"במקום שאעלה להפגין בירושלים ואבזבז את זמני על מי שממילא לא טרח להגיע לכאן החל הטרור החדש על הגבול, אני מעדיפה להשקיע בכם", כתבה בשבוע שעבר בפייסבוק יפעת בן שושן, שהחליטה להזמין בסוף השבוע האחרון את הישראלים לקפה בביתה שבעוטף עזה, וגם לסיור ותצפית.
הפוסט שכתבה בן שושן (48), שמתגוררת במושב נתיב העשרה שצמוד לגדר הגבול עם עזה, זכה תוך זמן קצר ליותר מ-600 שיתופים. "ההצלחה שלו הביאה אנשים לבקר בעוטף עזה אחרי שלושה חודשים שבהם אנשים לא ממש מתעניינים או עושים שום דבר בנושא ומשאירים את תושבי העוטף להילחם בשביל עצמם לבד", היא מספרת.
כמי שעוסקת בתיירות ומארחת קבוצות לתצפיות וסיורים במושב, בן שושן מספרת שבחודשים האחרונים כמעט ולא מגיעים לאזור מבקרים, ולה עצמה כמעט אין עבודה: "המציאות המסוקרת בכלי התקשורת מרתיעה ומפחידה את האנשים, ויש הרבה ביטולים של קבוצות ואירועים", היא מסבירה, "שומעים בחדשות שמסוכן ומפחיד פה, אז אנשים חוששים להגיע. בפועל אין מלחמה מוכרזת, אבל העסקים מרגישים את המלחמה בכיס, כי אנשים לא מגיעים".
את המלחמה מרגישים למעשה בנתיב העשרה לא רק בכיס. "זה היישוב הכי קרוב לגדר בצפון הרצועה. בימי ההפגנה הראשונים פחות הרגשנו את זה, כי יש פה חומה", אומרת בן שושן, "אבל כשעפיפוני התבערה והבלונים התחילו להגיע, הנזק כבר עבר אלינו, כשנשרף חלק משמורת כרמיה שמשיקה למושב, וכשבחממות בערה אש שמונה שעות עד שהצליחו לכבות אותה, וכל העשן נכנס עמוק לתוך הבתים. גם אתמול היו כאן שתי שריפות קטנות".
"אנחנו יושבים על הגדר ומחכים. למה?"
בן שושן הבינה שאין מספיק מודעות למצב בעוטף עזה. "אני שומעת הרבה יוזמות לצאת להפגנה בירושלים כדי לדרוש שקט באזור, כי נראה שאנחנו כבר חודשים יושבים על הגדר ומחכים. למה? לעיתים נדמה שאנחנו, כתושבי אזור מוכה טרור ולמוד טילים כבר 17 שנים, לא ממש נמצאים על סדר יומו של ראש הממשלה. עובדה, הוא אפילו לא טרח להגיע לכאן פעם אחת בשלושת החודשים הללו ולפגוש את התושבים. לא עשינו מספיק כדי להוכיח את נאמנותנו למדינה? יכול להיות שהתשובה נעוצה בעובדה שחלק גדול מתושבי העוטף אינם מקרב בוחריו, ולצערי כל העוטף סובל מכך".
במקום לעלות ולהפגין בירושלים, כפי שהציעו לאחרונה יוזמות שונות באזור, היא החליטה שהדבר הנכון הוא דווקא להביא את הישראלים אליה, ולחוות את מה שהיא חווה, כדי להבין באמת. בעקבות הפוסט שלה הגיעו לאזור כחמישים מבקרים, לצד שלל הודעות תמיכה שקיבלה.
הדבר הכי חשוב בעיני בן שושן, הייתה ההזדמנות שלה, בתור תושבת האזור, לשוחח עם המבקרים. "דיברנו והכרנו, ומכאן התחילה שיחה ארוכה ומרתקת", היא מספרת, "נסענו לתצפית במושב והעברתי להם סקירה היסטורית ועכשווית על נתיב העשרה, על האקטואליה האזורית, ועל מה זה בעצם עוטף עזה, על זה שמדובר באזור שנפרש על שישים קילומטר. אנשים לא מגיעים לפה בגלל השימוש החוזר בצמד המילים 'עוטף עזה', חושבים שמדובר באזור קטן ומפחיד".
וזה לא מפחיד באמת?
"אנחנו חיים פה. מה שמעורר אצלי חשש יותר מכל הוא שלא באמת יש לישראל מדיניות ברורה בכל הנוגע לסוגיית עזה וישראל, וזה מורגש היטב בשלושת החודשים האחרונים. ברור שהצבא ערוך ומוכן, אבל הדרג המדיני מתמהמה יותר מידי בקבלת ההחלטות".
אחד הדברים שהיו הכי חשובים לבן שושן, היא שהגיעו למפגש אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית וממגוון מקומות: "הגיעו מרמת השרון, מתל אביב, אשקלון, מכפר סבא, מעופרה, ממיתר, שדה יואב, נגבה, ואפילו מחוות נאות שליד שדה בוקר. חלק הגיעו פשוט לתמוך, גם אם הם לא היו שותפים ערים בשיח, וקיבלתי גם הרבה תגובות מאנשים שהביעו נכונות להגיע בעתיד. גם פוליטיקאים שנחשפו לפוסט פירגנו – חיים ילין, מאיר כהן, וגם יאיר לפיד עצמו שהיה בעוטף יום לפני".
מה את מצפה להשיג מהמפגש הזה?
"רציתי להשיג מודעות לזה שאנחנו כתושבים יודעים ויכולים להציע פתרונות. התושבים כמעט ולא מוזמנים לדיונים בשום פורום – מגיעים שרים וחברי כנסת כדי להביע תמיכה וקצת להצטלם, אבל הם נפגשים רק עם ראשי הרשויות והישובים, שתפקידם הוא לעמוד על בעיות האזור ולוודא שיש טיפול של מוסדות המדינה בסוגיות חשובות כמו מיגון, חוסן, חקלאות. הם אף פעם לא ידרשו משר כזה או אחר לדעת מה המדיניות של מדינת ישראל בסוגיית עזה. אותי זה מאוד מעניין, אבל איתי הם לא ייפגשו אלא אם אצליח להגיע לאחת מהוועדות החשובות. לעיתים יש לי הרגשה שאין בקבינט בכלל דיונים שעוסקים בגיבוש מדיניות ואסטרטגיה בסוגיית עזה וישראל. רציתי שתושבי ישראל ישמעו את הדברים האלו, ושנקיים שיחה על הנושא, כי מכאן הם יצאו עם תובנות חדשות והבנת המצב מנקודת המבט שלי, וכל אחד שהיה כאן הוא שגריר שלי ושל הרעיונות שעליתי".
"אני יודעת שמדינת ישראל יכולה, אם רק יהיה כאן רצון"
כל זה הגיע בעקבות ההתפכחות של בן שושן עצמה. "אחרי צוק איתן הפכתי להיות מאוד מעורבת. לדוגמה, לפני זה לא הייתי מודעת להיקף המנהרות וסמכתי על זה שנאמר לנו שאי אפשר לחפור בעומק כזה באדמה חולית", היא מספרת. "הבטחתי לעצמי לא להגיע למצב הזה של חוסר מודעות שוב, והקמתי ביחד עם חברים מהעוטף את 'התנועה לעתיד הנגב המערבי'. שמנו לנו למטרה ללמוד לעומק את סוגיית עזה וישראל על כל היבטיה. אנחנו בקשר מאוד רציף עם מומחים לאסטרטגיות מדיניות ויודעים לנתח את המצב וגם לספק נתונים ועובדות על כל מה שקורה ברצועת עזה ואיך הם משפיע על חיינו, בלי קשר לדעות פוליטיות".
ובמה זה עוזר לכם?
"זה נותן לי את הזכות לדרוש פתרונות שלא תמיד קשורים לעניין המבצעי. התרגלנו לדבר על עזה רק בתחום הביטחוני, אבל יש תחומי חיים נוספים שיש להם השפעה על חיינו, ועד כה אין להם פתרון. אני יודעת שמדינת ישראל יכולה, אם רק יהיה כאן הרצון של ההנהגה לרתום את מדינות העולם, לגבש מדיניות ותכנית לשיקום עזה תמורת פירוז ושקט ארוך טווח, ועוד הרבה דברים שאין אותם כיום. יש שר לענייני ירושלים, אז למה שלא יהיה שר לענייני עזה?"
אחרי המפגש המוצלח, בן שושן לוקחת את היוזמה הלאה, ומצטרפת ליוזמה של תיירן ותיק מהשפלה שיוזם מפגן תמיכה בעסקי התיירות בעוטף. "במסגרת הזו אני אארח בבית שלי קבוצות עם סיור ותצפית בנתיב העשרה בעלות סמלית, תחת השם 'מחזקים את דרום אדום משחור לירוק'", היא מספרת, "עצוב לי לראות שהאדמה שלנו נשרפת, אבל כמונו, היא תצמיח את הירוק מחדש".