עד לפני חמש שנים, פולה זלמנוביץ' (75) מבאר שבע ובעלה שלמה ז"ל, חיו לגמרי לבד. אחרי ששניהם חיו את זוועות השואה בילדותם, נבצר משניהם למרות מאמצים מרובים להביא ילדים לעולם, והם התגוררו בבדידות כשיש להם רק זה את זו. הם כנראה לא יכלו לדמיין באותם ימים את עמיר אזרזר (34), שמשרת כבר 12 שנים ביחידת נחשון של שב"ס, שפנה באותו זמן עם בני פלגתו לקרן לרווחת נפגעי שואה, וחיפשו איפה להתנדב.

"אני מאוד מחובר לנושא השואה, ולפני חמש זכיתי למפקד פלגה שמאוד דחף ותמך במיזם כזה, וככה זה התחיל", מעיד אזרזר, "נפגשנו עם רכזת הקרן באזור דרום, והיא סיפרה לנו על ניצולי השואה שאפשר להתנדב אצלם. שלמה ופולה היו האחרונים שהיא הציעה, אבל ישר הרגשנו שזה מה שאנחנו מחפשים. כשנפגשנו זו הייתה אהבה ממבט ראשון, החיבור היה מהשנייה הראשונה במפגש. ידענו ששם אנחנו רוצים וצריכים להיות".

ואכן, את הקשר המיוחד בין השניים קשה לפספס. "עכשיו את יכולה ללכלך עליי", מתבדח אזרזר עם זלמנוביץ' בשיחת הטלפון שלי איתם, כששניהם על הקו, והיא מצידה צוחקת ואומרת שהוא בלגניסט גדול שעושה הרבה בעיות. אבל כשהשיחה תופסת כיוון רציני, מתגלה ידידות אמיצה וקרובה. "כשהם רק הגיעו אליי ממש הרגשתי בחלום", נזכרת פולה, "בחיים לא היה לי כל כך חם וטוב ומלטף, וזה דבר גדול מאוד".

"כששואלים אם אלו הנכדים שלי, אני מיד עונה שכן"

מאז החל להגיע צוות מפלגת אורן של גדוד דרום לביתם של בני הזוג זלמנוביץ' באופן קבוע מדי שבוע, וכן בימי הולדת, באירועים מיוחדים וגם כדי לצבוע את הבית, לסדר, לשפץ ולעזור בתיקונים שוטפים. לאחר ששלמה נפטר, המשיכו חברי הפלגה להגיע כדי לארח לה חברה. "אנחנו משתדלים להיות שם בשבילה בכל נקודת זמן חשובה", אומר אזרזר.

לאחר ששלמה נפטר, הפכה נוכחותם של חברי הפלגה לחשובה עוד יותר. "לא רצינו שהיא תשקע בבדידות ודיכאון", מסביר אזרזר, וזלמנוביץ' מספרת: "ישבתי שבעה לבד בבית, והם עשו לי כבוד כמו שבחיים לא היה לי מאף אחד. הייתה לוויה מכובדת עם כל החברים של השב"ס, ולא האמנתי, הייתי גאה בהם. שאלתי את אמיר אם גם בלוויה שלי זה יהיה ככה, והוא צחק ואמר לי שאני לא אמות, אני רק אעלם. אני מאוד אוהבת אותו ומעריכה אותו על זה".

לדברי אזרזר, בכל פעם מגיע צוות שונה מהפלגה לביתה של פולה, אבל כולם מעורבים. "אנשים מגיעים לשם ויוצאים בהרגשה שהם רוצים להיות שם כל יום", הוא מספר, "כל החברים רוצים לקחת חלק בזה ומאוד מחוברים לפולה. יש כאלה שמתעניינים כל הזמן ושואלים מה איתה, ואחרים פשוט רוצים להגיע עוד. כשיש פעילות גדולה כולם נרתמים".

עם הזמן, אזרזר התקרב במיוחד לפולה, והיא הפכה ממש לחלק מהמשפחה שלו. מדי יום שישי הוא אוסף אותה לביתו, לקידוש עם אשתו וארבעת ילדיו, שמכנים אותה "סבתא פולה". אפילו לטיול בספארי היא כבר התלוותה אליהם. הבית שלה, מהצד השני, מלא בתמונות של אזרזר, של משפחתו וילדיו. "כל מי שנכנס אליי הביתה שואל אם אלה תמונות של הנכדים שלי, ואני מיד אומרת שכן", מספרת זלמנוביץ', "אני קמה ונרדמת עם הקושי שלי לבד, ואין לי למי לבכות. מה הייתי עושה בלי עמיר והמשפחה שלו? בלעדיו לא יכולתי לעשות כלום. חבל שלא פגשתי אותו לפני חמישים שנה", היא מחייכת, "לפני חמישים שנה עוד לא נולדתי", הוא צוחק.

"היו רגעים שרציתי ללכת, אבל הם עשו עבודת קודש"

זלמנוביץ' נולדה באוקראינה בשנת 1944 למשפחה של 14 ילדים, מהם רק חמישה שרדו את התופת. את השנים היא העבירה ברעב וקור עז, ולבסוף הגיעה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, שם נפגעה יכולתה להביא ילדים לעולם. כך, לימים, כשנישאה לשלמה, נותרו רק שניהם.

"שלמה היה טיפוס מאוד חברמן ופתוח", נזכר אזרזר, "ברגע שהתיישבנו אצלו והתחלנו את ההיכרות היא נפתח וסיפר לנו הרבה. העובדה שהם היו בעיקר לבד ופתאום הגיע אנשים איפשרה לו להיפתח ולדבר, ואנחנו מצדנו רצינו להקשיב. הוא מאוד אהב את הנוכחות שלנו". לפולה, לעומתו, מתקשה יותר לדבר על החוויות הקשות. "אין דבר שמשמח אותה יותר מאשר להיות עם אנשים, הבדידות מאוד קשה עבורה, אבל ההרגשה שיש סביבה צחוק ושמחה ממלאת אותה מאוד. קשה לה יותר להיפתח ולספר על השואה. אנחנו לא לוחצים עליה, ונותנים לה את הזמן והקצב שלה. אנחנו מעדיפים שזה יבוא ממנה".

"היו לי רגעים אחרי שבעלי נפטר שלא רציתי לחיות יותר, רציתי ללכת יחד איתו, אבל החברים מהשב"ס עשו עבודת קודש", אומרת פולה, "הם ישבו איתי כל הזמן ועודדו אותי. לפעמים מציק לי שאני לא יכולה לתת להם בחזרה את מה שהם מעניקים לי. אפילו השכנה כל הזמן שואלת אותי איך אני תמיד מוקפת באנשים צעירים עם מדים", היא צוחקת. "היא סתם מקנאה", צוחק אזרזר. "זה פשוט מראה שיש אנשים טובים במדינה, ואני באמת גאה ומתרגשת מזה", מסכמת זלמנוביץ', "אין לי מילים לתאר כמה אני אוהבת אותם".

להתנדבות עם ניצולי שואה גם אתם מוזמנים לפנות למאגר ההתנדבויות של עמותת רוח טובה, המחברת בין ארגונים ועמותות לבין מתנדבים.