זו השנה הרביעית בה יקיים ארגון "תג מאיר" רגע לפני היציאה למצעד הגאווה בירושלים את תפילת הדרך למען הצועדים במצעד. האירוע מתקיים מדי שנה לזכרה של שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה לפני ארבע שנים, ולמען קריאה משותפת לשלום הצועדים וחיזוק הקהילה הגאה, שסובלת מהתקפות ומילים בוטות ומסיתות, שהשנה נחשפו שוב בשלטים עם המסר "אבא ואמא = משפחה", שפורסמו בירושלים לקראת המצעד והוסרו לאחר מכן בהחלטת עיריית ירושלים ובג"ץ.
באירוע ישתתפו, לצד הוריה של בנקי, רבנים ורבות מכל הזרמים, ורבים אחרים, חילונים ודתיים, שיתכנסו כדי לקרוא את תפילת הדרך שכתב הרב עמיחי לאו לאחר הרצח, בהשראת תפילת הדרך מהמקורות היהודיים.
למרות האווירה האופטימית של האירוע, המשתתפים לא מסתירים את החשש מפני הקצנת השיח נגד קהילת הלהט"ב. "כמעט ארבע שנים מאז הרצח של שירה, והצורך באמירה ברורה ונחרצת של הרחוב הירושלמי בעד סובלנות עומד בעינו", כתב בפייסבוק ביום שני אורי בנקי, אביה של שירה ז"ל, "המתח בחברה הישראלית בין הקולות הקיצוניים לקולות המתונים לא פחת".
קמפיין שמעיד על בורות
בין הרבנים והרבות שייקחו חלק באירוע ישתתפו גם רבנים מהזרם האורתודוכסי. אחד מהם הוא הרב אהרון ליבוביץ', רב קהילה וראש ישיבה בשכונת נחלאות, שצועד כבר שנה רביעית במצעד הירושלמי. "בעיניי הקמפיין הזה הוא דווקא תגובה להצלחה של הקהילה הלה"טבית", הוא אומר, "זה אומר שהקהילה הגאה הצליחה במסע ההסברה שלה והביאה את הפנים האנושיות של מי מאחורי הקלעים. גם בציבור הדתי יש יותר ויותר הבנה והכלה, וצריך לזקוף את זה לזכות הזוגות הומוסקסואליים שיוצאים מהארון ותובעים את הזכות להמשיך להגדיר את עצמם דתיים ולהשתייך לקהילה שבה גדלו. גם לעובדה שיותר ויותר רבנים שותפים לשיח מכבד ומכיל בנושא יש משקל. מבחינתי, העמדות המיליטנטיות שעומדות מאחורי קמפיין כזה הן ביטוי בעיקר לבורות".
הם דווקא מגדירים את זה כאומץ.
"הם מקשרים את המילה אומץ למעשה, אבל האלימות מונעת מפחד. בציבור הדתי יש הרבה פחד מהנושא הזה, כי חסרים לו כלים לדבר על מיניות ועל פגיעה מינית, וזה גורם לחוסר יכולת להסביר לציבור שיש אנשים שנולדים שונים. כשאין מילים ואין שיח, הנושאים האלו גוררים הרבה אמוציות ורגשות אשם שמתחבאים בפנים. מה שבטוח, זה שאין בזה 'ואהבת לרעך כמוך' וגם לא 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. אין יכולת להכיל את האחר".
ובכל זאת, הרב ליבוביץ' מודה ברגשות מעורבים לגבי ההחלטה להוריד את השלטים. "כשאתה מאמין בלהכיל דעות והיבטים שונים ולעודד שיח במרחב הציבורי, אתה לא תומך בהסרת שילוט", הוא מסביר, אבל יוצא באופן נחרץ בכנגד המסר שבשלטים. "עדיין לא ראיתי מישהו מהקהילה הלהט"בית שהשתמשו בנשק בוויכוח הזה – זו קהילה שלוקחת את זכות הביטוי, שהיא לגיטימית וחיובית, בצורה דמוקרטית. מלבד העובדה שהמסר בשלטים האלו יכול לעודד אלימות כלפי הקהילה, הוא גם יכול ליצור טראומה בקרב צעירים שעדיין לא יצאו מהארון ומתמודדים עם קשיים אישיים. מסר ביריוני כזה ממש לא מחזק את ערך המשפחה בישראל, אלא ריבוי אהבה והכלה, והיכולת לנהל שיח סביב חילוקי דעות בלי למחוק את הצד השני, ולהקשיב לו".
"לפני הכל יש כאן בני אדם"
כאדם דתי, הרב ליבוביץ' מוצא את המקום גם להגיד מילה טוב לראש העיר, משה ליאון, שתחת לחצים כבדים מאוד עמד על זכותה של הקהילה הגאה לצעוד בירושלים ופעל נגד הניסיונות להסיר את דגלי הגאווה ברחבי העיר. "עבור אדם דתי מדובר בנושא קשה ומאתגר, וגם לי לא קל להתעסק בו", הוא מסביר, "אני חס ושלום לא בא לשנות את ההלכה ולהגיד על האסור שהוא מותר, אבל אחרי שהכרתי את האנשים מהקהילה הגאה לעומק, הבנתי שהמצוקה עמוקה, והרצון שלהם להשתייך לקהילה הדתית מאוד חזק. מי שלוקח את הזמן לראות פנים אנושיות, לא יוצא אותו דבר – הטונים של השיח והיחס משתנים אוטומטית. ככל שאני עוסק בנושא הזה יותר, סימני השאלה מתגברים. כמי שמחויב להלכה אני לא יכול להתעלם מפסוקים בתורה, אבל דווקא הבילבול הזה יוצר ענווה כלפי הצד השני. אתה מבין שיש פה בעיה וקושי, אבל לפני הכל יש כאן בני אדם".
בעיניך החששות של רבים מההקצנה, ובהם גם אביה של שירה בנקי ז"ל, עדיין רלוונטיים?
"ככל שמצליחים, כך ההתנגדות מתגברת. אני רואה בזה דווקא משהו מעודד – הצד השני מבין שימיו ספורים, כי ניכרים במאבק הזה דברי אמת, ועם הזמן האור גובר על החושך. ההקצנה היא דווקא סימן אופטימי לזה שאנחנו מרחיבים את גבולות הגזרה ומחדדים את המחלוקות. אם הצד השני לא היה רואה שהוא מפסיד במערכה, הוא היה רגוע. יותר ויותר אנשים, גם במגזר הדתי, מבינים היום את מחיר ההשתקה ולא מוכנים לשלם את המחיר של נוער במשברים, דיכאונות ואף אובדנות. אנחנו רואים את זה גם בפתיחות שמתהווה סביב נושאים נוספים, כמו פגיעות מיניות. יצרנו סביבה שאסור לפתוח את הפה אם משהו חריג קורה בה, והיום גם החברה הדתית מבינה שהדרך שבה התנהלנו עד עכשיו כבר לא משרתת אותנו, ואפילו עושה לנו נזק. למזלנו, יש הרבה רבנים, נשות הלכה ומנהיגים שבוחרים להיכנס לעובי הקורה ולהשמיע את הקול של הקהילה הגאה, מבלי לפסול אותה על הסף".