עיר מפלס: כיצד תראה חיפה עם עליית פני הים?

ההתחממות הגלובלית הופכת למורגשת יותר ויותר, עם מספר גבוה במיוחד של אירועי אקלים קיצוניים שהתרחשו לאחרונה, ביניהם מספר עולה של הצפות כמו אלו שראינו בגרמניה. משבר האקלים מביא איתו חשש מעליית מפלס הים מחד ומהיעלמות מי השתייה מנגד, ואלו הולידו את  הרעיון לתערוכה חדשה בה חברו יחד אמנים כדי לחקור את המים, הבסיס לקיום האנושי שבלעדיו אין חיים. התערוכה שנקראת "פרשת מים" תוצג החל ממוצ"ש ב המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית חולון יוצגו עבודות וידאו, מיצבים, הדפסי דיו ופסלים, של אמנים ישראלים ובינלאומיים המייצרים תמונה מגוונת על יחסי התלות והניצול של האדם את הטבע והאופן שבו יחסים אלה מקרינים על מערך הכוחות החברתי, הכלכלי והפוליטי.

האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה לקחו חלק ב לתהליך למידה משותף בו חקר מרכז אטלס במשך שלושה חודשים אספקטים שונים של מים בהקשר המקומי. ובתערוכה הם מציגים נקודות מבט ייחודיות על מים – מים כחומר ומים כסמל, מים חוצי גבולות - גבולות שבני אדם לעיתים קרובות לא יכולים לחצות, מים המחברים בין קצוות ארץ, בין קהילות ובין תרבויות.

מי במים?

בין הפרויקטים המוצגים בתערוכה, מוצג גם הפרויקט 'מי במים' המציג כיצד עלולה לשהפיע עליית מפלס הים על תושבי חיפה, ולכסות שכונות שלמות במים. עליית פני הים היא נושא מדובר ביותר בימינו ובפרויקט משמשת כדימוי לחוסר השוויון שלנו כחברה מול סכנות ואסונות טבע.  לפי מחקרים פני הים צפויים לעלות מטרים ספורים בעשורים הקרובים, הפרויקט מאפשר למשתמש לכסות את העיר כולה בגרירת עכבר לפי צפי עליית פני הים בעשרות שנים הקרובות, ולגלות מידע מעניין על זהות הטובעים כתוצאה מכך. בלחיצת כפתור הופכת חיפה ל״עיר מפלס״ - איים שמוגדרים על ידי קו גובה, ומעוררים שאלות על המשותף למי שחיים בהם יחד - האם גובהנו מעל פני הים ומעל אחרים מעיד על זהותנו? ואם יעלו פני הים - מי יטבע קודם?

אלעד מדן יוצר הממשק מספר, "ברוב הערים בעולם - רצועת החוף בד״כ נכבשת ע״י האוכלוסייה העשירה. לא כך בחיפה - הריבוד החברתי-גיאוגרפי שם את השכונות העניות בקו המים. העיסוק במים ובחרדה שלנו מעליית פני הים, יחד עם העוני כתופעה חברתית שגם נמצאת בעליה, הביא אותי לחשוב על סריקת הנתונים הסוציואקונומיים של ההר לפי הגובה של השכונות והדירוג החברתי-כלכלי שלהן. התוצאה שהתקבלה היא ממשק מבוסס נתונים שמספר למשתמש שמציף את חיפה פרטים על מי שטובע - כמו מצבם הכלכלי-חברתי, זהותם הדתית ועוד".

עבודה נוספת שמוצגת בתערוכה היא ״המבול והמדבר״, מיצב ווידיאו של האמן חביב קפצון, המפגיש באמצעות נרטיב בדיוני בין המיתוס וההיסטוריה, בין העבר והעתיד בצל תחזיות האימה של התחממות כדור הארץ והתייבשות מקורות המים. ההבחנה בין יובש לרטיבות, המגיעה ממחשבה רחבה והוליסטית על נחלים ומחזור המים, מקבלת המשגה וייצוג פרוע בשלושת חלקיו של המיצב והיא גם החוט המחבר ביניהם.

עוד מוצגת בתערוכה עבודתה של אלה ליטביץ "של אף אחד", העוסקת בגבולות ובשאלת המים הטריטוריאליים;  רישומי דיו של מאיה אטון "Expect Poison from Standing Water" ועבודת הווידיאו של מיכל בראור ״מקום קטן יותר". בנוסף מציגים בתערוכה מציגים גם ארבעה אמנים בינלאומיים המביאים מבט אחר על מימי הים התיכו – האמנית השוויצרית אורסולה ביימן, האמן השוודי סנטייגו מוסטין והאמנים הקרואטים איביקה מיטרוביץ' ואולג שוראן.

"למשבר האקלים ביטויים רבים המשפיעים על החיים שלנו באופן מידי. כולנו כבר מרגישים את ההצפות ההולכות וגוברות וההתחממות הגלובלית. בישראל טכנולוגיית המים מפותחת וההתפלה מספקת לנו את רוב מי השתייה, יחד עם זאת במקומות רבים בעולם המשבר כבר מורגש. בדרום אפריקה הצליחו להרחיק את ״יום האפס״ על ידי שינוי הרגלי הצריכה. מתוך הדחיפות הזו יצאנו לדרך", מספרת אביטל ברק, אוצרת משנה במרכז לאמנות דיגיטלית ואוצרת התערוכה.  "התערוכה התחילה כקבוצת מחקר של אמנים, ביחד חקרנו את נושא המים, הזמנו מומחים ויצאנו לסיורים ברחבי הארץ. העבודה על התערוכה יוצאת מגבולות העיסוק באמנות, היא מחברת כל אחד ואחת מאתנו לחומר הבסיסי של הקיום האנושי, החומר שבלעדיו אין חיים - מים.
הידע שצברנו בתקופת המחקר המשותפת בא לידי ביטוי בעבודות השונות. התערוכה היא חלק מפרויקט גדול של המרכז עם מכון גתה העוסק כולו במים במטרה ליצור אטלס דיגיטלי של מי הים התיכון. האטלס נמצא בשלבי פיתוח ראשונים אך עד סוף השנה צפויות להצטרף מפות נוספות לשלושת המפות הראשונות זה שיתוף פעולה של מרכזי אמנות מסביב לים התיכון. התערוכה מיועדת לנדוד בין השותפים השונים של הפרויקט, בכל מקום יצטרפו אליה עבודות מקומיות וכך נרחיב את הידע ונגיע לקהלים רבים יותר. בתקווה שנושא המים, על פניו המרובים, ובעיקר צדדיו המשברים והפוליטיים, יגיע לתודעה רחבה".