ספק אם כשהיה קטן חלם דיוויד סאי שיהפוך לגורו יוגה. הוא גדל בלונדון כבן לאם מדענית ואב מוזיקאי יהודים ממוצא רוסי. את התשוקה שלו גילה סאי בדרך הקשה, כשבגיל עשרים חלה בסרטן המעי הגס, ולאחר מאבק ממושך, כשהרופאים כבר כמעט הרימו ידיים, פגש מרפאים טיבטיים, והחל לתרגל איתם יוגה. תוך שמונה חודשים הוא הצליח להבריא: "לא היה שום הגיון במה שעשיתי, אבל זה עבד ושינה לי את החיים", הוא אומר.
הרומן של סאי עם היוגה הוא רומן מלחמה. ב-1990 הוא נסע ליוגוסלביה כדי לעבוד כעיתונאי באחת מתחנות הרדיו במדינה, ובמקביל לעבודתו תרגל ולימד יוגה בבלגרד, אבל שנתיים מאוחר יותר נקלע ללב הסכסוך האלים שהביא לפירוקה של המדינה ולמלחמה עקובה מדם. שם, בלב הזוועות, פיתח סאי את שיטת התרגול הייחודית שלו, יוגה ביטס, סגנון שנולד מתוך סביבה שבה המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים – בעוד שקצב המלחמה הכתיב את המציאות, סאי החליט להשתמש במוזיקה כדי לעמעם את קולות ההפגזות.
"תמיד היו לי קשרי אהבה עם המוזיקה, זו הייתה קארמה", הוא מסביר, "בזכות השיטה שפיתחתי הצלחתי להגיע להרבה אנשים ולעזור להם לשרוד את המצב הבלתי אפשרי הזה. בשלב מסוים נגנב לי הדרכון, נשארתי בלי כסף ולא היה לי מה לאכול, אז התחלתי ללמד יוגה בתמורה לאוכל. לימדתי חיילים בזמן שמפציצים אותנו. זו הייתה חוויה אלטרנטיבית עבורם – בזמן מלחמה אנשים שותים ומשתמשים באמצעים מלאכותיים כדי להשכיח מעצמם את המציאות. בשבילי היוגה הייתה הסם, זה מה שהשאיר אותי בחיים".
זו הייתה בעצם הפעם השנייה שבה היוגה התגלתה לו מתוך מלחמה, הפעם כייעוד: "משמעות היוגה היא לחיות כאילו היום הוא היום האחרון שלך. במלחמה זו נבואה שמגשימה את עצמה – באחד התרגולים שעשיתי קליע חלף לידי ופספס אותי במטרים ספורים. אמרתי לעצמי אז שאם אשרוד, זה מה שאני אמשיך לעשות לנצח".
"הילד הרע של היוגה"
כשסאי חזר למערב אחרי ששהה בבוסניה, הוא לא התקבל בזרועות פתוחות. מבחינת המתרגלים הוותיקים, בשיטתו הוא הרס 500 שנה של היסטוריה, ובתקשורת הוא כונה "הילד הרע של היוגה", בגלל הגישה הרדיקלית שלו לתרגול. אבל לאחר שנים של מאבק ועבודה באזורי לחימה הגיע סאי לקדמת הקונצנזוס, שיטת היוגה ביטס של סאי הפכה לשם דבר, והיום הוא נחשב לכוכב רוק בתחומו. "כשחזרתי מבוסניה הבנתי שכל החיים הם מלחמה מתמדת. אנשים חיים בשביל להגיע לסוף השבוע או לחופשה בחגים, חיים כדי לשלם חשבונות".
כאדם למוד מלחמות וניסיונות להתגבר עליהן, לא מפתיע שסאי הגיע בסופו של דבר גם למזרח התיכון המסוכסך, כדי לתרגל עם יוגים בישראל ובפלסטין. "בפעם הראשונה שהזמינו אותי, לא הסכימו שאכנס לשטחים כדי להנחות את התרגול שלי גם שם, אז סירבתי להגיע. לא הייתי מוכן לקחת צד בסכסוך, רציתי לפגוש בני אדם" הוא מסביר. "בסוף הסכימו, ותרגלתי יוגה עם עשרות נשים מול מסגד ביריחו. זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל, ואחר כך הצלחתי לארגן גם מפגשי יוגה בין ישראלים ופלסטינים. רק ככה אפשר לפתור סכסוכים – כשאנשים נפגשים פנים מול פנים ומשתמשים באהבה משותפת".
בחודש מאי הקרוב יגיע סאי להנחות סדנה בפסטיבל היוגה הבינלאומי השלישי. גם הפעם, מיד אחרי הפסטיבל הוא ימשיך אל מעבר לקו הירוק, כדי לתרגל יוגה עם פלסטינים בגדה המערבית. "אני מאמין שהיוגה יכולה לסיים מלחמות", הוא אומר, "יוגה לא מתעניינת בפוליטיקה, היא מתעניינת באנשים, וזו העבודה שלי. היוגה מתרגלת חיים, ורק כשעושים את זה בצל המוות, מבינים כמה משמעות יש לתנועה. אם הישראלים והפלסטינים יצליחו לעשות שלום, זו תהיה הפיכה עולמית, הפיכה של אהבה ושלום. אבל אם לא נשנה משהו עכשיו, העתיד שלנו יהיה מזוהם, העתיד של הצאצאים שלנו דורות קדימה יהיה מזוהם. העולם שלהם כבר לא יתקיים".
"אם לא נבין את כוח האהבה, העולם לא יוכל להתקדם"
היום, הוא זה שמעביר ביקורת על הקהילה שלו. "קהילת היוגה מתנהלת היום כמו שמתנהלת תעשיית האופנה – הכל מבוסס על טרנדים", הוא אומר, "לתרגל יוגה לא אומר שאתה חייב לקום לפני הזריחה, ללבוש טייץ בצבע תואם למזרן שלך ולאכול אוכל טבעוני. אני שומע אמירות כמו 'אם אני עושה יוגה, אז אני לא אוכל את זה ואת זה'. למה? קהילת היוגה הפכה לקהילה אגואיסטית וממוסחרת, אנשים כל הזמן מנסים למכור לך משהו. איפה הנפש והרוח? תחשבו על החיים, אחרת זה יהפוך למחלה. אי אפשר להיות יוגי ולא לכבד את מי שבא בדרכך. היוגה היא רק אמצעי כדי להפוך לאדם טוב יותר ולהפוך את הסביבה שלך לטובה יותר".
בעיני סאי, קהילת היוגה חייבת לפתוח את עצמה ולהתבגר. "הקהילה חייבת להבין שכל בעיה בעולם היא בעיה שהיוגים צריכים לקחת עליה אחריות. אנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מהמציאות, צריך להתאים את עצמנו אליה", הוא אומר, ומסביר שלדעתו היוגים יכולים להפוך לתנועה משמעותית שתשנה את העולם. "זו לא קלישאה. אם לא נבין את הכוח של האהבה, של להיפתח אחד לשני, לגרום למישהו להרגיש טוב יותר, העולם לא יוכל להתקדם", הוא מסביר, "שלוש פעמים הייתי קרוב למוות: ניסיתי להתאבד ונכנסתי למוות קליני בניתוח ובתרגיל שמאניזם. המוות הוא נעים, רגוע, אבל בחיים אנחנו נמצאים כל הזמן במלחמה, בין אם זו מלחמה צבאית, פוליטית או המלחמה היומיומית להישרדות. אני חי כדי לעזור לאנשים להתאחד, לתת להם כוח ומשמעות. זה מה שאני אקח איתי מהחיים האלה".
פסטיבל היוגה הבינלאומי יתקיים השנה ב-3-5 במאי בגן השלושה ויציע למאות מתרגלים סוף שבוע עשיר של יוגה, מוזיקה והשראה עם עשרות סדנאות של מיטב המדריכים מרחבי העולם, מתחם משפחות ומתחם מים יחיד מסוגו, הרצאות והופעות. חלק מרווחי הפסטיבל ייתרמו לתמיכה בפרויקטים המשלבים יוגה, מדיטציה וכלים נוספים מעולם הרוח למען קידום השלום והריפוי של אוכלוסיות שונות.