על בימת ועידת האקלים של האו"ם בגלזגו שהתקיימה לפני מספר חודשים, עמד ראש הממשלה נפתלי בנט והצהיר על יעד אקלימי לאומי חדש: בשנת 2050 ישראל תגיע לאיפוס פחמני. היעד השאפתני עומד בנוסף ליעדי האקלים שהגדירה מדינת ישראל בשנים שקדמו לועידה, לפיהם עד שנת 2030, 30% מכלל ייצור החשמל בישראל יתבסס על אנרגיות מתחדשות.
היעדים השאפתניים נקבעו לאור המגמות המשנות את פניה של מפת האנרגיה העולמית, ביניהן ייצור חשמל זמין וזול יותר מאנרגיה סולארית, כלי רכב המונעים באמצעות חשמל, תגליות הגז הטבעי במים הכלכליים של ישראל וכמובן התגייסות מדינות רבות בעולם להפחתת פליטות מזהמים וגזי חממה. כל אלו פותחות למדינת ישראל צוהר לעולם אנרגיה נקי ויעיל יותר, אך נשאלת השאלה האם ישראל תצליח לעמוד ביעדי האנרגיה שהציבה לעצמה עד 2030?
"שוק החשמל מונה 30-40% מצריכת האנרגיה של מדינת ישראל. לכן, חשוב להבין, כי המשמעות של הגדרת יעד לבסס 30% מכלל ייצור החשמל על אנרגיות מתחדשות, היא שמדובר על פחות מ-10% מכלל צריכת האנרגיה של המשק", מסבירה פרופ' אופירה אילון, חוקרת בכירה בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה.
בהחלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2015, נקבע כיעד ש- 10% מכלל ייצור החשמל יתבסס על אנרגיה מתחדשת עד שנת 2020. "נוכחנו לדעת כי מדינת ישראל לא עמדה ביעד במועד, וגם היום, שנתיים לאחר מכן, מדינת ישראל לא עומדת ביעד הזה" אומרת פרופ' אילון. בתשובתה לשאלה הגדולה, היא מעריכה כי גם ב-2030 ישראל לא תעמוד ביעד. לדבריה, "למרות שאנחנו מדינה שטופת שמש, שיכולה לספק לנו את כל צריכת החשמל שלנו, בייחוד כשאנחנו אוגרים את החשמל בלילה, אין כאן תשתיות מתאימות. אין לנו מספיק פאנלים סולאריים ואין מערכת אגירה. מעבר לכך, גם אם יש מקום בארץ שיכול לייצר הרבה חשמל סולארי, אין לנו תשתיות הולכה מתאימות".
ואכן, ממחקר של בנק ישראל משנת 2019 עולה, כי אמנם מצבה של ישראל בתחום תשתיות האנרגיה סביר, אך המשק אינו ערוך לשינויים ברגולציה העולמית שיחייבו את ישראל להתאמות בתחום הפחתת הפליטות. גם בדו"ח מבקר המדינה שפורסם באוקטובר האחרון, צוין כי ישראל לא עומדת ביעדים שנקבעו וכי המשאבים שהוקצו למאבק במשבר האקלים דלים.
לדבריה של פרופ' אילון מצטרף עו"ד אלעד שהרבני, שותף במחלקת האנרגיה של משרד עוה"ד מיתר: "אמנם אנו רואים מאמצים גדולים מצד רשות החשמל לקדם הקמה של הספק מותקן באנרגיה מתחדשת לרבות קביעת כללים ותעריפים מסודרים, אך הקושי המרכזי בעמידה ביעד זה הוא היכולת המוגבלת של רשת הולכת החשמל לקליטת ההספק אשר אושר על ידי רשות החשמל, כאשר כבר היום אנו עדים למגבלות על הזרמה המוטלות על מתקנים סולאריים, מכאן שעמידה ביעד (השאפתני בשלב זה) תלויה מאוד במימוש תכנית הפיתוח של רשת ההולכה של חברת החשמל והקמת תחנות משנה. לשם כך יהיה צורך לאתר קרקעות, להטמין רבים מקווי ההולכה ולהשתמש בטכנולוגיות רשת חדשניות".
פרופ' אילון מוסיפה כי "לא רק שאנחנו לא מנצלים את השמש כאן, אלא שכבר בקיץ הקרוב צפוי אתגר של אספקת חשמל לכלל הצרכנים (לאור הביקוש הגבוה, בעקבות הפעלת מזגנים). משרד האנרגיה הודיע על הפחתת ייצוא הגז ממאגרי תמר ולויתן, על מנת שתחנות הכוח המקומיות יוכלו לספק חשמל בעונת הקיץ החמה".
גם לפי עו"ד גידי פרישטיק, שותף וראש מחלקת קיימות ואיכות סביבה במשרד עוה"ד מיתר ישראל לא תעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת שנקבעו, אך לטענתו הסיבות לכך אחרות לחלוטין. לדבריו, "ישראל לא תגיע ליעדי האנרגיה שקבעה שכן אט אט מחלחלת ההבנה שעדיף להשקיע את המשאבים בפעילות הערכות למפגעי האקלים שבפתח כמו בעית הצפות ושטפונות, עצמאות מים, מניעת שרפות והצתות מאשר בפעילות הפחתת תביעת רגל פחמנית." מעבר לכך, עו"ד פרישטיק מציין כי "קוטנה של ישראל והעדר שטחים פתוחים בה, אינו מאפשר פריסת קולטנים פוטו וולטאיים בשיעור המתוכנן".
פרופ' אילון מסייגת ומציינת כי "ישראל אמנם קטנה וההשפעה העולמית שלה על צמצום זיהום האוויר נמוכה, אבל היא נחשבת למדינה מפותחת וחברה חשובה ב- OECDוככזו יש לה מחויבות לפעול למען צמצום הפליטות ומעבר לאנרגיה מתחדשת, מוקדם ככל הניתן".
"ישנם שלושה עקרונות המהווים את המפתח להשגת יעדי האנרגיה שהציבה לעצמה מדינת ישראל", אומר יקי נוימן, מנכ"ל קבוצת דוראל אנרגיה, שמציג זווית אופטימית יותר. "האחד, עיקרון השוק החופשי שבא לידי ביטוי ברפורמת החשמל ופתיחת שוק החשמל לתחרות – עסקים ומשקי בית יוכלו להתקין מונים חכמים ולבחור ממי הם רוכשים חשמל ומאיזה מקור הוא יהיה. יהיו ספקים שמוכרים חשמל ממקורות מזהמים או ממקורות אחרים."
במקביל, הוא אומר החל מאחד בינואר 2023, ייפתח עידן שבו שדות סולאריים יוכלו למכור חשמל לצרכנים בישראל, "זוהי בשורה גדולה, הן עבור הצרכן שרוצה ויקבל חשמל ירוק, נקי שלא מזהם את הסביבה והן עבור החברות המוכרות את החשמל שנכנסו כמתחרות בשוק החשמל הישראלי."
"העיקרון השני הוא שילוב מסיבי של אגירת אנרגיה, על מנת שנוכל להשתמש בחשמל ירוק גם בשעות ובתקופות ללא שמש. אנחנו כבר היום מפעילים בהצלחה מתקני אגירת אנרגיה ובהקמות של עשרות נוספים, לצד החשיבות בשדרוג הרשת הקיימת על מנת לקלוט הספק הרבה יותר גדול ממה שמתאפשר היום."
העיקרון השלישי, לפי נוימן, הוא הקמה של פרויקטים בדו-שימוש. "מאחר שישראל מדינה קטנה וצפופה, אין בה שטחי קרקע רבים הזמינים להקמת שדות סולאריים בהיקפים גדולים. לכן, במקום לשים את הפאנלים הסולאריים ישירות על הקרקע, אנחנו עושים דו שימוש בקרקע באופן יעיל, בין היתר באמצעות חקלאות מתקדמת ומעליה פאנלים סולאריים, כך ששני הצדדים מגיעים לתוצאות מיטביות". נוימן מסכם ומדגיש כי "כל עוד שלושת העקרונות הללו יתקיימו ויקודמו, הסיכוי להשגת יעדי הממשלה לאנרגיה מתחדשת ריאלי".