חברת הטכנולוגיה אלקטריאון וירלס עדכנה השבוע (ראשון) על מינויו של ראובן (רובי) ריבלין לתפקיד נשיא החברה, זמן קצר אחרי שסיים את כהונתו כנשיא העשירי של מדינת ישראל.
הצטרפותו של ריבלין היא, כפי מה שנכתב באחד מאתרי החדשות, "חתירה להגשמת המשימה הבאה שלו: מלחמה בהתחממות הגלובלית, ופעילות למען עתיד איכות הסביבה של האנושות." אפשר לשאול האם הבחירה ראויה או רווחית, אך את פעילי הסביבה היא בוודאי משמחת שכן הצעד הוא בבחינת סנונית ראשונה וחשובה של חדירת משבר האקלים לתודעה של מקבלי ההחלטות הבכירים בישראל. אמנם המשרד להגנת הסביבה וקהילת המחקר עוסקים ועוסקות במלאכה החשובה באופן יום-יומי, אך בחירתו של הנשיא לשעבר, שיכול היה להגדיל את הונו בכל תחום ללכת דווקא לזה שצבוע בירוק, מעידה על עתיד המשק.
עוד לפני שמדינת ישראל הוכתרה כסטארט-אפ ניישן, היא הייתה ידועה כמצילה הבינלאומית. אין אסון שלא פקדנו עם משלחת ותרופות, החל מהאיטי והודו, פיליפינים, מיאמי ונפאל. רק לפני מספר ימים יצאה משלחת סיוע נוספת לכיוון יוון השכנה. הידיים הישראליות למודות הכאב מצילות חיים וכשכל אסון היה מכה גלים ברחבי העולם, המשלחות הישראליות זכו בכל הכבוד הראוי להן. אך בקרוב לא נזכה כבר לאותה התהילה, כי כפי שנוכחנו בחודש האחרון, יש פשוט יותר מידי אירועים. שריפות ביוון וטורקיה, עליית פני הים, המסת הקרחונים והצפות כמו אלו בבריסל וגרמניה הם בסך הכל התממשות מוקדמת מידי של תחזיות המדענים. למעשה, אין לנו מספיק משלחות סיוע וכנראה שגם לא נעמוד בקצב. דמיינו שהתחזית המוצגת בסוף מהדורת החדשות תציג עומס חום קיצוני בכל ערב מעכשיו למשך שמונים השנים הקרובות. ככה זה כשהטמפרטורה הגלובלית עלתה מהר יותר מאז 1970 מאשר בכל תקופה אחרת.
לפי המסקנות העולות מהדו"ח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) שהתפרסם השבוע (שני) מטעם האו"ם, החברה האנושית נכשלה בבלימת ההתחממות הגלובלית לפי המדד התחתון של הסכם פריז. מאות מדעני אקלים התכנסו לטובת כתיבת הדו"ח, שהתפרסם שמונה שנים אחרי הדו"ח האחרון בנושא ושלושה חודשים לפני פסגת האקלים הבינלאומית הקרובה של האו"ם. המסקנה הכואבת ביותר שעולה היא שאנחנו אשמים. אנחנו, האנושות כולה, עם כל הבגדים, המכוניות, המפעלים, הדלקים ואין סוף המוצרים שאנחנו לא באמת צריכים – אנחנו האשמים בעלייה הדרמטית בריכוז הפחמן הדו חמצני שהובילה להתחממות הגלובלית.
למרות שזה נשמע מאיים עדיין יש מה לעשות. מדינת ישראל צריכה לאמץ את הקשה שבתחזיות ולהפוך למשלחת החילוץ של עצמה, כל ישראלית וישראלי צריכים להבין שיש להם יד בדבר וכל אחד צריך לעשות כל שביכולתו על מנת לעזור למנוע את האסון הבא. דומה הדבר לכך שכל אחד מאתנו היה רוצה להאמין שיעזור לאדם שנפל באמצע הרחוב, כמו שאנחנו גאים במשלחות שלנו שמצילות חיים ברחבי העולם. את הכוחות, הידע והיכולות יוצאי הדופן בהתמודדות עם משברים יש לרכז, ללמוד ולהעביר גם הלאה על מנת ללמד את הקהילה העולמית כיצד להתמודד. נוספת לכך ההובלה הטכנולוגית של ישראל בתחומים כמו מים, כלכלה מעגלית, חקלאות ומזון.
יש לראות בבחירתו של ריבלין להשתייך לחברה שתנסה באמצעות הטכנולוגיה להציל את מה שנשאר לנו, מסר לכל נשות ואנשי העסקים, הגנרלים, מקבלי ההחלטות והצעירים בארץ – זה הדבר החשוב שיש להשקיע בו את מיטב המשאבים, האנשים והיכולות. אם לא נעשה זאת, בחירות חמישיות וקורונה יהיו הצרות הקטנות ביותר, יחליפו אותן חששות מהגירה המונית ביבשת, צפיפות באזורים קטנים בישראל, מחסור במזון וחשמל, היעדר מים טובים לשתייה, הדרדרות אלימה על כל השלכותיה האזוריות, גלי חום קיצוניים ופגיעה בבעלי חיים וחקלאות.