קרוב לוודאי שאין כמעט אדם בארץ שלא יודע מה זו מימונה – החג של העדה המרוקאית שנותן לפסח סיום מתוק במיוחד. אבל למרות זאת, לא לכולנו יצא לבקר בחגיגת מימונה אמיתית אם לא קיבלנו הזמנה מפורשת לאחת כזאת. יש מי שמתגעגע למהות המקורית של החג – החוויה של פתיחת הדלת לכל בית ישראל, והחליט לעשות מעשה.
חניאל אלמקייס מירוחם, בן למשפחה מרוקאית, חוגג את המימונה לפי המנהג מדי שנה מאז שנולד. השנה תהיה זו המימונה ה-40 שלו. "בילדות, מיד כשיצא החג כולנו היינו יוצאים לדווארה – טיול מבית לבית, והיינו פוגשים אנשים שגם אם אולי ראינו אותם ברחוב, לא תמיד הכרנו. ככה אנשים הכירו את השכנים שלהם ואנשים אחרים, זה משהו שקצת הלך לאיבוד היום".
ואכן, לפי המסורת המקורית של חגיגות המימונה במרוקו, ממש כפי שבליל הסדר פתחו בכל הבתים את הדלת לאליהו הנביא, בצאת החג העמיסו שולחנות בכל טוב והשאירו את הדלתות פתוחות כדי להזמין את העוברים והשבים שהסתובבו בין האירועים. "לפי המסורת המרוקאית המימונה היא פתיחת הדלת לכולם, אין הזמנות", מסביר אלמקייס, "זה לא מסיבה פרטית אלא משהו שונה לגמרי במהות, שהמטרה שלו היא ההיכרות, המינגלינג בהתהוותו. בשנים האחרונות שמעתי הרבה חברים שלי אומרים שלא הזמינו אותם לאף מימונה או שלא נעים להם ללכת בלי שהזמינו אותם, וזה צרם לי, כי זה בדיוק העניין במימונה – להכיר אנשים חדשים, לארח ולהתארח. אני חושב שזו ממש הזדמנות, במיוחד לנו כישראלים, שיש לנו כל כך הרבה דעות ומחלוקות, להכיר ולחגוג יחד, להתאחד סביב מכנה משותף משמח".
גם מימונה - גם נובי גוד
כך החליט אלמקייס להקים בעזרת כמה מחבריו את דווארה – מיזם חברתי שמטרתו להחזיר את המנהג המקורי מימי קדם ולחבר בין אנשים ואוכלוסיות שונות בחברה הישראלית סביב אירועים שונים. "המיזם שואב את ההשראה שלו מהמימונה וגם התחיל ממנה, והמטרה שלנו היא ליצור מפגשים בלתי אמצעיים בין אנשים ובין אוכלוסיות שונות, כמו אלו שקורים במימונה, בעזרת הטכנולוגיה", מסביר אלמקייס. לשם כך הוקם אתר האינטרנט של דווארה, שמחבר בין משפחות שחוגגות את המימונה לבין כל מי שמעוניין להתארח בחגיגות. "דווארה בסלנג זה סיבוב דאווין, אבל במרוקאית זה פשוט סיבוב, וככה אני גם זוכר את החוויה שלי כילד מהמימונה - סיבוב בין הבתים שכל אחד מוציא החוצה את כל המאכלים הטובים בכלים היפים ובתלבושות ולפעמים גם מוסיקה כדי לעשות טוב".
באתר מפרסמים המארחים את פרטיהם ואת כמות המתארחים המקסימלית שיוכלו לארח, והמתארחים יכולים לבחור מימונה מהרשימה ולהירשם אליה. לצד אלו, יכולים להירשם באתר גם אנשי תוכן, "לדוגמה אנשים שרוצים להכין מופלטות, לנגן או להגיע בתלבושות, אבל לא מארחים בביתם". השאיפה היא שהאתר ישמש בהמשך כפלטפורמה למאחרים באירועים נוספים – ערבי שבת, נובי גוד ועוד.
כשיש מקום בלב, יש מקום לכולם
את הסיבוב שלו השנה מתכנן אלמקייס לבקר בכמה מימונות, אבל הראשונה שבהן תהיה כמובן זו שתתקיים אצל סבתו עאישה בת ה-86 – "היא הראשונה שנרשמה לאתר", הוא מחייך. בין המארחים שכבר פרסמו הזמנה באתר אפשר למצוא את אביחי ועינת חזוט שישתתפו זו השנה השנייה במיזם ויארחו בביתם שבירוחם את הג'מימונה – המימונה המוזיקלית. הם מזמינים את כולם לנגן יחד איתם בשלל כלי נגינה עד השעות הקטנות של הלילה. "זו דרך נפלאה להכיר אנשים חדשים", אומר חזוט, "השנה אחגוג במימונה גם את יום ההולדת שלי, מה שאפילו יעצים את השמחה. אנחנו מזמינים את כולם להגיע עם כלי נגינה, לא חייבים לדעת לנגן אפשר גם להרעיש בקצב".
"ההורים של אבא שלי, זכרונם לברכה, שלהם אני מקדיש את דווארה, נהגו לומר תמיד במימונה שלמרות שהבית שלהם היה קטן, הם היו מצליחים לארח בו המוני אנשים בזכות המקום שיש להם בלב – כשיש מקום בלב, יש מקום לכולם", אומר אלמקייס ומסכם: "דווקא כשיש לנו כל כך הרבה מחלוקות ומחסומים, זה מאוד חשוב שנוכל לגשר עליהם ולפתח קשר בלתי אמצעי בין כולם, גברים נשים ילדים מכל העדות. במרוקו לא הבדילו בין יהודים למוסלמים בחגיגות, אז למה שדווקא פה בארץ נעשה הבדלים?"