יותר טוב מ"הכל לטובה", פחות טוב מ"זהב", מסר סודי לרון נשר וקליפ הזייה – אינסוף דברים כבר נאמרו על השיר החדש של סטטיק ובן אל, "נמסטה". אבל הדבר ששמענו יותר מהכל הוא כנראה "מה זה לעזאזל 'היה שלום לכם?'". לפני שאנחנו מכריזים שעלה להם, נהיו סלב מי שישמע, מרשים לעצמם לשנות את העברית, הרמנו טלפון לכהן הסלנג העברי רוביק רוזנטל לשאול אותו מה דעתו על ה"היה שלום לכם" הזה.
"אני ממש לא מתרגש מזה", אומר רוביק, "'היה שלום לכם' נשמע קצת מוזר, זה נכון. אבל אני רואה בזה ציטוט של ברכה, כמו "תודה", כמו "שלום". לקחו את "היה שלום" והפכו אותו לברכה, כמו "תודה לכם". אני לא רואה בזה שגיאה בעברית, אבל אנשים רגישים. ברור ש"היה שלום" לא מתאים מבחינת דיקדוקית כשמדברים להרבה אנשים, אבל זה סוג של התחכמות שאין איתה שום בעיה. זו בחירה סגנונית מעניינת. היה שלום, היו שלום, זה מאוד יפה. זה ממש עברית חצי גבוהה".
מבחינתך זה לגיטימי שאמנים מרשים לעצמם לעשות בחירות סגנוניות כאלו?
"בדרך כלל כן. קודם כל, בזמר ובמוזיקה שפת הדיבור בכלל היא דרך המלך. אנשים שרים כמו שהם מדברים, היום יותר כמובן, אבל גם בעבר. הזמר תמיד הציף את הסלנג הכי עכשווי, שהכי מדבר לאנשים, וגם סלנג הוא שפה לא תקנית. הפלמ"חניקים שרו בסלנג בערבית, שיר השכונה זה סלנג של שנות החמישים, ו"אתה תותח" זה סלנג עכשווי. זה בוודאי לא דומה ל"היה שלום לכם", ששם זה עניין דקדוקי, אבל זאת עברית אחרת, ובעיניי לבסס שימוש בשפת הדיבור זה אפילו אחד התפקידים של הזמר. שפת הדיבור היא לא איזה ממזר, היא דבר מאוד חשוב שמבטא אותנו בצורה הכי ישירה".
אתה חושב שהסלנג של היום יכול להיות העברית התקנית של מחר?
"לא, זה לא קורה. זו שאלה ששואלים כל הדורות, אבל סלנג נשאר סלנג".
מה שמדאיג את רוביק זה דווקא לא הטעויות בעברית. "חלק גדול מהשירים בתקופה האחרונה, דווקא לא סטטיק ובן אל, המילים הן לא הצד החזק שלהם, בלשון המעטה. אז יכול להיות שזה מילים בעברית נכונה, אבל הן כל כך ריקות ושחוקות, שמה אכפת לי אם הן נכונות? העניין הוא העומק התרבותי, התוכן, וקורה לו משהו שמטריד אותי בהחלט. אני מרגיש שיש בעיה".
חפר, עף, חש, קל, קשוח, בדוק
האם שאלתי את רוביק מה דעתו על "קל"? קל שכן. "זו מילת סלנג לגיטימית", הוא אומר, "הדבר שלדעתי מתחזק בסלנג בשנים האחרונות, הוא שיותר ויותר סלנג הוא בעברית ולא בשפה אחרת, והמילה "קל" היא אחת הדוגמאות לזה. הסלנג הישראלי במקור שלו בנוי על שפות אחרות, בעיקר אידיש, אנגלית וערבית. תמיד היו גם מילים בעברית, אבל יש היום יותר, והרבה מילים חדשות מרכזיות היום לא היו קיימות לפני עשר שנים, למשל חפר, עף, חש, קל, קשוח, בדוק. זה יחסית חדש, וזו התפתחות מעניינת".
סטטיק ובן אל – הם ממציאים את העברית של מחר?
"לא, זה מאוד מוגזם להגיד את זה. אני מאוד אוהב את השיר הזה, אבל העברית שלו היא פשוטה. הם לא ממציאים את העברית, וגם לא ממציאים שפה משלהם. כוורת המציאו שפה, מאיר אריאל המציא שפה. "קל" זה תוספת מאוד נחמדה לסלנג יכולה להיות שהיא תיכנס להרבה זמן, אבל להמציא שפה זה לא להמציא מילה. זה שורה של ביטויים וסגנון, אפילו תחביר, דברים הרבה יותר רחבים. זה לא הולך ברגל לשנות שפה או להשפיע עליה. יש מעטים שיכולים לעשות את זה. אני חושב שהם זוג מאוד מקצועי ומאוד כייפי, אבל אין שם בשורה לשונית".
לסיום, החלטתי לברר עם רוביק אם הוא מחליק רק לסטטיק ובן אל, או גם לאחרים. ואם כבר מחליק, אז נתחיל עם ברי סחרוף, ש"מתחלק ולעולם אין קצה" בשיר "חלליות". "אני לא מת על זה, אבל זה עניין של טעם", הוא פוסק, "הסיבה העיקרית היא שלמילה 'מתחלק' יש עוד משמעות - של דבר שמתחלק לחלקים, ו'מחליק' זה פועל נורא יפה בעיניי, שחבל לוותר עליו".
ומה עם "שלוש שנים וארבע חודשים" המיתולוגי של הדג נחש? כאן רוביק כבר נאנח. "בשפת הדיבור שלנו יש נטייה מאוד חזקה לומר מספר בנקבה על זכר. יש לזה סיבה ברורה - זה נגד ההרגלים שלנו, שבהם הזכר הוא הצורה הקצרה והנקבה היא הצורה הארוכה. זה מבלבל אותנו שהמספר בנקבה הוא קצר והזכר הוא ארוך", הוא מסביר, "אבל כשאני שומע שיר מאוד דיבורי, והדג נחש, ובכלל תרבות הראפ וההיפ הופ היא מאוד דיבורית, גם זה לא ממש מרגש אותי".
כלפי ה"שׁדרות" של תל אביב בשיר "מלכת השושנים" של עדן בן זקן, עם שׁ ימנית (כמו במילה "שושנים") ולא שמאלית (כמו בעיר שדרות), רוביק כבר הרבה יותר סלחן: "יש הרבה חילופים כאלו במילה שדרה ובכלל, וזה מאוד מבלבל. אני בטח לא הייתי שולח אותה להקלטה מחדש".