"סיפור חוזר" כבר מזמן הפך למילה נרדפת לספרי יד שנייה בישראל . כמעט לכל אחד מאיתנו יצא להיתקל במדפי הספרים עם הסימנייה הירוקה בגלידריות ובבתי קפה, חלקינו בטח קנינו מהם ספר או שניים, אחרים אולי תרמו לשם ספר משלהם. ספק אם ידענו שעל הדרך, אנחנו עושים מעשה טוב ומשפיעים באופן ישיר על החיים של לא מעט אנשים, כחלק מפרויקט מדהים שעכשיו מתרחב אל מחוץ לגבולות ישראל.
"סיפור חוזר" הוא למעשה מרכז שיקומי, שפועל לשילוב ושיקום תעסוקתי של אנשים עם מוגבלויות, בעיקר נפשיות, בעולם התעסוקה. את המרכז מנהלת קבוצת "שכולו טוב", שבנובמבר הקרוב תהפוך לראשונה לעמותה בינלאומית, כש"סיפור חוזר" תפתח את הסניף הראשון שלה בגרמניה.
הקבוצה פועלת בתחומים שונים, על בסיס מודל היחידה המשלבת שהקים לפני כמה שנים המייסד שלה, עירד אייכלר. במקרה של "סיפור חוזר", הוא פועל באמצעות רשת של ספרי יד שנייה שהמוכרים בה הם אנשים עם מוגבלות, שמגיעים במטרה להשתקם. הספרים נמכרים ב-12 חנויות בארץ, באתר אינטרנט שהוא הגדול בארץ לספרי יד שנייה, וכמובן – במדפי מכירה בבתי עסק שונים. הספרים נאספים מהקהילה, והאנשים שמביאים אותם מקבלים הנחה בקניית הספר הבא.
מרכז שיקום שמתנהג כמו מקום עבודה
הדרך לגרמניה התחילה לפני כשנתיים, כאשר המודל זכה בפרס והכרה באו"ם, מה שגרם למדינות נוספות להתעניין בו. "היום אנחנו מצליחים לשלב בשוק העבודה 20-30 אחוז מהאנשים שמגיעים אלינו בשנה. בגרמניה זה 1-3 אחוזים", מספר אייכלר, "ממוצע הזמן שלוקח לנו לשלב אדם הוא שנה ועשרה חודשים. ברוב המקומות בעולם אנשים בכלל לא משתלבים בסוף, ובמקומות מוצלחים זה תהליך של 6-7 שנים. כשהתוצאות שלנו נחשפו בעולם, ארגונים מכל העולם התחילו לגלות עניין. אירחנו משלחות מספרד ומגרמניה, והם רצו ליישם את המודל במדינות שלהם".
גם בארץ המודל שלהם יוצא דופן. לדברי אייכלר, שילוב ושיקום תעסוקתי של אנשים עם מוגבלות מתבצע היום לרוב דרך מרכזים של עבודה חרושתית כמו הכנסת ברגים לשקיות, עבודות ריתוך או חשמל ועוד. האנשים מצטרפים למרכזים האלו בגיל 18, נמצאים בהם מדי יום 6-8 שעות וחוזרים להוסטל שלהם. "הבעיה הראשונה היא שזו לא סביבה בשביל בן אדם לפרוח, הסיכוי להתקדם ככה בשוק העבודה בחוץ הוא אפסי. האנשים עושים את אותה עבודה עד גיל פנסיה ולא ממצים את הפוטנציאל שלהם. הבעיה השנייה היא שאין שם שום אינטראקציה בינם לבין אנשים בלי מוגבלויות", הוא מסביר.
המודל של "סיפור חוזר" בא לפתור את הבעיות האלו. "האנשים מגיעים אלינו לזמן מוגבל, והמטרה היא לשלב אותם בשוק העבודה כמה שיותר מהר", מסביר אייכלר, "מהיום הראשון הם באינטראקציה עם אנשים שמגיעים לחנות או מתקשרים למוקד. הם חלק מהקהילה, וזה מאיץ את תהליך השיקום שלהם. זה לא מקום עבודה שמעסיק אותם, אלא מרכז שיקום שמתנהג כמו מקום עבודה מאפשר להם לעבור תהליך שיקום מיטבי, למצות את הפוטנציאל שלהם ולהצטרף לשוק העבודה".
"זה שם את ישראל על המפה לא רק בתחום ההייטק"
להתרחבות הצפויה יש כמה מטרות. "המטרה הראשונה היא לשפר את המודל שלנו. ברגע שצריך ללמד מישהו אחר מה אתה עושה, אתה עושה את זה יותר טוב. הסיבה השנייה היא כדי לפתוח עוד מרחב פעולה ואתגרים בעבודה לעובדים שלנו. זה לא מובן מאליו לעבוד בארגון חברתי ופתאום לנסוע לחו"ל, זה לרוב זה עניין מקומי. לא מעניין אותנו איפה האדם עם המוגבלות נולד, המטרה שלנו היא לשלב אנשים בקהילה, ואנחנו רוצים לעשות את זה בכל מקום. ההתרחבות גם תכניס לנו עוד כסף שישפר את השירות שאנחנו נותנים בארץ לאנשים עם מוגבלויות", מסביר אייכלר.
עבור אייכלר זו גאווה גדולה לייצא מישראל מודלים שפותרים בעיות חברתיות. "זה שם את ישראל על המפה לא רק בתחום של הייטק, תעשיות ביטחון או חקלאות", הוא אומר, "שיתוף פעולה יהודי-גרמני ועצם שבו אנחנו פותחים חנות ספרים ומעסיקים אנשים עם מוגבלות בגרמניה, בשבילי זה כמו להיות עם מדי צה"ל במחנות ריכוז. אנחנו רואים היום איך התפיסה של ישראל משתנה בארצות שאנחנו מגיעים אליהן עם המודל, ויש הרבה הערכה כלפינו". בהמשך מתכננים באגון לפתוח את "סיפור חוזר" גם בספרד וביוון.
"לשים את האדם על פסגה של הר בזכות עצמו"
מבחינת אייכלר, הסניף החדש הוא רק ההתחלה. "החלום שלי הוא שאחד מהעובדים שלנו, אדם עם מוגבלות, ייסע לחו"ל ויילמד אותם איך לעבוד. אני חושב על החוויה של מישהו שהתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ויצא עם תווית של חולה נפש, ולא היה ברור איך והאם בכלל הוא ישתלב בחברה, שעובר תהליך ומשמעותי ופתאום מישהו חושב להטיס אותו לגרמניה כדי ללמד אחרים. אני מרגיש ענווה על ההזדמנות שיש לנו, לקחת אדם ממקום יחסית נמוך בחיים ולשים אותו על פסגה של הר, לא מתוך רחמים, לא כי מישהו תרם כסף לטיול, אלא בזכות מה שהוא יודע ועושה".
"לפני חודש הייתי בסניף של 'סיפור חוזר' בכפר סבא, עם הבת שלי בת 12. היא התלבטה איזה ספר לקנות, והמוכרת, אישה עם מוגבלות, הוליכה אותה בחנות ודיברה איתה על ספרים – מה מעניין אותך, מה לא, מה קראת לאחרונה. דרך הדיאלוג הזה, והמליצה לה על ספרים, זו הייתה חוויה נורמטיבית לגמרי, של חנות ספרים רגילה. שלושה שבועות אחר כך, כשהגענו שוב לחנות, הבת שלי חיפשה את אותה מוכרת, וסיפרו לה שהיא יצאה לשוק העבודה. הבת שלי אמרה לי – אבא, זה אומר שהשגתם את המטרה, לא? וההרגשה שלי הייתה פשוט – וואו, באמת השגנו את המטרה".