לא מעט נסיונות כבר נעשו כדי ליישב את הסכסוך הישראלי פלסטיני, אבל המצב הבטחוני כאן, שחוזר ומתלהט בכל פעם מחדש, עושה רושם שנצטרך פיתרון יצירתי יותר. אבל דווקא בימים כאלו, כשנדמה שהמצב רק הולך ומחריף, מגיעה יוזמה אחת שמציעה להוריד את הדיונים משולחנות המו"ם ולשרטט אותם עם ספריי על פני קירות גרפיטי – ואם זה כבר עבד בכל רחבי העולם למה שאצלנו זה לא יעבוד?
לפני חודש בדיוק נחת בארץ ביוזמת שגרירות ארה"ב בישראל ARTOLUTION – פרויקט האמנות המרתק שמאחוריו עומדים זוג האמנים מקס פרידר וג'ואל ברגנר מארה"ב, שכבר הגיעו לכל קצוות העולם כדי ללוות קבוצות מאוכלוסיות שונות שמתמודדות עם קונפליקטים, וליצור ביחד איתן ציורי קיר ומיצגים מרהיבים, כחלק מפעילות קבוצתית ומעוררת השראה שמטרתה לצמצם את הפערים, ומוכיחה את עצמה פעם אחר פעם.
שני האמנים עובדים מזה שנים עם קהילות באמצעות אמנות. לפני חמש שנים הם נפגשו, והחליטו לעבוד יחד עם אוכלוסיות שונות שמתמודדות עם משברים, פערים או קונפליקטים, ולהביא אותן ליצור ביחד עבודות אמנות משותפות, כדי לאפשר להם להכיר זה את זה מעבר לחומות האידיאולוגיות או התרבותיות והדעות הקדומות שהם מחזיקים בהן מראש.
"אנחנו פוגשים ברחבי העולם קבוצות של אנשים שלא מכירים זה את זה, ומפגישים ביניהם בפעם הראשונה", מסביר גו'אל, "אנחנו מתחילים בכל מיני משחקים ותהליכים כדי ליצור סיעור מוחות שבו לכל אחד יכול להיות מקום לבטא את עצמו ואת הרגשות והמחשבות שלו לגבי הסיטואציה והחיים באזור המסוים שבו הוא חי. כל אחד בקבוצה זוכה לקבל הקשבה והבנה, שגם מגשרות על הבדלי השפות, וגם מאפשרות להביא דעות ורגשות שונים לחלל, בלי שזה יתפוצץ. זה בעצם החלק הכי מורכב בסדנה שלנו, אבל גם הכי חשוב, כי מה שקורה בהמשך הוא תהליך של יצירה ואמנות בכל מני שיטות וטכניקות, שבסופו של דבר יוצרות מיצג או ציור קיר אחד שלם וגדול, שמייצג את כל הקבוצה, בדיוק כפי שהיא – עם השוני וההבדלים, אבל גם עם המקום לחיבור. כל ציור או מיצג נשאר במקום שבו הוא נוצר, כמזכרת חיה לזה שהחיבור הוא אפשרי והוא יותר גדול מהשוני ומההבדלים, ובעיקר לזה שיש בו יופי ואפשר ליהנות ממנו".
בשנים האחרונות עברו מקס וגו'אל בעשרות מדינות ברחבי העולם. "אנחנו מגיעים לכל מקום שמזמינים אותנו אליו", אומר מקס, בלבנון הם ביקרו במחנות פליטים, בפרברים הקשים של לימה עזרו לילדים יתומים להפוך את הבתים שלהם ליצירות צבעוניות, במקסיקו הם עבדו עם קהילות ילידים ובעלי הכנסה נמוכה, וקולומביה הם יצרו עם צעירים ובני משפחות ציורי קיר וכלי הקשה פיסוליים מאשפה ממוחזרת. הם הגיעו גם לשלל מדינות באפריקה שבהן עזרו למקומיים להתמודד עם אלימות אתנית ועם איידס, עברו בכל רחבי הודו, וגם בקהילות ילידים באוסטרליה וניו זילנד. "עשינו פרויקטים אמנותיים ציבוריים שבהם התושבים דנו בנושאים קריטיים להם ולעולם, שלעתים קרובות נחשבים לטאבו", מספר ג'ואל. מהביקור שלהם בישראל הם מתכוונים להמשיך לירדן, למפגש עם פליטים סורים.
"יש המון עבודה לעשות לעוד הרבה זמן"
הפעם הגיעו מקס וגו'אל לישראל למשך חודש, לביקור שהתחלק בין שתי תחנות. בירוחם הם הפגישו בין נוער יהודי לבין נוער מהפזורה הבדואית. "יצרנו שם ציור קיר מקסים, שהולך להתחלק לשניים – חצי יישאר בירוחם וחלק יעבור לפזורה הבדואית, בלי שאף אחד יודע בדיוק מה הולך לאן". משם הם המשיכו לירושלים, שם הפגישו בין נוער יהודי וערבי, לפרויקט משותף שבו הם יצרו ביחד ציור קיר ופסל סביבתי מנגן, שעשוי מזבל שמצאו באחת מחצרות הבתים, ויוצב בגינה ציבורית בעיר. כל הפרויקטים נוצרו במימון השגרירות, ובסיוע חברת טמבור.
"כל הרעיונות ליצירות עלו מהקהילה המקומית והם רלוונטיים לה. ברור שבני נוער בדואים ויהודים בדרום עוסקים בנושאים שונים מבני נוער בירושלים, אבל היו גם נושאים שעלו בשני המקומות: כבוד, בטחון, שלווה, חופש, סמלים מחיי היומיום", הם מספרים. "זו הפעם השמינית שלי בישראל, וכנראה הכי משמעותית שהייתה לי", מוסיף מקס, "בכל פעם שהגעתי לפה פגשתי אנשים מדהימים וראיתי איך אפשר בקלות לייצר הכרות ושיחה בין יהודים לערבים וגם בין ישראלים לבין עצמם, ולגשר באמצעות האמנות והשיטה שלנו על פערים גדולים".
מקס וגו'אל מבהירים שהם לא מיישבים סכסוכים ולא יוצרים את השלום, אלא יוצרים עבור אוכלוסיות שונות אפשרות לחוות יחד מציאות משותפת וליצור משהו משותף. "הפעילות שלנו מאפשרת לאוכלוסיות ששונות זו מזו מבחינת תרבות, שפה, גיל וגם מבחינות אחרות לבנות גשר ביניהן", מסביר מקס. "זה קורה כל פעם מחדש, בין אם זה במפגש עם פליטים סורים בירדן או במפגש עם אנשים מדורות שונים שיש בניהם מרחק תרבותי גדול בניו זילנד", מוסיף ג'ואל, "זה כמובן קרה גם בישראל. נוצר דיאלוג, מטרה משותפת וחוויה משותפת אנחנו יוצרים פלפטפורמה ואפשרות להמשיך".
הפעם הצטרפו לפרויקט לראשונה גם 12 סטודנטים ממכללת בית ברל וממכללות נוספות, בעלי רקע באמנות ומעורבות בקהילות. הם התלוו למקס ולג'ואל במטרה ללמוד מהם את השיטה, כדי שיוכלו להמשיך להעביר אותה בישראל בעתיד עם אוכלוסיות נוספות. "בתחום הטיפול באמנות בבית ברל אנחנו עובדים באמצעות גישת Studio Art Therapy – גישה שמהווה פלטפורמה משמעותית לעבודה קבוצתית באמצעות אמנות, כמו בפרויקט הזה, שמתייחס לקהילות שחוו טראומה", מסבירה ד"ר הוניג אופירה, מנהלת המחלקה לטיפול באמנות בבית ברל. "יש המון עבודה לעשות לעוד הרבה זמן, ואנחנו כמובן עוד נחזור לישראל, אבל בינתיים השארנו פה יופי של שגרירים שימשיכו לעשות את העבודה שלנו עד אז", אומר גו'אל.
מקס וגו'אל עוזבים את ישראל הפעם מלאי תקווה. "זה היה ביקור מדהים ומעורר השתאות, גם לנו וגם למשתתפים", אומר מקס, "הם חוו תהליכים מאוד עוצמתיים, וזה כמובן מאוד משמח אותנו. אנחנו רוצים להשאיר פה את ההבנה שאפשר לחיות ולעשות דברים מאוד יפים ביחד, ושחשוב להיפגש, להכיר וליצור למען מטרה משותפת. יש לאנשים בישראל המון פתיחות וביטחון לדבר, ליצור ולהעז, וזה משהו שאנחנו מאוד אוהבים פה. זו אחת הסיבות שממש חשוב לשמור על המקום הזה כדמוקרטיה הכי יציבה במזרח התיכון ולעודד עוד מדינות להיות כאלו גם".
