורת ביתית, חוות תולעים, קומפוסטר, בנוסף היא מגדלת ירקות ונהנית להכין בעצמה את רוב הדברים שרובנו צורכים כמו: אבקת כביסה, אבקה למדיח, חומרי ניקוי, משחות מרפא, תרופות טבעיות ועוד.
לפני כ-270 יום, בעקבות 'חגי הקניות' של נובמבר (בלאק פריידי) החליטה כתנועת נגד להציב לעצמה אתגר בו היא משתפת בעמוד האינסטגרם שלה: לא לרכוש לעצמה כלום (בגדים, נעליים, תכשיטים, תיקים וכו'). "האתגר האמיתי בפרויקט הוא לצלם את עצמי כל יום ולהעלות לאינסטגרם", אומרת מעיין, "אני עושה קניות בארון שלי מבלי לקנות בחנויות ומעוררת מודעות לתעשיית האופנה המזהמת ומראה שאפשר לבטא את עצמי בסטייל מבלי לקנות בגדים חדשים".
מעיין מספרת שבעקבות השיתוף שלה באינסטגרם היא זוכה לפידבקים רבים גם מנשים וגם מגברים. "המון נשים אומרות לי שבזכותי הן לא קנו כבר חודש, או שהן כבר לא נרתעות יותר לאסוף חולצות מהרחוב, וזה מה שנותן לי כח להמשיך את העשייה הזו".
כשמעיין הבינה שדוגמה אישית היא שם המשחק, היא זיהתה הזדמנות והחליטה להביא את הקיימות לתלמידי בית הספר רמת אלון ברחובות, בו לומד בנה נורי, כדי להטמיע את הנושא בדור הבא. "יזמתי נבחרת בשם 'הכדור בידיים שלנו', ביקשתי שישתתפו 15 ילדים, חששתי שאף אחד לא ירצה להירשם, וגיליתי בסוף שנרשמו מעל 50 ילדים".
בנבחרת של מעיין לקחו חלק 25 תלמידים מכיתות ב'-ה', איתם עשתה מגוון פעילויות במהלך שנת הלימודים: "אספנו חפצים מהרחוב כמו בגדים בלויים או מטריות שבורות ויצרנו קולאז' יפהפה, ניקינו את חצר בית הספר, פיסלנו באדמת נייר, לקחתי אותם להצגה על גרטה ובסוף השנה הרמנו תערוכה ענקית שבה תלינו את כל היצירות".
"חשבתי כל הזמן איך אוכל להעביר להם בצורה מיטבית את משבר האקלים מבלי להפחיד אותם, כי יש ילדים שנכנסים לחרדה מזה, כך שמרכז העשייה היה איך להיות טובים לסביבה ולכדור הארץ ומה נוכל לעשות כדי לשנות" היא אומרת. "הילדים סיפרו בסוף השנה שההשתתפות בנבחרת הייתה מאוד משמעותית בשבילם, שמעתי מההורים שלהם שכשהם יוצאים לטבע הם מבקשים מההורים לצאת עם כלים רב פעמיים או לוקחים איתם שקית ומנקים את הסביבה".
מעיין מספרת כי החלום האמיתי שלה הוא להכניס את נושא הקיימות למערכת החינוך. "הדברים האלו לוקחים זמן ומתבשלים לאט. כשכתבתי פוסט בנושא הגיבו כמה מורות שרצו לשמוע בפרטי פרטים כדי להביא את זה לכיתות שלהן. במסגרת היותי שחקנית, אני רואה את הצריכה של החד"פ בתיאטרון ואת הכסף שמשקיעים בתלבושות חדשות להצגות, ואני לומדת להשפיע בכל מקום שבו אני יכולה".
חינוך סביבתי עם ערך מוסף
בבתי ספר רבים ברחבי הארץ מוגשות ארוחת צהרים לתלמידים בכלים אישיים חד פעמיים. כך היה המצב גם בבית ספר היסודי 'עצמון' בנוף הגליל עד השנה, בתחילתה החליטו בבית הספר לפתוח במיזם קיימות והגנה על הסביבה, בשיתוף פעולה עם הילדים והוריהם. לאדם שבדרון (45) מורה בחממה האקולוגית בבית הספר וחבר תנועת הבוגרים של 'המחנות העולים' שיזם את הפרויקט, צרמו מאוד המראות של כמויות האשפה שנצברות יום אחר יום בארוחת הצהריים, והוא החליט לעשות שינוי.
בשיתוף פעולה עם קיבוץ משמר העמק ומפעל 'תמה', הוא דאג שכל ילד יקבל קופסת אוכל אישית רב-פעמית מפלסטיק איכותי (ללא BPA), מחולקת לתאים ומכילה סכו"ם רב פעמי. המיזם החל עם כיתות א'-ב' ובהמשך התרחב לכל 165 תלמידי בית הספר. בסוף שנת הלימודים רשם בית הספר הצלחה אדירה ותוצאות צמצום שנתי של כ-20 אלף קילו של אשפת פלסטיק, אלומיניום ושאריות מזון.
"היינו מסיימים את היום עם ערימות של שקיות זבל מזהם ובזבוז מזון שהיה נזרק לפח", מספר אדם, ומוסיף שלמעבר לקופסאות רב פעמיות יש גם ערך חברתי ותזונתי. "הילדים הם אלו שמגישים בתורנות את האוכל אחד לשני מתוך מגשים כלליים. אם נשאר אוכל במגשים הגדולים אנחנו תורמים אותו ובכך מרוויחים ערך נוסף".
בצוות המורים חששו מהשינוי ומתגובות ההורים, שנדרשים בכל יום לשטוף את הקופסאות של הילדים. אך החשש הזה התבדה. "נוכחנו לראות שההורים הנפלאים התגייסו למאמץ ושוטפים מדי יום את הקופסה בבית. יש לכך ערך כפול של חינוך סביבתי גם עבור ההורים".
את הפרויקט מלווה שיח חינוכי שוטף עם התלמידים בנושאי קיימות ושמירת הסביבה, בשילוב צעדים נוספים בתחום הסביבתי. לפני מספר שנים הוקמה בשטח בית הספר החממה האקולוגית המדעית, מיזם יוצא דופן ברמה הארצית, במסגרתה תלמידי בית הספר לומדים על משבר האקלים, קיימות ושמירה על הסביבה, מפעילים "בית חולים לצמחים" עבור התושבים בקהילה, אוגרים מי גשמים להשקיה ועוד.
"אם פעם בתי ספר בפריפריה היו נוסעים למרכז ללמוד ולקבל השראה, אנחנו היום בונות כאן בנוף הגליל בית ספר שיש מה ללמוד ממנו ברמה הלאומית", מוסיפה שירה ירדני, מנהלת בית הספר וחברה בקיבוץ העירוני 'משעול' של תנועת 'המחנות העולים'.
