בחודשים האחרונים הולכים ומתרבים מקרי הכלבת בתנים, ובמקביל עולים גם סיפורים מעוררי פחד על תנים שמסתובבים ברחובות תל אביב. אבל אם תשאלו את אביהוא שרווד, אנחנו הם לא אלו שצריכים לחשוש, אלא דווקא התנים חסרי האונים, ולא רק הם, אלא כל חיות הבר בישראל, שלא קיים איש שדואג להן בארץ.
בישראל אין כיום תקציבים שמוקדשים לנושא הטיפול בחיות בר פצועות או חולות. הטיפול שניתן להן נסמך על תרומות, ציוד שמספק הספארי ותקציב מועט של רשות הטבע והגנים. במצב הנוכחי, שבו המודעות לחשיבות לטיפול בחיות הבר בישראל לא גבוהה והתקציבים לא מספיקים כדי לטפל בכולן, בעלי החיים שבתחתית נזקקו לרובין הוד משלהם, ואת התפקיד הזה בדיוק לקח על עצמו שרווד בהתנדבות מלאה.
אביהוא שרווד, 38, ממושב אלישמע, הפך את העזרה לחלשים למפעל חייו, אלא שבמקום בני האדם, הוא מציל את חיות הבר. למרות שיש לו בטן מלאה על הממסד, שאינו מקדיש אמצעים לטיפול בחיות החולות והפצועות, הוא מעדיף להתמקד בהענקת טיפול שהן זקוקות לו ולא יקבלו בשום מקום אחר.
שרווד הוא לא אדם שגרתי. "תמיד הייתי קצת קיצוני בעניין בעלי החיים", הוא אומר, ולא קשה להאמין לזה אחרי שהוא מספר על הדיירים שמתגוררים היום בסלון שלו: צבי, סוריקטות, תנים, נמייה, דורבנים ושועלים – "בקיצור, אני חי ביער", הוא צוחק.
מאז שהוא זוכר את עצמו היה מאוהב בעלי חיים. "כל דבר שהצלחתי לשים עליו יד היה מגיע אליי הביתה", הוא נזכר. המפגש הראשון המשמעותי שלו עם חיות גדולות היה בילדותו, כשהתגורר בגליל. הוא היה פעיל מאוד בחווה של רוחל'ה ז"ל באילנייה, שגידלה בה סוסים, קופים, נחשים, חמורים, כבשים, עיזים, תרנגולות, שפנים ועוד, ושרווד עזר לה לטפל בכולם. כשהמשפחה עברה לפרדס חנה, שרווד עזב את החווה, אבל האהבה העצומה שלו לבעלי החיים המשיכה איתו: "התחלתי לגדל חיות אצלנו בבית. הכל היה לנו – נחשים, עקרבים, רקון, הייתי אחד מבעלי האוספים הכי גדולים ומעניינים של זוחלים כנער", הוא אומר. בגיל 14 התקבל להתנדבות בגן הזואולוגי בתל אביב, ששימש כבית חולים לחיות בר, ושם למד לטפל בהן.
בצבא הוא שירת בגולני – לא לפני שעבר מסכת שכנועים מול קציני המיון, שסירבו תחילה לגייס אותו בגלל הרעלים שהיו בדמו כתוצאה מהכשות נחשים, ולאחר שהשתחרר טייל 12 שנה ברחבי העולם, שבמהלכן הספיק גם לעבור בגואה, שם בנה לעצמו בית שבו גידל עיטים ותנינים. "בעלי החיים תמיד היו סביבי ואיתי בכל מקום שהייתי בו. אספתי אליי מינים וזנים שונים ומיוחדים של בעלי חיים", הוא מספר. מאז שחזר לארץ המשיך לטפל בחיות בר פצועות והקים בביתו מעין מרפאה, כאשר הוא מתעד את המקרים השונים שמגיעים אליו בעמוד הפייסבוק שלו – למען חיות הבר. היום הוא פועל כדי להקים עמותה שתטפל בהן, ויצא בקמפיין מימון המונים כדי להקים לשם כך מרפאה מסודרת.
איך בעצם הוקמה המרפאה שלך?
"רציתי להסדיר מבחינה בירוקרטית את הנושא של הטיפול בבעלי החיים אצלי, אז הזמנתי אליי פקחים של רשות הטבע והגנים, והבנתי שכדי להמשיך אני צריך לקבל אישור של פינת חי ולחבור למקום קיים עם כזה אישור. דרך חבר משותף הגעתי לפארק 'ארץ הצבי' שבמושב אלישמע, ועברתי לגור שם ולעבוד בפארק. הבאתי את בעלי החיים שלי לשם, וגם בעלי חיים שמסיימים טיפול במרפאה ולא יכולים לחזור לטבע, מוצאים בית בפארק".
איך בעלי חיים שזקוקים לטיפול מגיעים אליך?
"בכל מיני דרכים. יש קבוצת פייסבוק בשם "חיבולנס" שיש בה 5000 מתנדבים, ואני בקשר עם המנהלים שלה. כשמתקבל דיווח על חיה פצועה אני יוצר קשר עם מתנדבים שמעבירים אותה לבית החולים בספארי או אליי, לפי המיקום, מינו של בעל החיים וסוג הפציעה. חוץ מזה גם מרשות הטבע והגנים מפנים אליי, ויש גם אנשים שכבר מכירים אותי ומצלצלים ישירות אליי".
מאיפה הכסף לטפל בכל החיות?
"יש מתנדבים ותרומות, למרות שאנחנו עוד לא עמותה רשמית. וכמובן אני עובד ומקיים את הפעילות גם מהכסף הזה".
לפרנסתו שרווד מחלץ בעלי חיים – "בחורף זה הרבה חתולים שנלכדים במנוע, בקיץ אני לוכד נחשים וזוחלים", הוא מסביר. עד לפני כמה חודשים גם שימש כמנהל הבמה של "רוי בוי" - השחקן רועי עוז שההצגות והסדרה שלו מדברות על הצלת בעלי חיים והיער.
נלחם על כל חיה וחיה
אלפי בעלי חיים כבר עברו תחת ידיו של שרווד. "בשנה שעברה עברו פה 2500 ציפורים, 300 קיפודים וגם כמה עשרות בודדות של תנים, שועלים ועוד", הוא אומר, ויש גם כאלו שנשארו ממש לגור איתו, מה שהתאפשר בזכות העובדה שהוא חי בצמוד לפארק ארץ הצבי: "חזי הדורבן הגיע אליי בגיל יומיים, וצביקה הצבי הגיע אליי אחרי שהוצע למכירה במזרח ירושלים. רשות הטבע והגנים הצילה אותו, ומאז הוא חי אצלי בסלון. יש פה גם נמייה שתפרי הראש שלה לא נסגרו כשהייתה גורה, והגיעה אליי גם חסידה שהזדקקה לקטיעת כנף, וחסידה אחרת עם שבר בברך שהעברנו לפארק".
אתה עושה הכל לבד?
"אני מקבל עזרה מדהימה מווטרינרים, רופאים מנתחים, מתנדבים שמסייעים בטיפול ועוד קליניקות ברחבי הארץ. בקרוב אנחנו יוצאים בקמפיין לגיוס כספים כדי לשפץ את המרפאה ולהביא אותה לרמה שבה נוכל לטפל בחיות בצורה עוד יותר טובה ומקצועית וגם להעסיק רופאים. אני עושה את מה שאף אחד אחר לא עושה – נלחם על כל חיה וחיה".
אין לך שום פחד מבעלי החיים?
"אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל האמת היא שאין דבר כזה בעלי חיים מסוכנים. בעל החיים הרע היחיד שקיים בטבע הוא האדם, כי הוא היחיד שצד סתם בשביל הכיף, כדי לתלות מזכרות בבית או למכור. קחי לדוגמה אריה – אחרי שהוא סיים לאכול, גם אם אנטילופה צעירה תעבור לידו הוא לא ייגע בה. נחש לא יתקוף כשלא מפחדים ממנו ומתנהגים לידו בטבעיות. אנשים לא יודעים הרבה על החיות, וניזונים מהמון מיתוסים וסיפורים שרק מפחידים אותם יותר ובעצם יוצרים את הסכנה, כי כשמפחדים מבעל חיים, יש יותר סיכוי להיות מותקפים".
כשאני שואלת אותו איך הישראלים מתייחסים לחיות בר, הוא עונה שבאופן יחסי, אנחנו אוהבים אותן מאוד. "כמובן שיש גם את מי שלא מבין למה בכלל צריך אותן, אבל בסך הכל יש המון התעניינות, וגם בקשות להרצאות וביקורים במרפאה שלי".
ולמי ששואל למה זה חשוב, מה אתה עונה?
"אנשים לא יודעים כמה כל חיה וחיה חשובה לאיזון במערכת האקולוגית בטבע. לכל חיה יש את המקום שלה במערכת הזאת שבנויה על איזונים. הטבע הוא דבר מאוד מסודר כשבני האדם לא נוגעים ומתערבים בו".
הסיפור של אביהוא וחיות הבר הגיע אלינו דרך המפרגנון. גם לכם יש חדשות טובות? כתבו לנו ואולי הסיפור שלכם יהפוך הכתבה הבאה שלנו: