בעוד שלושה חודשים, עיר הבירה של דרום אפריקה, שהיא גם היעד תיירותי המרכזי ביותר שלה, עשויה להפוך לעיר הגדולה הראשונה בעולם שייגמרו בה המים. אספקת המים של ארבעת מיליוני תושבי קייפטאון תנותק אם העיר לא תצליח להפחית את הצריכה היומית בעשרים אחוז. "יום האפס" צפוי להגיע באמצע מאי הקרוב, והוא מחושב מחדש מדי שבוע על בסיס נפח מאגר המים הנוכחי והצריכה היומית.
המשבר מיוחס בעיקר לשלוש שנים של בצורת חסרת תקדים. אם כמות המים בסכרי מערכת המים בעיר תרד מתחת ל-13.5 אחוז לפני תחילת העונה הגשומה ביוני, זרם המים בברזים יופסק והתושבים יצטרכו לעמוד בתור בנקודות חלוקה כדי לקבל הקצאה יומית של 25 ליטרים – כרבע מכמות המים המשמשת את האמריקאי הממוצע ביום. ככל שיום האפס מתקרב, נראה שהעולם כולו מחכה לראות מה תעשה קייפטאון.
בישראל, מדינה בעלת היסטוריה משלה סביב מאבקים וניצחונות בתחום המים, מומחים בוחנים כיצד יכולים החדשנות ודפוסי החשיבה הישראלים לסייע לקייפטאון ולמקומות מחוסרי מים אחרים להימנע מאסונות עתידיים, כפי שמדווחים ב-ISRAEL21c. "אנחנו ידועים בעולם בהיותנו מומחי מים ובכך שפיתחנו את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר להתמודדות עם מחסור במים, אבל לא בטוח שאפשר להתאים את הטכנולוגיות האלו כפי שהן ולהציל את שאר העולם", אומר פרופסור אילון אדר, מנהל מכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן-גוריון, "לכל חברה יש אילוצים משלה – חברתיים, פיזיים, טבעיים, והכי הרבה שנוכל לעשות זה לנסות לקחת את הקונספט הישראלי ולבדוק אילו טכנולוגיות וחידושים אפשר להתאים לצרכים המקומיים".
אומה מדברית ששומרת את הראש מעל המים
לדברי ס'ת סיגל, מחבר הספר Let There be Water: Israel's Solution for a Water Starved World, בעיות מים כמו זו של קייפטאון כמעט תמיד ניתנות למניעה. "הבעיות האלו נוטות להיחשף בהדרגה, ולכן יש הרבה זמן לפתור אותן או להכין את האוכלוסייה", אומר המחבר, האקטיביסט ואיש העסקים האמריקאי, "כדי להגיע למצב של משבר הומניטרי צריך להתעלם באופן מכוון מהבעיות". ספרו של סיגל מונה גורמים כמו גידול באוכלוסייה, עלייה בשפע, שינויי אקלים, זיהום מקורות מים ותשתיות דליפות כאחראים למשבר המים העולמי המתקרב. "משבר המים אינו בעיה של עולם מתפתח השמורה לארגוני סיוע בינלאומיים הפועלים במקומות מרוחקים", הוא כותב.
אבל בעוד שמקומות רבים כמו סאו פאולו, קליפורניה וקייפטאון הגיעו בשנים האחרונות לנקודת משבר, ישראל משמשת כמודל שמוכיח כי הידלדלות מקורות המים הטבעיים וירידה בכמות הגשמים לא תמיד חורצות את גורלה של מדינה. מראשית ימיה, נאלצה ישראל לקיים את עצמה ללא שפע של מים ואנרגיה. על אף האקלים הצחיח, צמיחת האוכלוסייה המהירה וההיסטוריה שטופת הבצורות שלה, ישראל נהנית מעודף מים. "אם לא היה מקום יבש בעולם שהצליח להשתלט על הבעיה הזו, הייתי אומר שכולנו במצב קשה", אומר סיגל. "ישראל מצליחה כל כך בטיפול שלה במים, שיש לה מספיק מים לכולם, היא מספקת לעצמה פירות וירקות שזקוקים להרבה מים, ויש לה מים רבים כל כך, שהיא יכולה לייצא מים לשכנותיה".
הרשות הממשלתית למים בישראל אפשרה למדינה להוביל מים מהצפון לדרום הצחיח, דבר שמדינות רבות עדיין אינן עושות, והיא משלבת כעת מים עיליים, מי תהום ומים מותפלים בתשתית ייחודית לישראל, שסייעה למדינה לעמוד בפני הבצורות ולהתרחב לשטחי המדבר שנחשבו פעם לבלתי ראויים למגורים. יוסי יעקובי, מנהל מרכז החדשנות "וואטק" של חברת מקורות, מסכים שיכולות התכנון הדינמיות של ישראל סייעו להבטיח את עתיד המים בישראל. לדבריו אין פתרון יחיד לבעיות המים, אלא שכבות מרובות של פתרונות ומדיניות הפועלות ביחד: "אם מסתמכים על מקורות מים טבעיים ללא יכולת אחסון, ללא השקעה ובלי להבין שלמים יש מחיר, אי אפשר להשיג שום מטרה של אספקת מים, וזו הבעיה העיקרית".
גישה 'הכל' An ‘all in’ approach
השימוש של ישראל בהשקיה חדשנית, התפלה, מיחזור ושימוש חוזר בשפכים, וטכנולוגיה לזיהוי דליפות סייע למדינה להפוך למעצמת מים, אבל לא הטכנולוגיה עצמה אלא מידת היישום של החידושים היא שמייחדת את ישראל.
השקייה בטפטפות, לדוגמה, היא נורמה בישראל, ש-60 אחוזים ממנה הם מדבר. לאחר שפותחה לראשונה בשנת 1959 על ידי הממציא הישראלי שמחה בלס, השיטה הוכחה כחסכונית במים, וככזו שמגדילה את התנובה ומצמצמת את צריכת האנרגיה. כיום היא משמשת 75 אחוז משדות חקלאות השלחין בישראל, לעומת חמישה אחוזים בלבד מהשדות בעולם. גם שיעור השפכים הממוחזרים בישראל גבוה פי 4 מאשר בכל מדינה אחרת בעולם, כאשר 85 אחוז מהמים הממוחזרים זמינים לשימוש חקלאי. ארה"ב למשל ממחזרת רק כתשעה אחוזים משפכיה, ולדברי יעקובי, אפילו שימוש חוזר בעשרים אחוז בלבד מהשפכים בארה"ב היה מהווה מהפכה אמיתית.
ישראל גם השקיעה רבות במתקני התפלה. כיום ששת המתקנים שנמצאים לחופי הים התיכון, מהם שניים הם הגדולים בעולם, מייצרים כמעט 500 מיליון גלונים של מים מתוקים ממי ים מלוחים בכל יום. ההתפלה איפשרה לישראל להתגבר על הבצורות ולספק תוספת משמעותית לאספקת המים, ליצור עוד מים לחקלאות, לחדש את מקורות המים הטבעיים שלה ולספק מים לשכניה הפלסטינים והירדנים. "לא סביר שמשבר המים העולמי ייפתר ללא שימוש נרחב במים מותפלים", כותב סיגל, "אפילו אתרים עשירים במים כמו ניו יורק עשויים להחליט להקים מתקן התפלה כגיבוי ביטחוני או סביבתי".
שני מתקני התפלה נבנים בקייפטאון, כל אחד מהם צפוי לספק שבעה מיליון ליטר מים ביום. עם זאת, מומחים אומרים כי אין זה סביר כי התושבים יוכלו לקבל מים מהתמתקנים האלו לפני "יום האפס". "קייפטאון החלה לתכנן אותם לפני שנתיים וחצי, והם עדיין באמצע הבנייה. זה לאט מדי ומאוחר מדי", אומר אדר, שנסע לדרום אפריקה ב-2016 כדי להשתתף בסדרה של אירועים בנושא מים שארגנה שגרירות ישראל. למרות שהתפלת מי ים מגיעה עם תג מחיר גבוה יחסית, אדר מזכיר שלשלם יותר עבור מים עדיף על כך שלא יהיו מים כלל. " מדינות ששוקלות להשקיע בתשתית חייבות לעשות את ההערכה ביחס לערך הקריטי של המים", הוא אומר. "זה עלות של ייצור מים חלופיים כשאין מספיק מהם, וזה עניין של נכונות לשלם".
יצירת השפעה עולמית
נכון להיום יותר מ-150 מדינות משתמשות באופן פעיל בפתרונות ישראליים כדי לטפל בבעיות המים שלהן, אך למרות הצעות הסיוע של שגריר ישראל בדרום אפריקה ליאור קינן לפני שנים רבות וגם לאחרונה, אין התקשרות רשמית בין ישראל לדרום אפריקה בנוגע למשבר המים. עם זאת, חברת הייעוץ הניהולי Legacy Water Solutions הדרום אפריקאית בוחנת באופן פעיל שותפות עם מגוון חברות ישראליות. "בספטמבר 2017 השתתפנו ב-WATEC, שם היתה לנו הזדמנות להשתתף בפגישות ולבקר בתצוגות. בנוסף, במרץ 2017 אירח פרופסור אדר את המשלחת שלנו לישראל באוניברסיטת בן-גוריון וחשף אותנו לטכנולוגיות ומוצרים ישראליים רבים", סיפרה מנכ"לית החברה מישל הארדינג.
כפי שציין סיגל, לא כל מה שישראל עושה בתחום שימור המים וניהולו יהיה רלוונטי בכל מקום או לכולם. תמיד יהיו הבדלים בטופוגרפיה, דפוסי הגשם, משאבי המים הטבעיים, סדרי העדיפויות וההוצאות של הממשלה, אבל לכל מדינה יש משהו ללמוד מחלק ממה שישראל עשתה. "לכל הפחות, המיקוד של ישראל במים ובחשיבותם בתודעה הלאומית יכול להוות השראה למנהיגים ולאזרחים מעורבים בכל מקום, ללא קשר לגיאוגרפיה או לשפע", הוא כותב.
על אף שיידרשו עונות רבות של גשמים מעל הכמות הממוצעת על מנת שאספקת המים של קייפטאון תחזור לרמות רגילות, דרום אפריקה ומדינות אחרות יכולות לנקוט צעדים עכשיו כדי להקדים תרופה לאסונות עתידיים. "כל מדינה צריכה לחשוב איך כל התכניות והתשתיות שלה יוכלו להתגמש בתנאים קיצוניים", אומר יעקבי, "חשוב מאוד שנשתף רעיונות בין המדינות כדי להיות מוכנים לכל אסון".
יעקובי מקווה שבקרוב ישראל תוכל להציע לעולם אפילו עוד יותר מים, בייחוד בזמנים של אסונות טבע. "בכל פעם שיש משבר בעולם, אנחנו שולחים מטוס של צה"ל עם כל הציוד הדרוש כדי להציל חיים", הוא אומר, "עכשיו אנחנו חושבים שמטוס אחר צריך להגיע עם פתרונות מים כדי לעזור לאנשים במקומות האלו לקבל מים מתוקים וסניטציה. זה צריך להיות חלק מהמשימה שלנו".