שביט ברוך (24) היא סטודנטית לעבודה סוציאלית בשנה ג' באוניברסיטה העברית בירושלים, ואם תשאלו אותה למה בחרה דווקא את המקצוע הזה, התשובה ברורה לה למדי: היא פשוט רוצה לשנות את העולם – ובדיוק את הדבר הזה היא עושה כבר בימים אלו.
לפני קצת יותר משנתיים, בשנתה הראשונה ללימודים, עלתה ברוך לרכבת הקלה, וכלל לא תיארה לעצמה מה הנסיעה השגרתית הזו טומנת בחובה, ובטח לא את מה שהיא עתידה להוליד. "במהלך הנסיעה הוטרדתי מינית - אדם חרדי שישב בסמוך אליי פשוט שלח יד אל בין הרגליים שלי. מעבר לעלבון הצורב הייתי פשוט המומה והרגשתי חוסר אונים. לא ידעתי למי לפנות ומי יוכל לעזור לי לטפל בזה".
"התחילה להבהב אצלי נורת אזהרה"
נסערת מהחוויה שחוותה, החלה ברוך לשתף את הסביבה הקרובה שלה. ככל שסיפרה ליותר אנשים את מה שקרה לה, היא החלה להבין שלא מעט מהם חוו חווייה דומה. "יותר ויותר אנשים סיפרו לי שגם הם עברו הטרדה מינית ברכבת הקלה, והשיחות האלה החלו להבהב אצלי כנורת אזהרה - רציתי לבדוק אם באמת יש תופעה כזו, ולא רק בקרב המעגלים שאני פוגשת".
שביט, שבדיוק הייתה צריכה לבחור פרויקט שבו תעסוק במסגרת לימודיה במגמת עבודה סוציאלית קהילתית, החליטה שהיא הולכת לבדוק את נושא ההטרדות המיניות ברכבת הקלה. הנושא לא היה טריוויאלי לפרויקט, אך קיבל את גיבוי האוניברסיטה, וברוך החלה במלאכה. לפני הכל היה עליה להוכיח שלא מדובר במקרים ספורים אלא בתופעה של ממש, ולשם כך היא החליטה להוציא סקר ראשוני ופשוט, עליו ענה מדגם מייצג של 500 משתתפים. הסקר אישר את התחושה שלה: למעלה מ-40 אחוז מהמשתתפים ענו שהוטרדו מינית ברכבת הקלה - נשים וגברים כאחד.
על אף שהסקר לא היה משוכלל ולא גדול דיו, שביט הבינה שיש לה משהו ביד, והחליטה לא לוותר – אם מדובר בתופעה, צריך להכיר בה וכמובן לשים לה סוף. היא החלה לפנות לגורמים שונים, בהם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שמרכז תחתיו את כל הארגונים שעוסקים בנושא, וכן לעיריית ירושלים, למשטרה, וגם לחברת "סיטי פס", המפעילה את הרכבת הקלה בעיר.
"בהתחלה לא ממש התייחסו לפניות שלי בכובד ראש. בסיטי פס גם הייתה התנגדות, והם טענו שלא מדובר בתופעה אלא במקרים נדירים", היא מספרת. שביט לא ויתרה ולבסוף הופנתה ל"עיר ללא אלימות" – הגוף העירוני בעיריית ירושלים המטפל בנושאים האלו, ושם פגשה את יערה כהן, שהרימה את הכפפה והחליטה להירתם. הצעד הבא של השתיים היה להוציא סקר גדול ומקצועי יותר, על מנת לבדוק את מימדי התופעה ולאשש שאכן מדובר בכזאת. הסקר הזה, שמנה למעלה מאלף משתתפים, העלה תוצאות חד משמעיות: יש בעיה בעיר, והיא מתרחשת בתוך ברכבת הקלה.
הכשרות ייחודיות למאבטחים, מדבקות אזהרה ומדיניות ברורה
עם הסקר הזה פנו שוב שביט ויערה לסיטי פס, והפעם תגובתם הייתה שונה. הם הסכימו לשמוע, להכיר בתופעה שמתרחשת בתוך הרכבות שלהם, ויחד עם המשטרה, העירייה וגופים נוספים החלו לטפל בבעיה.
"הבעיה העיקרית נובעת מזה שברכבת הקלה אין מדיניות רשמית וברורה לגבי הטיפול בהטרדות מיניות", מסבירה שביט, "באוטובוס למשל, אם אחד הנוסעים מתלונן על הטרדה מינית, יש פרוטוקול ברור שכל נהג יודע ומכיר: הנהג עוצר את האוטובוס בצד, סוגר את הדלתות ומחכה להגעתה של המשטרה. ברכבת הקלה אין אפשרות כזאת. מישהו שחווה הטרדה מינית לא יודע למי צריך לפנות, ופנייה לנהג שנמצא מאחורי זכוכיות היא בכלל לא אפשרית או רלוונטית".
"עיר ללא אלימות" החליטו לתת את המענה, ויזמו הכשרה מקצועית וייחודית למאבטחי הרכבת הקלה. בהכשרה הם למדו מהי הסמכות הבטחונית שיש ברשותם במקרים כאלה, איך לטפל ברגישות במתלונן או במתלוננת שזה עתה עברו אירוע מטלטל ואיך לתת את המענה הראשוני הנדרש. "המאבטחים המוכשרים יוכלו להעניק לנפגעים את המענה הנכון רגשית וביטחונית, שיבינו שהם לא לבד בסיפור הזה, ויש מי שאחראי פה על הסדר והביטחון", מסבירה שביט. בעתיד יעברו את ההכשרות האלו גם הפקחים ברכבת הקלה, בקרונות יודבקו מדבקות אזהרה שמחקרים רבים כבר הוכיחו את יעילותן, ותנוסח מדיניות ברורה שצריכה להגיע מסיטי פס בכל הנוגע לטיפול בהטרדות מיניות בתחומה. נראה ששביט, שהחליטה שהיא הולכת לשנות את העולם דרך לימודי העבודה הסוציאלית שלה, כבר למעשה עושה את זה, לפחות עבור עשרות אלפי הנוסעים שמשתמשים ברכבת הקלה בירושלים.
מחברת סיטי פס נמסר:
"אנו בסיטיפס מגנים כל אלימות פיזית, מינית ומילולית באשר היא. לצערנו, הטרדות מיניות מתרחשות בכל מקום, כולל בתחבורה הציבורית, ויש להילחם בכך באופן נחרץ. יש לציין שבכל שנות פעילותה של הרכבת הקלה התקבלה אצלנו רק תלונה אחת על הטרדה, והיא הופנתה מיידית לטיפול המשטרה. ברכבת הקלה, להבדיל מאוטובוסים, אין קשר ישיר עם הנהג או אפשרות לסגור את הדלתות. אנו מאמינים כי הדרך הטובה ביותר להילחם במקרה של הטרדה מינית בתחבורה הציבורית היא על ידי הגשת תלונה במשטרה, כדי שהגורמים המוסמכים לכך יטפלו באירועים מסוג זה בכלים העומדים לרשותם על פי חוק. בכדי להעלות את המודעות לנושא ולמגר את המקרים, שוחחנו ונפגשנו עם העירייה והמשטרה, במטרה לייצר הרתעה אפקטיבית. הצענו לצאת בקמפיין הסברה שבו ייתלו בכל התחבורה הציבורית בעיר שלטים המועדדים הגשת תלונה מיידית במשטרה, כפי שנעשה במקומות אחרים בעולם בהצלחה. חשוב שמי שיוביל קמפיין כזה יהיו גורמי המדינה, שלהם גם סמכות האכיפה בנושא. בהתאם לכך, העברנו גם את הצעותינו. בנוסף, הצענו ליצור צוותי עבודה משותפים הכוללים את גורמי המשטרה, העירייה ועיר ללא אלימות, כדי לבחון אפשרויות התמודדות עם הנושא".
תגובת עיריית ירושלים:
"תופעת ההטרדות המיניות היא בעיה מוכרת וכאובה מאוד בכלל המרחב הציבורי, ואינה ייחודית לרכבת הקלה. עיריית ירושלים רואה חשיבות רבה בהעלאת המודעות וקידום המוגנות בציבור הרחב ותעשה ככל יכולתה לסייע לגורמים האמונים על הטיפול בהטרדות מיניות. אנו נמשיך לעמוד בקשר רציף עם גורמי הפיקוח והאכיפה כדי לבחון כיצד ניתן למגר את התופעה בכלל המרחב הציבורי, ובטוחים כי כלל הגורמים האמונים על ביטחון האזרחים נוקטים אף הם בצעדים הנדרשים".