בצל כל הסערות של העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, פתיחת שערי אינדונזיה לישראלים וביקור ראש הממשלה ההונגרי בישראל, מסתבר שבבירה שלנו קיימת כבר לא פחות משלוש שנים שגרירות איראנית. כן, קראתם נכון, אבל מי שעומד מאחוריה זה ממש לא מי שאתם חושבים.
את שגרירות איראן בירושלים הקימה לפני שלוש שנים קבוצת אמנים ואקטיביסטים ירושלמים. הכל התחיל דווקא מהסבתא העיראקית של אחד מהם, פינקס מתן, שסיפרה לו שאבא שלה נולד באיראן. "זה גרם לי להרגיש שהיחסים של ישראל ואיראן הם העסק האישי שלי", הוא מספר, "באותו זמן השתייכתי לקולקטיב אמנים שנקרא 'המבול', שיצר פיגועי תרבות – עבודות אמנות במרחב הציבורי, שעוסקות במתחים ובפערים החברתיים בישראל". דבר הוביל לדבר, וחברי הקולקטיב החליטו להקים את שגרירות איראן בירושלים כחלק מפעילותם.
בעזרת הקהילה הפרסית בארץ, פנו חברי הקולטיב באינטרנט לאמנים איראנים ולאמנים גולים מאיראן, ובשיתוף עם אמנים ישראלים פתחו תערוכה משותפת של חודש ימים, שדימתה איך לדעתם תיראה שגרירות איראן בירושלים, לכשתגיע. זאת הייתה למעשה יריית הפתיחה של השגרירות החדשה.
היוזמה גררה הרבה מאוד תגובות בארץ ובעולם, ובתקופות בחירות באיראן מתן אפילו התבקש להתראיין על תקן שגריר המדינה בארץ. מאז מקיימים חברי השגרירות פעילויות שונות, כמו ערבי שירה פרסית, שידורי רדיו בהשתתפות איראנים, סיור מודרך וירטואלי בטהרן ועוד. הפעילות מושכות עניין רב ומסוקרת לא מעט באמצעי התקשורת הזרים, גם בערבית ובפרסית. בימים אלה מתכננים חברי וחברות השגרירות את הדבר הגדול הבא: פסטיבל אמנות בברלין, של אמנים ישראלים ואיראנים.
"ברור לכולם שלא כל האיראנים רואים בנו אויב"
מתן, שמנחה כיום סדנאות 'אמנות חברתית' לקהלים שונים, עוסק מזה שנים בשאלות האם אדם יכול להיות אחראי על המציאות שלו, ומי הם המתווכים שלה שמונעים את זה ממנו. "הקשר בין העם האיראני לעם הישראלי לא צריך להיות תלוי באף ממשלה, גורם מדיני או גורם בעל אינטרסים כלכליים", הוא מסביר, "ברור לכולם שלא כל האיראנים רואים בנו אויב כמו שמספרים בתקשורת. בכל מקום יש משוגעים שצמאים לאלימות, והדרך לצמצם אותם היא לתת להם פחות במות להשפיע על הציבור. אנשים בשני העמים רוצים להכיר, לתקשר וללמוד אלו מאלו איך להתפתח. הרוב השפוי לא רוצה להלחם כדי לכלכל את תעשיית הנשק. בישראל מותר להביע את הרצון בקרבה הזאת, ומחובתנו לעשות את זה. זו המציאות הנורמלית, שבה המנהיגים מתאימים את עצמם לרצון העמים".
"כשאני חי בחברה שיש בה כל כך הרבה עוולות חברתיות, זה פוגע בי אישית – כמו שנאמר: 'כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו'", מסביר מתן מאיפה עלה הרעיון לכונן מוסד לא ממשלתי, שיאפשר לאנשים משני העמים להכיר וליצור יחד בלי תיווך הממשלות. "זה פתח לעולם חדש, יעיל ונכון יותר", הוא אומר, "ככל שהאמונה של אנשים בעצמם ובפרויקטים כאלו תגדל, נוכל ליצור השפעה רחבה יותר, גם על מעגלים נוספים מעבר לצרכני התרבות והאמנות. אמן הוא לא רק צייר עם מכחול או שחקן על במה, אלא כל אדם שהופך את המקצוע שלו לאמנות, ובכך משפר את החיים של כולנו".
זו פרובוקציה או שגרירות אמיתית?
"מי שלא מבין את זירת המשחק שנקראת המציאות עלול לחשוב שזו פרובוקציה, אבל הכוונה שלנו היא כנה ומשמעותית מאוד לכולנו. שני העמים מורדמים על ידי הממשלות ועל ידי השיטה שבה חייבים להיות לנו אויבים ויריבים. שהממשלה והצבאות יתעסקו במלחמות ובאיומים – אנחנו, האנשים הפשוטים, צריכים לטפח את הקשר בין האזרחים בעמים השונים, לחבר בין התרבויות ולהנגיש את האמנות והמסורת, בתקווה שהמנהיגים שיצאו מתוכנו יובילו את הממשלות וימשיכו בקו המחבר והיצירתי".
למה זה כל כך חשוב לך להביא את התרבות האיראנית לירושלים?
"חשוב לי שהמילה איראן לא תקפיץ לנו מיד לדמיון פצצה גרעינית ופחד. הפילטר של התקשורת מעצב תפיסה קולקטיבית שמנציחה אלימות ושנאה, אבל יש שם עם שלם של מיליונים רבים עם היסטוריה, תרבות, אמנות, אוכל, סרטים, וכמו שראינו במונדיאל האחרון, גם כדורגל לא רע. אלו דברים שמחברים בין אנשים, אז החלטנו להשתמש בכלי שעומד לרשותנו, ועובדה שזה עבד. מלא אנשים פנו אלינו ועדיין פונים כדי להציג ולקחת חלק".
פנו אליכם גם גורמים ממשלתיים?
"פנו אלינו ממשרד החוץ בהצעה לפתוח אתר שיחבר בין איראנים לישראלים. זה פחות התאים לנו, כי אנחנו מחפשים קשר ישיר, בלי ממשלות, אבל אנחנו שמחים לראות שעכשיו הם יצאו ביוזמה דומה ופתחו את שגרירות ישראל הווירטואלית בעיראק".
איפה השגרירות נמצאת היום?
"אין לנו צורך במבנה מסודר ומפואר, לצערי אנחנו לא מקבלים משכורות של שגרירים, ופרסים גם לא לובשים עניבות, אבל הקמנו את עמוד הפייסבוק של השגרירות, שבו פונים אלינו אנשים מכל העולם שמתעניינים בפרויקט ורוצים לתמוך בו, ובחודשים האחרונים התחלנו להגדיל את הקהילה הוירטואלית שלנו כדי לגייס תמיכה ולקיים פעולות המוניות, כמו שיעור הפרסית הגדול ביותר בעולם, שהולך להתקיים בכיכר ספרא ואז בכיכר הבימה".
"אנחנו יכולים ליצור קשר עם כל עם בכדור הארץ"
מאחורי הפסטיבל שמתכננים חברי השגרירות בימים אלו בברלין עומדת למעשה מטרה גדולה הרבה יותר. "אנחנו רוצים לייסד בפסטיבל את 'שגרירות העמים', פרויקט שנובע מהחזון של שגרירות איראן בירושלים, אבל בהיקף יותר רחב", חושף מתן, "זאת שגרירות שתהיה מנותקת מהמדינות, ותדאג לטובת האזרחים עצמם – כמו הסתדרות העובדים, רק של עמים. אנחנו רוצים לחבר בין עוד תרבויות ועמים שכרגע לא מתקשרים ביניהם, וליצור קשר עם העם הסורי, העיראקי, התימני וגם עם הצפון קוריאנים, עם האירופאים והאמריקאים, עם כולם. אם אנחנו יכולים לקיים קשר פורה ומעשיר עם מי שנחשב לאויב הכי גדול שלנו, אנחנו יכולים ליצור קשר עם כל עם בכדור הארץ, ולהחזיר את הכוח לאנשים עצמם".
הבחירה בברלין נעשתה מתוך הרצון לקיים את הפסטיבל במקום נייטרלי, שבו ישראלים ואיראנים יוכלו להיפגש וליצור ביחד, מה שלא יכול לקרות בישראל או באיראן. לדברי מתן, האמנים שישתתפו בפסטיבל יהיו אלו שיניחו למעשה את אבן הפינה של שגרירות העמים. "בפסטיבל האמנים יצרו ביחד במשך שבוע בכל תחום של אמנות – מחול, מוזיקה, פיסול וכן הלאה, ואנשים יוכלו להגיע ולראות את התהליך", הוא אומר.
חברי השגרירות מחפשים בימים אלו מפיקים, אוצרים ואמנים ישראלים ואיראנים שירצו לקחת חלק בפסטיבל, ולמרות שעוד אין לו שם, הנושא המרכזי שלו כבר נקבע, והוא צפוי לעסוק במסכות והשפה שלהן. "מסיכה היא כיסוי וסיפור שלם שכולנו שמים על עצמנו בכל יום, וראוי לבחון אותה ולבדוק אם היא עדיין מתאימה", מסביר מתן, "בנוסף, לאנשים באיראן, או כאלו שיש להם משפחה באיראן, עדיף לא לחשוף את עצמם, כדי לא לגרום להם בעיות בהמשך. לכן, כל מי שייכנס לאירועים ילבש מסיכה בצבעי דגלי איראן וישראל כדי ליצור אחידות וסולידריות בין כולם. בסיום הפסטיבל יהיה נשף הורדת מסיכות, ובו כל האורחים והאמנים יזרקו מהחלונות את המסכות שלהם".