לקוחות קסטרו נדהמו לגלות השבוע מבצע סוף עונה במסגרתו כל בגדי העונה הנוכחית נמכרו במבצעים של 3 ב-100 ואפילו 3 ב-60, ובאתר האינטרנט כל הפריטים נמכרו במחיר של 33 שקלים מקסימום. הסיבה למחירים הכל כך נמוכים, אפילו ביחס לאופנה מהירה, היא החורף שסירב לבוא. בראיונות מאוחרים יותר בכירים בתעשייה סיפרו שכל ענף האופנה סבל השנה ממכירות חלשות בעקבות החורף שלא הגיע, מה שאילץ אותם להתחיל את מכירות סוף העונה כבר בנובמבר, פחות או יותר בתחילת העונה. אותם בכירים גם סיפרו בראיונות שבמקרה של קסטרו הבחירה הייתה בין להשמיד ללמכור במחירי הפסד, ושבכל הנוגע לחברות שלהם הם מעדיפים השמדה של סחורה. העניין הוא שיש גם אופציה שלישית, ממנה הבכירים שכחו – לשמור את המלאי ולמכור אותו מחדש בשנה הבאה אם וכאשר יגיע חורף.
בשמיעה ראשונה זאת אולי נשמעת כמו החלטה לא חכמה כלכלית. במידה והיו בוחרים בקסטרו לשמור את המלאי הם היו נדרשים לשלם על אחסון, ולוותר על תזרים המזומנים הזריז שהמכירה הכניסה להם. אולם לטווח הארוך מכירה במחירי הפסד לעולם אינה משתלמת. או כמו שניסח את זה אחד הלקוחות "עכשיו אנחנו מבינים מה המחיר האמיתי של המוצרים האלה. כנראה שג'ינס אמור לעלות 30 שקל" וניתן לשער שהמשך קו המחשבה של הלקוח הוא "עכשיו כשאנחנו מבינים מה המחיר האמיתי לעולם כבר לא נסכים לקנות ג'ינס ב-300 ש"ח".
תמיד יש מישהו אחר שמשלם את המחיר
העניין הוא, ש-30 שקל הם הכל חוץ מהמחיר האמיתי של הבגדים. תעשיית האופנה היא בין התעשיות המזהמות והמנצלות ביותר, כזו שמצליחה להגיע למחירים כל כך נמוכים אך ורק בזכות ניצול כבד וזיהום קשה של פועלים ושטחים בדרום הגלובלי, למעשה רק בשנת 2021 נהרגו 141 עובדים ברחבי העולם בתאונות במפעלי טקסטיל ויותר מ-800 נפצעו, כאשר אלו רק המקרים שמגיעים לתקשורת, המספר האמיתי הוא הרבה יותר גבוה. במילים פשוטות אין באמת דבר כזה בגדים זולים, יש רק בגדים שמישהו אחר שילם עליהם את המחיר, ומישהו הזה הוא תמיד החלש ביותר.
גם מבחינה סביבתית המחיר גבוה מאוד, לייצור המוני של אופנה מהירה השלכות סביבתיות אדירות: תעשיית האופנה פולטת יותר גזי חממה מכל הטיסות וכלי הרכב גם יחד, ואחראית למאות אלפי טונות של פסולת טקסטיל אשר נקברת באדמה מידי שנה, לרוב באדמת אפריקה. הסיבה העיקרית שתעשיית האופנה הפכה לכל כך מזהמת היא ייצור יתר ומכירה במחירים נמוכים מידי. מחירים שמלמדים את הצרכנים לא לכבד את הבגדים ואת מי שמייצר אותם. כשקסטרו מתלוננים שהם מפסידים במכירות כי החורף לא מגיע – האירוניה חוגגת. החורף לא מגיע כי קסטרו, כמו חברות אופנה מהירה רבות, מייצרות יותר מידי ואז מייצרות מצג שווא בו עליהם לבחור בין השמדה והטמנה מזהמת למכירה במחירי הפסד, כאילו שהאופציה לייצר פחות לא קיימת.
במרוץ האופנה המהירה כולם מפסידים
נחזור לרגע לארץ, השלכה שלילית נוספת של מכירה במחירי הפסד היא כמובן הצרכן שמתרגל למכירים כל כך נמוכים ואחר כך מסרב לקנות בגדים במחירים שמגלמים את עלויות היצור. כבר היום הצרכן הישראלי מכוון קניה של פריטים רבים במחיר נמוך ככל האפשר, למעשה מבין מדינות הOECD הצרכן הישראלי רוכש בגדים בסכום הנמוך ביותר פר פריט.
אנחנו קונים הרבה מאוד ובזול, והרגלי צריכה שלנו הם קודם כל הסיבה לקריסה של תעשיית האופנה הישראלית – קריסה שהובילה לאובדן של עשרות אלפי משרות במשק. הרגלי הצריכה של הצרכן הישראלי מוזנים על ידי ענקיות האופנה הישראליות כמו קסטרו, וכך נוצר מעגל מרושע שמחייב את חברות האופנה למכור במחירי הפסד. בין ענקיות האופנה הישראליות שמנסות להתחרות בענקיות האופנה המהירה הבינלאומיות, נוצר מרוץ לתחתית, בו כל חברה מנסה להגיע למחיר הנמוך ביותר שאפשר ובשוק הקניבליסטי הזה כולן מפסידות.
ליבי יוצא אל משפחות קסטרו ורוטר, אין לי ספק שאף אחד בחברה לא תיכנן להגיע למצב הזה. יותר מזה, קסטרו היא חברה שהתחילה את דרכה כחברה ישראלית שדוגלת בייצור מקומי, אופנה ישראלית והרבה מאוד כבוד לבגדים ולמי שמייצר אותם. ברור לי שהתמונות של בגדים נדרסים בכאוס של קנייה כאבו להם יותר מלי. אבל אם קסטרו וכמוה חברות אופנה נוספות, רוצות לחזור לשגשג בשנים הבאות, ולא רק להחזיק את הראש מעל המים, עליהן למצוא יתרון יחסי שהוא לא המחיר זול. אופנה איכותית המיוצרת בהעסקה הוגנת, בכמויות קטנות ותוך פגיעה מינימלית בסביבה תוכל להיות היתרון היחסי שהם מחפשות.
מיטל פלג מזרחי היא חוקרת ומרצה על אופנה וצדק סביבתי, אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל חי.