כשארצות הברית - האומה שלימדה את העולם מהי תרבות צריכה קדחתנית - לוקחת אחריות על הפסולת העצומה שנוצרת בגלל הצריכה וקובעת לעצמה יעדים ממשלתיים מחייבים, נראה שאנחנו בפיתחה של מהפכה עולמית בתחום הפסולת.
הטמנת פסולת היא השיטה הנפוצה ביותר לסילוק פסולת, אולם היא מזהמת והרסנית לסביבה בהיבטים רבים: היא גורמת לפליטת גזי חממה, לזיהום הקרקע ומי התהום, פוגעת בנוף ומפיקה מפגעי ריח. הנזק המרכזי כתוצאה מהטמנת פסולת אורגנית הוא פליטת מתאן - גז חממה מזהם, חזק פי 80 מפחמן דו חמצני.
כלכלה מעגלית והתייעלות אנרגטית
גיבוש מדיניות פסולת היא משמעותית, שכן היא תוצר של תרבות הצריכה והבזבוז ההמוני שהעולם כולו הורגל בו לאורך הדורות האחרונים. בשנים האחרונות פותחו טכנולוגיות חדשות שיודעות לטפל בפסולת האורגנית במקום ובאופן אקולוגי, וכך מונעות את תהליך ההטמנה היקר וההרסני לסביבה.
הממשל האמריקאי הציב לאחרונה יעדים שאפתניים לצמצום הטמנת פסולת. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, קבע בצו נשיאותי כי הטמנת הפסולת בארה"ב תופחת ב-50% עד 2025, וב-75% עד 2030. בנוסף, כל משרד וסוכנות בממשל האמריקאי מחויבים להגיע ליעד של אפס פליטות עד 2045, והפחתה של 50% בפליטות עד 2032 ביחס לרמת הפליטות שנרשמה ב-2008.
כדי לעמוד ביעדים האלה מתכוונים בממשל האמריקאי לנקוט מהלך אסטרטגי של התייעלות אנרגטית ואימוץ של אנרגיות מתחדשות. הצו מחייב את גופי הממשל הפדרלי ליישם פרקטיקות יעילות אנרגטית וסביבתית ובנות קיימא. במסגרת הצו הזה הוגדרו יעדים למגזר הממשלתי, הדורשים מעבר לכלכלה מעגלית מקיימת ומתחדשת ללא שימוש באנרגיות מזהמות.
ההצהרה של ביידן מסמנת שינוי מגמה חד, בהשוואה לממשל טראמפ שהזניח את מדיניות הטיפול במשבר האקלים. יעדים דומים בתחום הפסולת הוגדרו גם במדינות שונות בארה"ב: ניו ג'רזי, קליפורניה, מסצ'וסטס, ורמונט, קונטיקט, רוד איילנד וניו יורק חוקקי חוקי מיחזור של פסולת מזון, כמו גם מספר ערים ברחבי המדינה. שינוי המגמה בתחום מדיניות הסביבה והאקלים בארה"ב היא נקודת מפנה משמעותית, ויש בה גם קריאת כיוון למדינות אחרות בעולם לקחת אחריות, כמו גם לישראל.
בישראל: פער בין היעדים למציאות
ישראל ומדינות אחרות בעולם יכולות לקחת דוגמה ממדינות אירופה, שכבר מזמן אימצו מדיניות אקלים עם יעדים ברורים. התפקיד של ממשל ציבורי הוא קריטי בכל הנוגע לטיפול בפסולת. באירופה הבינו את זה מזמן, ונראה שעכשיו גם בארה"ב מפנימים את זה. ומה בנוגע לישראל? המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה אומנם הגדירו יעדים ברורים לטיפול בפסולת, אבל נדמה שהדבר טרם חילחל ברמת ההיערכות למשרדי הממשלה השונים ולרשויות המקומיות.
לפער הזה, בין היעדים להטמעה, התייחס גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בוועידת האקלים של עיתון הארץ, שנערכה בתחילת מארס. אנגלמן אמר שהיעדים של המשרד להגנת הסביבה מנותקים מתכניות ההיערכות של משרדי הממשלה, של מינהל התכנון, של רשויות מקומיות, וכיוצא באלה.
כדי לסגור את הפער בין היעדים למציאות בפועל, נדרשת קודם כל חקיקה מחייבת, אבל מעבר לה חשוב לגבש את שלב ההיערכות – להקצות תקציבים הולמים, להגדיר פעולות אופרטיביות במשרדי הממשלה וברשויות מקומיות, להשקיע בתשתיות ולאמץ פתרונות של טכנולוגיות חדשניות, שיאפשרו לעסקים ולארגונים לקחת אחריות על הפסולת. כך נוכל גם בישראל לטפל בפסולת אורגנית באופן אקולוגי, במקום להמשיך להטמין אותה ולהרוס את הסביבה.
ימית נפתלי היא מומחית לכלכלה מעגלית ומנהלת פיתוח עסקי בחברת הום ביוגז