הקורונה הביאה אנשים לכל מיני מצבים שהם לא תכננו או ציפו למצוא את עצמם בהם, כך למשל דביר ארד, (31) מהנדס תוכנה נשוי למעין ואב לשניים - ארבל (2:7) ונבו (11 חודשים), שאין לו שום קשר קודם לפעילות סביבתית, מצא את עצמו כותב ספר ילדים שעוסק בהפרדת פסולת ומחזור.
"אנחנו מקריאים לבנים שלנו כל יום 2-3 סיפורים לפני השינה והמדפים שלנו מלאים בספרי ילדים. לפעמים בארוחות בוקר אני ממציא לבנים שלי סיפורים מהדמיון, על 'ממלכת חדי הקרן' או 'עמק הטרקטורים'. אך מעולם לא כתבתי למגירה, ואפילו לא דמיינתי לעצמי שאי פעם אכתוב ספר או ספר ילדים" מספר דביר.
אז איך בכל זאת קרה שהוצאת ספר? "בסגר הראשון מצאנו את עצמנו מחפשים הרבה תעסוקה לארבל. הסתובבנו הרבה בשכונה והחוויה המועדפת עליו היתה הגעתה של המשאית זבל לרחוב. עם הזמן ידענו באילו ימים ושעות משאית הזבל מגיעה לשכונה, אפילו כבר הכרנו את האנשים שמפנים את הפחים. פעמיים בשבוע ידענו שהמשאית זבל צריכה להגיע ושהילד יכול להיות מועסק עכשיו חצי שעה, בימי שני בשעה 8 ובימי חמישי בשעה 9:30. גם בימים שהמשאית לא מגיעה הוא אהב לעמוד במרפסת ולהסתכל על הטרקטורים שעובדים בשדה ממולנו, האוטובוסים, המשאיות והאופנועים. רציתי לזכור את האירוע הזה אז כתבתי איזה כמה שורות שמספרות את הסיפור הזה".
באחד מהסיבובים המשותפים שלהם בשכונה, ארבל הצביע על הפח הכתום ושאל את אביו - מה זה? "סיפרתי לו שזה פח שזורקים אליו דברים למחזור, אבל לא כל כך ידעתי מעבר לזה מה לענות ובעצמי לא ידעתי בדיוק מה אפשר לזרוק לתוכו", מודה דביר, "נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש חומר ומידע. חשבתי שזה יכול להיות נחמד להציג לו את המידע הזה כספר ילדים, אבל לא מצאתי ספר כזה". דביר פנה אל תאגיד המחזור תמיר, כדי לקבל עוד מידע על הפח הכתום "חשבתי שאני יכול להוסיף את המידע הזה לכמה השורות שכבר כתבתי. לאט לאט כתבתי עוד ועוד דברים על הפחים הצבעוניים, על נהגת משאית בשם מור שמסבירה לילדים הסקרנים על הפחים בצבעים השונים, איזו אשפה שייכת לאיזה פח ועוד".
בתיאום עם תאגיד מחזור האריזות תמיר שהעניק לו מידע ולווי מקצועי המשיך דביר עם כתיבת הסיפור. "שלחתי סקיצה למשפחה וחברים מהשכונה, קיבלתי פידבק מאוד חיובי ואף כמה רעיונות וניסוחים, אז לקחתי את זה צעד אחד קדימה והחלטתי להוציא את הספר לאור. לקחתי ייעוץ מקצועי בתחום העריכה הספרותית, עריכה לשונית, הגהה, וכמובן שעבדתי עם מאיירת מדהימה שהפכה את כל הטקסט לאיורים מדהימים עם הנוף של השכונה שבה אנחנו גרים בהוד השרון."
מה התגובות שאתה מקבל על הספר? "כחלק מכיסוי העלויות של הוצאת הספר, גייסתי כסף באמצעות מערכת גיוס המונים (הדסטארט). חברים ומשפחה קנו את הספר לפני שהיה מוכן ועכשיו אחרי שהספר יצא לאור אני חותם להם על הספר. זו תחושה מדהימה שהוצאתי את זה לאור ומה שהיה קצת דיבורים לפני כמעט שנה עכשיו נהפך לאמיתי. אני מקבל הרבה מאוד פידבקים חיובים, הילדים וההורים מאוד אוהבים את הספר, כשאני יוצא לטיול בשכונה עם הכלב, הילדים בשכונה מזהים את הכלב שלנו (ספרינט) בגלל הספר (הוא מככב בכמה איורים בספר). אני מאוד שמח לקבל סרטונים של הורים שהם מקריאים לילדים שלהם את הספר. אני הכי שמח שההורים מספרים לי שהילדים שלהם, בעקבות הקריאה וההנחיות בספר, מתחילים להפריד את האשפה אצלם בבתים."
כמובן שמעבר לסלבריטאות השכונתית, השינוי המשמעותי במשפחת ארד הוא המודעות הסביבתית, "הבנתי שמתוך רצון כאבא ליצור עולם טוב יותר לילדים שלי – עלי להוות דוגמא אישית. התחלנו להפריד את כל האשפה שלנו, אני שואל את הבן הגדול שלי לאיזה צבע פח בקבוק שמן הזית צריך להיזרק, והוא עונה לי ״לפח הסגול״- זה הפך לסוג של משחק אצלנו בבית. בנוסף אנחנו מנסים לעשות שימוש חוזר בפסולת ולהפחית עד כמה שאפשר שימוש בחד-פעמי, למשל כשאנחנו יוצאים לפיקניק יש לנו סט כלים רב-שימושי שאנחנו שוטפים שוב ושוב במקום להשתמש בחד פעמי".
הספר עצמו, נמכר בעותקים דיגטליים או בעותק קשיח העשוי כולו מנייר ממוחזר, ובתאגיד המחזור תמיר, שליווה ותמך בתהליך כתיבתו, מקווים שהשינוי שהוא חולל בביתם של משפחת ארבל יחלחל גם לבתים נוספים ואף עובדים על הכנסתו כאמצעי עזר בהדרכות שתאגיד תמיר מבצע ביחד עם הרשויות בגני הילדים בכל הארץ.
