מגפת הקורונה גרמה לירידה זמנית בפליטות גזי החממה אך הן טיפסו חזרה לרמה שלפני המגפה, וחזרה לנתיב שיוביל לעליית הטמפרטורה העולמית הרבה מעבר ליעד הסכם פריז של 1.5 מעלות צלזיוס, ואשר יגרום להשפעות הרסניות גדולות בהרבה.
שנת 2022 הייתה שנת בלהות אקלימית שייתכן שאף נתגעגע אליה עוד שנים ספורות. נתונים של הארגון המטאורולוגי העולמי מצביעים על כך שפליטות גזי החממה העולמיות המשיכו לעלות בשנת 2022. ככל שריכוזי גזי החממה עולים, כך גם טמפרטורת פני השטח הממוצעת העולמית (GMST). למרות תנאי לה נינה השומרים על טמפרטורה גלובלית נמוכה זו השנה השנייה ברציפות, 2022 עדיין צפויה להיות השנה החמישית או השישית החמה ביותר שנרשמה, ו-8 השנים האחרונות צפויות להיות 8 השנים החמות ביותר שנרשמו.
היקף הקרח בים הארקטי היה נמוך מהממוצע ארוך הטווח במשך רוב השנה. גם היקף הקרח באנטארקטיקה ירד לרמה הנמוכה ביותר שנרשמה בהיסטוריה וגיליון הקרח של גרינלנד הסתיים עם מאזן מסה כולל שלילי זו השנה ה -26 ברציפות. באלפים האירופאים, היה אובדן מסה חסר תקדים של קרחונים בשנת 2022. בשווייץ לבדה, 6% מנפח הקרחונים אבד בין 2021 ל-2022.
אי אפשר לסמוך על האוקיינוסים
כ-90% מהאנרגיה העודפת המצטברת במערכת כדור הארץ עקב ריכוזים הולכים וגדלים של גזי חממה, הולכת לאוקיינוס. כל מערכי הנתונים מעידים על עלייה חזקה של שיעורי התחממות האוקיינוסים, במיוחד בשני העשורים האחרונים. הצפי הוא שהאוקיינוס ימשיך להתחמם גם בעתיד, וככל שהמים מתחממים, הם מתרחבים. לכן, עליית טמפרטורות האוקיינוסים היא תורמת מרכזית לעליית מפלס הים ברחבי העולם. האוקיינוס גם סופג כ-23% מהפליטות השנתיות של פחמן דו חמצי, תופעה שדווקא מצמצמת את ההשפעות של שינויי האקלים, אך במחיר אקולוגי גבוה לאוקיינוס.
CO2 מגביר את החומציות של מי ים ומסכן בכך אורגניזמים ושירותי מערכת אקולוגית. החומציות פוגעת בדיג ובחקלאות הימית, מאיימת על הביטחון התזונתי של העולם והפגיעה בשוניות האלמוגים מחלישה את ההגנה על החופים. אולם, כמערכת מבוקרת עצמית, ככל שהחומציות של האוקיינוס עולה, גם יכולתו לספוג CO2 מהאטמוספירה יורדת. מכך נובע, שלא כדאי ולא ניתן להסתמך רק על האוקיינוסים בתור אמצעי מרכזי להפחתת הפליטות.
2022 היתה רק קדימון לבאות
עליית הטמפרטורות העולמית תרמה בשנה האחרונה לאירועי מזג אוויר קיצוניים תכופים וקשים יותר ברחבי העולם, כולל גלי קור וחום, שיטפונות, בצורות, שריפות וסופות. וככל שאירועי מזג אוויר קיצוניים הופכים תכופים ואינטנסיביים יותר, התחזיות חייבות להציג לא רק מה יהיה מזג האוויר, אלא גם את ההשפעות הקטלניות שלו. ההפסדים והנזקים עלולים לכלול תמותה ותחלואה מוגברות של בני אדם עקב עלייה בחום ובמחלות זיהומיות, עלייה באי שוויון ועוני, סיכון לביטחון מים ואנרגיה, וירידה בתפוקה הכלכלית ובצמיחה.
לפיכך, ברור כי יש צורך ביצירת הסדרים פיננסיים, ממשלתיים ומוסדיים ברמות שונות כדי לטפל בסוגיות אלה. לדוגמה, ועידת האו"ם לשינוי האקלים (COP27) הסתיימה ב־20 בנובמבר בשארם א־שייח', מצרים, בהחלטה להקים ולהפעיל קרן לפיצוי מדינות פגיעות על "אובדן ונזק" מאסונות הנגרמים על ידי האקלים.
ייתכן שכל אלה אינם אלא קדימון לבאות. הוושינגטון פוסט בחן יותר מ-1,200 תרחישים שונים לשינויי אקלים במהלך המאה הקרובה, בהתבסס על המודלים שהפיקו מדעני האקלים המובילים בעולם ונבחנו בדו"ח של ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינויי אקלים) לשנת 2022. כל אחד מהתרחישים האלה מבוסס על סימולציות מחשב מתוחכמות שמחשבות כמה מהר הכלכלה והאוכלוסייה יגדלו, כמה מהר טכנולוגיית האקלים תתקדם, באיזו מהירות נצמצם את השימוש שלנו בדלקי מאובנים (פחם, גז ונפט) ומתוך כך מחשב את הטמפרטורות הצפויות.
מתוך אותם 1200 תרחישים, רק ב 26 תרחישים מתקבלת החטאת מטרה "נמוכה" (כאשר טמפרטורת כדור הארץ מזנקת מעל 1.5 מעלות צלזיוס לפני שהיא חוזרת לרדת שוב) או בכלל לא. רבים מהתרחישים הללו מחייבים את העולם להציב ולממש עד אמצע המאה יעד גבוה הרבה יותר מהיעד הפופולרי של "נטו אפס פליטות" ובמקום זאת, העולם יצטרך לסלק יותר פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ממה שהוא מכניס – כלומר "נטו שלילי". הדבר ידרוש פריסה מסיבית של טכנולוגיות ללכידת פחמן כדי להסיר את מה שכבר קיים, לאחסן אותו מתחת לאדמה, וככל הנראה גם ייעור מסיבי או שיטות אחרות לאגור פחמן באדמה עצמה ובאוקיינוסים (ללא פגיעה בהם).
להתכונן לגרוע ביותר
אם העולם רוצה לסיים את המאה מתחת ל 1.5C איכשהו, חייבים לעבור לתרחישים מאתגרים יותר שבמסגרתם יואץ המעבר לאנרגיה נקייה, יוגדל סילוק הפחמן מהאטמוספרה ותשופר היעילות האנרגטית במידה ניכרת (דהיינו, שכמות ה-CO2 הנפלטת ליחידת אנרגיה הנצרכת תפחת ביותר מ-80% עד 2050). בנוסף, בתרחישים אלו יש צורך בהפסקה מוחלטת או כמעט מוחלטת של הפקת דלקים מזהמים, חשמול נרחב של מערכות האנרגיה בעולם ומעבר כלל התחבורה לחשמלית או כזו המשתמשת בדלקים אחרים כגון מימן. על מנת לסבר את האוזן, מחקר שפורסם ב־2021 בכתב העת Nature מצא כי 90% מהפחם וכמעט 60% מהנפט והגז הטבעי חייבים להישמר באדמה כדי לאפשר אפילו סיכוי של 50% לעמוד ביעד של 1.5 מעלות – השווי הכספי של כמות דלק זו בלבד מגיע לכ-30 טריליון דולר.
בעוד שרבים מעריכים כי לא נותרה ברירה אלא לקבל את הגזירה שהטמפרטורה העולמית אכן תעלה באופן משמעותי מעל ל-1.5 מעלות צלזיוס במהלך המאה, חלק מהמומחים אופטימיים יותר לגבי הטכנולוגיה והיכולת של האנושות לחדש ולהמציא, במיוחד לאור העובדה שההבנה שלנו כיום את האופן שבו מערכת האקלים תגיב לפליטות הינה מוגבלת.
אני כמדענית ומהנדסת מעדיפה לנקוט בגישה ריאליסטית ומעשית ולהתכונן לגרוע ביותר, כלומר להתאים את כלל המערכות לתנאים שייווצרו, ולספק ביטחון אנרגיה, מים, מזון וביטחון פיננסי גם בתנאי השגרה החדשה ועל אחת כמה וכמה בעת אירועי קיצון שילכו ויהפכו לתכופים יותר ויותר, אך בדרך לנקוט בצעדים דרסטיים שביכולתם לדחות או אפילו למנוע את המצב הזה מלהתרחש כלל.
בעיקר צריך להשקיע עוד ועוד בהטמעה ובפיתוח של טכנולוגיות אקלים חדשניות ומתקדמות לרבות כאלו שנשמעות לנו היום ספקולטיביות ובלתי סבירות. כי בהשוואה להעברת האנושות לחיים במאדים, הכל כבר נשמע פשוט יותר. משקיעי ההון סיכון הגדולים והחשובים בעולם כגון ביל גייטס, כבר אימצו את הגישה הזו והחלו להשקיע גם בטכנולוגיות שיסייעו למדינות, אנשים ועסקים לחזות, לתכנן ולהתמודד עם השלכות שינויי האקלים. הגידול המאסיבי בהשקעות בטכנולוגיות אקלים שנרשם השנה, בעת שבשאר הסקטורים נרשמה ירידה חדה בהשקעות, הוא נקודת אור שעשויה לשנות את הגורל של כולנו בשנים הקרובות.
הכותבת היא מייסדת משותפת של קרן Gravity המתמחה בהשקעות בטכנולוגיות אקלים וכיהנה בעבר כמדענית הראשית של משרד האנרגיה.