מדעניות, פוליטיקאיות, יזמיות ופעילות חברתיות: נשים עומדות בחזית המאבק הסביבתי, ויום האישה הוא הזדמנות מעולה לחגוג זאת ולהכיר את העשייה של 11 נשים מעוררות השראה שלא מזיזות הרים, אלא דואגות להם – הנשים שפועלות למען כדור הארץ של כולנו:
- פרופ' יעל פרג, סגנית דיקן בית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן
חוקרת מדיניות ציבורית בתחום האנרגיה והסביבה
פרופ' יעל פרג, סגנית דיקן בית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן | צילום: ורד סלע
"סוגיות של סביבה צריכות להתעצב דרך מדיניות ציבורית סביבתית. הדוקטורט שלי עסק במי שתיה ובקרינה, והיה אחד הראשונים בארץ ששילב סוגיות סביבתיות כחלק מהמדיניות הציבורית. באותה תקופה התחום עוד לא היה מפותח בארץ אז נסעתי לאוקספורד והצטרפתי למכון מחקר. היום כל המדינות מדברות על אפס פליטות. אבל אז דיברו על הפחתה של 60% וזה נחשב ממש רדיקלי", פרג מספרת. "מאז אני בעצם חוקרת סוגיות שונות שקשורות באנרגיה כמו ביטחון באנרגיה ואנרגיה עתידית".
"ככל שיותר אנשים יתעסקו בענייני סביבה, מכל הגוונים, הסוגים והדתות - ככה נוכל להתאים לכל תרבות וצורך פתרונות ספציפיים. הרעיון של 'זבנג רגולטורי' וגמרנו לא עובד בחיים האמיתיים. אי אפשר להעביר חוק סביבתי אחד שיכול על כולם והשינוי פשוט יתפוס. זו הסיבה שאנחנו צריכות יותר נשים בתחומים שנחשבו עד עתה לגבריים, ולהפך. עולם האנרגיה באופן מסורתי הוא עולם מאוד גברי וזה מתחיל להשתנות. אני רואה יותר מהנדסות ומדעניות ויש לזה חשיבות כמו שיש חשיבות להוסיף עוד אנשים שמגיעים מתרבויות ורקעים שונים לתחום. כך מתקבלת ראייה רחבה יותר", היא מסבירה. "זה אולי נשמע קצת בומבסטי, אבל בסופו של דבר תחום האנרגיה ובכלל השמירה על משאבי הטבע יקבע מה נשאיר לילדים שלנו. לדור העתיד". - תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה
מקדמת מדיניות סביבתית לאורך שנים בפוליטיקה הישראלית
"ההגנה על הסביבה היא החוסן הלאומי והביטחון הלאומי של האנושות כולה", השרה זנדברג | צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
"האהבה לסביבה החלה עוד בשירות הצבאי שלי, כמורה חיילת ברשות שמורות הטבע, וכיושבת ראש הוועד המנהל של עמותת 'ישראל בשביל אופניים'. כמובן שהנושא הזה המשיך ללוות אותי גם בתור חברת כנסת, ובוודאי במפלגה כמו מרצ שהובילה את הנושא הסביבתי במשך שנים ארוכות. את תפקיד השרה להגנת הסביבה לא קיבלתי במקרה, אלא ממש נלחמתי לקבל אותו - כדי להגן על הטבע והסביבה, על השטחים הפתוחים ועל המשאבים שלנו, על המים, האדמה והאוויר, על הים והחופים, על בעלי החיים. ההגנה על הסביבה היא החוסן הלאומי והביטחון הלאומי לא רק של תושבי ותושבות ישראל, אלא של האנושות כולה", מסבירה זנדברג.
"יש חשיבות רבה לכך שנשים יעמדו בחזית בכל נושא, ועוד יותר בחזית המאבק שלנו במשבר האקלים, שמאיים במיוחד על אוכלוסיות פגיעות ומוחלשות. לא רק שנשים פגיעות יותר להשפעות הבריאותיות והכלכליות של שינויי האקלים, מחקרים אף הצביעו על קשר בין אירועי קיצון וגלי חום להתגברות תופעת האלימות נגד נשים. כמו בכל מאבק על שוויון מגדרי, גם כאן - ככל שיהיו יותר נשים בחזית העשייה, ובוודאי שבין מקבלי ההחלטות, נוכל לוודא שמתקיים צדק אקלימי", היא טוענת. "אני רוצה לאחל לכולן יום אישה שמח. זה היום שבו אנחנו מציינות את ההישגים שלנו - אבל גם חוגגות את המאבק הפמיניסטי למען שוויון - עד שננצח". - רונה צ'יש - מייסדת החנות הראשונה בארץ ללא אריזות
יזמת ופעילה סביבתית
"לומדת תוך כדי תנועה", רונה צ'יש | צילום: עמית צ'יש
"במשך תקופה חיפשתי חנות שאפשר לקנות בה מוצרים בתפזורת. מוצרים 'עירומים' ללא אריזות ולא מצאתי. אז החלטתי להקים את החנות הראשונה בעצמי. אמרתי - לא יכול להיות שאני האדם היחיד שמחפש חנות כזאת. אני שמחה לומר שצדקתי", מספרת צ'יש, שהקימה את נייקד מרקט. "בקורונה כל הנושא של זבל חד פעמי מאוד החמיר עם המסכות והכפפות, ואני הרגשתי דחף גדול יותר לעשות שינוי. אז התפטרתי ממשרה קבועה ונוחה והלכתי על זה. אף אחד בדרך לא ידע על מה אני מדברת. הייתי צריכה להסביר לכל ספק/ית וכל יועצ/ת את הרעיון. להסביר מה הבעיה ולמה זה חשוב".
"לאורך הדרך נתקלתי בלא מעט פקפוק ביכולות שלי כאישה. כשאבא שלי אמר משהו על העסק אף אחד לא הטיל ספק. כשאני דיברתי אנשים הרשו לעצמם. גברים מבוגרים שעבדתי מולם כספקים אמרו לי בפנים - 'את יודעת למה את נכנסת?' ואני חשבתי - למה אתם מניחים שאני לא יודעת? כן. בדקתי. שאלתי. חקרתי. אני יודעת מה אני עושה. כמה שתעמדי על שלך ותאמיני בעצמך התגובות האלה קשות. ככל שיהיו יותר נשים בתעשיה - אז היחס לנשים מצד נשים וגברים יראה אחרת. תהיה פחות שיפוטיות כי זה פשוט יהיה יותר שגרתי. יהיו יותר מפגשים נוחים ובטוחים", היא אומרת. "אין מה לפחד. מאה אחוז מהזמן יש לי יותר שאלות מאשר תשובות ובכל זאת אני עושה. לומדת תוך כדי תנועה. משתפרת כל הזמן. צריך פשוט להתחיל ולזכור שכל צעד נחשב". - שרון ברק, מייסדת חברת סולוטום
מהנדסת כימית שפיתחה תחליף לא מזהם לפלסטיק שמתמוסס במים
"פעם חשבו שלדבר על הסביבה זה מותרות", שרון ברק | צילום: עינת להב
"אחרי מעל עשר שנים בהן צברתי ניסיון בתעשיות שונות, בין היתר בתחום הפלסטיק, הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי והקמתי את חברת סולוטום. הרעיון היה לייצר חומר עם כל היתרונות של פלסטיק אבל מבלי לפגוע כל כך בסביבה. החומר שיצרנו נותן את אותה תחושה ואותו מראה כמו פלסטיק אבל הוא מתמוסס במים וככה לא נשאר זיהום", ברק מסבירה.
"פעם חשבו שלדבר על הסביבה זה מותרות ומה שחשוב זה רק תקציב הביטחון. היום מבינים שזה הנושא הכי חשוב! אין לנו זמן לבזבז. אחרי שנים שהייתי משתמשת בחד פעמי ולא היתה לי מודעות גבוהה הצטרפתי לתוכנית של מרכז השל לקיימות והבנתי כמה הנושא משמעותי. הכנסתי את זה באופן עמוק לחיים הפרטיים שלי - התחלתי לחתל את הילדים שלי בחיתולים רב פעמיים, הפסקתי להשתמש במוצרים חד פעמיים והתחלתי לחשוב גם בגדול איך להשפיע עוד יותר. בניתי את החברה שלי ותוך כדי הבאתי לעולם שני ילדים. גייסתי את הכסף תוך כדי הריון ולידה. אני מאוד מקווה שילדים ומשפחה לא ימנעו מעוד נשים להפיק את המקסימום מעצמן. להגשים את מה שחשוב להן וגם להצטרף לעשיה הסביבתית. אם כל אחד ואחת יעשו מאמץ קטן - העולם שלנו יהיה מקום הרבה יותר טוב", היא משתפת. - מיקי חיימוביץ', יו"ר הועד המנהל של מרכז השל לקיימות
פעילה סביבתית, חברת כנסת לשעבר ויזמת מיטלס מנדיי בישראל
"הגיע הזמן להשתמש בכוח הנשי ובמנהיגות הנשית בתחום האקלים", חיימוביץ' | צילום: מתוך "אינטימי" עם רפי רשף, שידורי קשת
"אני טבעונית כבר המון שנים ובהתחלה זה היה רק למען הפחתת הסבל של בעלי החיים. כשעזבתי את החדשות ידעתי שאני רוצה להקים איזושהי יוזמה והחלטתי להביא לארץ את מיטלס מנדיי (יום שני ללא בשר). באותה תקופה פול מקרטני הוביל קמפיין בנושא ודיבר על ההשלכות הסביבתיות של אכילה מהחי. במקביל נחשפתי לדו"ח האו"ם על המשק החי והבנתי שזאת יוזמה שהיא 'וין וין' לכל הצדדים – זה בריא לבני האדם, זה בריא לעולם וזה עוזר לבעלי החיים. בהמשך הובלתי כתבות עומק על בזבוז מזון, על פלסטיק, על זיהום הים, על המחיר היקר של האופנה המהירה ועל התחבורה הציבורית. ככל שהעמקתי יותר והבנתי יותר עד כמה המשבר הזה מאיים על האנושות ועל העתיד של הילדים של כולנו. זה הפך להיות עיקר העיסוק שלי. משבר האקלים הוא מסוג הדברים שלא נוכל להתמודד איתם לבד, אלא רק ביחד. חשוב שנפנים את זה. אין לנו פריווילגיה להתייאש או להתעלם", משתפת חיימוביץ'.
"הגיע הזמן להשתמש בכוח הנשי ובמנהיגות הנשית בתחום האקלים. מרכז השל היא דוגמה מדהימה לזה כי יש בו שותפות של שתי מנכ"ליות מדהימות - תמרה שרון רוס ורוני ארז. הדרך שבה הן רואות את הדברים פחות היררכית, פחות כוחנית. נשים מביאות כאן בשורה חדשה. במצב של חוסר ודאות, מנהיגות נבחנת לא רק בלהוריד הנחתות אלא בלשמוע ולהקשיב ולעבוד יחד", היא אומרת. - מיטל בן ארי ועדית רומנו, מייסדות חוות החופש
מנהלות חווה חינוכית - חברתית המפגישה בני אדם ובעלי חיים שניצלו מתעשיית המזון
מיטל בן ארי ועדית רומנו, מייסדות חוות החופש | צילום: דפנה בן נון
"יש חיבור ישיר בין תעשיית המזון לבין תחום הקיימות. זו התעשייה שמשאירה את טביעת הרגל האקולוגית הכי דורסנית על פני כדור הארץ", מספרת רומנו. "כשמדברים על ריפוי לכדור הארץ צריך לפני הכל לרפא את ההרגלים שלנו. אני מאמינה שהדרך הכי אפקטיבית להתמודד עם המשבר היא חזרה למערכת יחסים בריאה יותר עם כדור הארץ ועם בעלי החיים שבו. כ-70 אחוזים מהמחלות של בני האדם מגיעות מבעלי חיים ששיעבדנו בתנאים לא תנאים. אנחנו מבקשות לעודד חיים אחרים - יותר קרובים לטבע, לכן החווה היא בעצם מרכז חינוכי. עוברים בה מאות מתנדבים בשנה. יש לנו כ-600 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, אלפי מבקרים, סטודנטים ותלמידים. אנחנו עושות את זה ללא שיפוטיות וביקורתיות, מבחינתנו אף אחד הוא לא אויב וזה - שיח מקיים".
בן ארי מוסיפה: "כשרק התחלתי להיחשף לנושא עוד עבדתי במשרה בכירה בהייטק עם שכר מעולה ותנאים טובים, אבל הרגשתי שזה כבר לא מקומי. נפגשתי עם עדית כי שתינו התנדבנו בעמותת ויגן פרנדלי והחלטנו להגשים יחד חלום. להקים חווה חינוכית שבה יחיו בעלי חיים שניצלו מתעשיית המזון. היום גרים בחווה מאות בעלי חיים; פרות, ארנבים, תרנגולות, חזירים ועוד ועוד", היא אומרת. "קשה לי להגדיר בדיוק את הקשר בין נשים לעשייה מקיימת, אבל בפועל מעל שבעים אחוזים מהעוקבות שלנו ברשתות החברתיות, מהמתנדבות ונשות הצוות בחווה הן נשים. כנראה משהו בתחום הזה פשוט מדבר אלינו. הייתי שמחה אם עוד גברים יצטרפו למאבק, אבל כרגע זו המציאות". - בטי גולא, יזמת אופנה סביבתית ובעלת מותג בגדי ספורט אקולוגיים
מייצרת בגדי ספורט אקולוגיים
"נשים הן הצרכניות הכי גדולות של אופנה ולכן יש לנו גם השפעה גדולה ויכולת לעשות שינוי", בטי גולא
"אחרי הצבא טיילתי באוסטרליה וניו זילנד. ראיתי שם עולם מטורף ונפלא וטבעי שלא ראיתי לפני כן. בערך חצי שנה אחר כך קראתי בחדשות על שרפות הענק באוסטרליה. זה היה בשבילי ממש טריגר. זכרתי דברים שהיו כל כך חיים, ושניה אחר כך הכל נשרף ופשוט אין את זה. נעלם. השאלה הראשונה שעלתה לי בראש זה למה שבן אדם ישרוף יער? לא הייתי מודעת למצב האקלים בכלל. אז התחלתי לחקור. הבנתי כמה בחירות קטנות יכולות להשפיע, כן - אפילו בחירת הבגדים שאנחנו לובשות", גולא משתפת.
"העשיה סביב האופנה והבגדים התחילה כי אני רוקדת על עמוד ורציתי בגדי ריקוד שגם יחמיאו לי וגם יהיו מחומרים בני קיימא שלא יפגעו בכדור הארץ. כשלא מצאתי כאלה, החלטתי להקים את ile active. בעסק שלי כל הבגדים מיוצרים מבמבוק, האריזות ניתנות למחזור, הניילונים משאריות תירס, האטיקטים מנייר תפוז – אני עושה מחקר מטורף על כל חומר וכל ספק שאני עובדת איתו, לא מתפשרת. ile מייצג את מי שאני, את האהבה לספורט והאהבה לעולם ירוק, והרצון להשאיר את העולם מקום טוב יותר", היא אומרת. "נשים הן הצרכניות הכי גדולות של אופנה ולכן יש לנו גם השפעה גדולה ויכולת לעשות שינוי. אני מאמינה שאנחנו מגיעות לפה בשביל להשאיר חותם טוב יותר על העולם. והנה - זה יכול להתחיל אפילו מאיזה טייץ נלבש". - הדס שגיא, סגנית מנהלת היחידה לשכונות מקיימות בעיריית ת"א -יפו
איישה לראשונה את תפקיד מנהלת קיימות מרחבית בדרום מזרח העיר והמשיכה כסגנית מנהלת היחידה
"להתניע שינוי עמוק. לא להביא תכנים וללכת", הדס שגיא | צילום: באדיבות המצולמת
"התחלתי כמדריכה בחברה להגנת הטבע. אחר כך עשיתי התמחות בעיריית הרצליה, שם הוצאנו את השימוש בפלסטיק חד פעמי מהעירייה. המשכתי להדרכה בחברת צעד ירוק לחינוך סביבתי, ואז התקבלתי לעיריית ת"א - יפו. התפקיד הראשון שלי היה פיילוט בדרום-מזרח העיר: במשך שנתיים הובלנו יחד עם התושבים פרויקטים מדהימים שקשורים לקיימות. למשל, ליווינו קבוצת תושבים מיד אליהו שהקימה את המחסן של אליהו. העירייה הקצתה להם מחסן, ציוד כמו מסור חשמלי, מכונת פופקורן, מקרן ועוד, וחיברה אליהם מתנדבים והיום יש שם ציוד שתושבים מהשכונה משאילים ומחזיקים במקום לקנות", מספרת שגיא.
"העירייה ראתה כמה העשייה בתחום משמעותית, והגדילה את היחידה ואת התקציבים לנושא. היום לכל אזור בת"א יש מנהלת קיימות או רכזת קיימות שכונתית. המטרה היא להנגיש את אורח החיים המקיים לקהילה ולעודד יוזמות תושבים, ללוות אותם, להתניע את השינוי העמוק הזה. לא להביא תכנים וללכת", היא מדגישה. "אנחנו כוח נשי גדול ביחידה. רובנו נשים ולכן גם מדברות בלשון נקבה. אנחנו הפנים של תחום הקיימות בשכונות. העשייה הנשית היא כל כך רגישה ונטולת אגו שזה פשוט עובד. אני מוצאת את עצמי בהמון פורומים של 5-6 נשים בחדר, מניעות פרויקטים ומובילות מהלכים וזה פשוט קורה, בצורה הכי אורגנית. חבורת נשים שחולמות יוזמות ועושות". - אורנה מנגולד, מנהלת מרכז המבקרים בשירותי אקולוגיה
הקימה עם בעלה מפעל שהופך פסולת תעשייתית למשאב מחודש
"חינוך והסברה בנושא הזה הם שליחות מבחינתי", אורנה מנגולד | צילום: שלי בן זאב זוס
"שירותי אקולוגיה זה בעצם תחנת מעבר – מעל 800 מפעלים בכל הארץ מעבירים אלינו פסולת ואנחנו מוצאים פתרונות יצירתיים כדי להשמיש אותה עבור תעשיות שונות. הרעיון הוא להטמין כמה שפחות ולמחזר ולהשמיש כמה שיותר, דרך הפחתת נפחים, מיון למפעלי מחזור והפקת אנרגיה מפסולת. יש אצלנו כימאים מאוד יצירתיים וכל הזמן אנחנו מוצאים דרכים חדשניות לצמצם הטמנה", מסבירה אורנה. "אני סבתא לשבעה נכדים. בעלי הקים את המפעל לפני 28 שנים ואני הצטרפתי כדי להקים את מרכז המבקרים. לפתוח את המקום הזה לעוד אנשים שיבואו וילמדו. חינוך והסברה בנושא הזה הם שליחות מבחינתי".
"המבנה שבו אנחנו פועלים בקריית גת מאוד מיוחד. הוא עשוי מ-42 מכולות ימיות משומשות שרכשנו מכל מני מפעלים כי הן כבר לא היו טובות להובלה. ככה המבנה עצמו מספר על העשיה שלנו. אנחנו מאמינים בגישה הוליסטית שנוגעת בכל תחומי החיים – באיכות חיים, זיהום דיגיטלי, פסולת ביתית, פסולת תעשייתית… נכון שבסוף רוב השינוי צריך להגיע מהממשלה ומהתאגידים הגדולים אבל חשוב לי להגיד שכל אחת ואחד יכולים להשפיע". - סונדוס סלאח, מורה למדעים, חברת כנסת לשעבר ופעילה סביבתית
הקימה את הוועדה לצדק סביבתי וחלוקתי בחברה הערבית בכנסת
"המאבק הסביבתי והמאבק לצדק חברתי שלובים זה בזה", סונדוס סלאח | צילום: באדיבות המצולמת
"התחלתי את העשייה הסביבתית שלי כסטודנטית בטכניון, שם נחשפתי באופן עמוק ומקצועי יותר לסוגיות סביבתיות. מאז חרטתי על דגלי להילחם למען צדק סביבתי. כמורה למדעים היה לי חשוב להקנות ידע סביבתי וחינוך סביבתי לתלמידות והתלמידים שלי. הם היו שותפות ושותפים לפרויקטים סביבתיים בבית הספר, בחברה הערבית וגם בשיתופי פעולה ארציים. גם כפעילה פוליטית וכחברת כנסת זה אחד הנושאים העיקריים שקידמתי. הקמתי וועדה לצדק סביבתי וחלוקתי בחברה הערבית, תחת וועדת הפנים והשמעתי את קולם של הפעילים הסביבתיים בדיונים בכנסת", היא משתפת. "חונכתי בחיק משפחה שאוהבת את הטבע, מחוברת לאדמה ותמיד דואגת לעשות שימוש חוזר ולמחזר. ככל שהתקדמתי בשלבים ובתחנות שונות בחיי – הלכה וגדלה גם הדאגה והרצון לעשות שינוי. פשוט אין לנו כדור ארץ אחר", סלאח אומרת.
"משבר האקלים אינו מבדיל בין נשים לגברים, חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים אך הוא בטח פוגש מציאות מפלה ומקוטבת. זיהום שמתחיל במשהד יכול לעבור לנוף הגליל. דליפת שמנים בחוף בג'אסר א זרקא תגיע לקיסריה בהחלט. המציאות מחייבת אחדות במאבק צודק למען כולנו", היא מדגישה. "האיזון בין ניצול משאבים ושמירה על משאבים הוא פונקציה לאיזון היחסים בינינו כבני אדם. המאבק הסביבתי והמאבק לצדק חברתי שלובים זה בזה. המקור של שניהם הוא חמלה לאחר, לזולת. מבחינתי אין הרבה ברירות. זה או שאת/ה חלק מהפתרון או שאת/ה חלק מהכישלון". - דניאלה זלצר, מייסדת שותפה בארגון מצילות המזון
מצילות המזון פועלות למען הפחתת בזבוז מזון ולמען חוסן תזונתי בירושלים ובכלל
ארגון מצילות מזון, דניאלה זלצר משמאל | צילום: מצילות מזון
"אנחנו פועלות בכדי ליצור שינוי תודעתי והתנהגותי ביחס לקשר שבין צריכה, מזון וסביבה ובכדי לצמצם את בזבוז המזון ברמה המקומית ובישראל בכלל. עד כה הצלנו מעל 260 טון של מזון! חילקנו תוצרת ל-500 משפחות בכל רחבי ירושלים דרך רשת של ביטחון תזונתי המבוססת על מעל 100 מתנדבים. במקביל אנחנו פועלות גם בשדה החינוכי במסגרות כמו בתי ספר וחברות קייטרינג ויש לנו מרכז מבקרים בו מתקיימות שיחות סביב אוכל וקיימות", מספרת זלצר.
"אני רואה חשיבות עצומה בכך שלנשים (וכל אלה שלא מזדהים לפי מגדר בינארי) יהיה מקום שווה בהנהגה. שינוי אמיתי לא יוכל להתקיים עד שקהילות והחברה האזרחית ועסקים ירגישו בעלות משותפת על משבר האקלים, המשברים החברתיים ופוליטיים שנלווים לו", היא אומרת. "בפורים הקרוב, אנחנו מתגייסות להכין ולארוז ביחד עם מאות מתנדבים, 450 משלוחי מנות ממזון מוצל למשפחות הנמצאות בחוסר בביטחון תזונתי ממזרח ומערב ירושלים. מוזמנים ומוזמנות לתמוך בנו!".
יום האישה הוא בסך הכל עוד יום שבו אנחנו יכולים ויכולות לחגוג יזמות נשית מעוררת השראה. ואם הרשימה המכובדת הזו לא מספיקה, זה המקום לציין שאת ערוץ התוכן הזה ממש – mako green - יסדה רומי בן צבי כדי להעלות את המודעות לקיימות - היום ובכל יום. יום האישה שמח!