כשרני רוביו היה בן 35, הוא יצא במהלך אחת מהפעמים ששירת במילואים לפעילות מבצעית בגזרת שכם. "אני זוכר שישבתי על הר גריזים, שחולש על העמק ששכם שוכנת למרגלותיו, ועד היום אני לא שוכח את ההרגשה שהייתה לי באותו רגע כשהנוף נגלה לעיניי", הוא נזכר, "הסתכלתי על המרחבים האלו, ואמרתי לעצמי שזה פשוט אבסורד, זה פספוס של פוטנציאל כלכלי ותיירותי עצום". כשחזר מהמילואים, הוא גלש בחזרה לשגרת יומו והשאיר את המחשבות מאחוריו, אלא שאותה הארה שחווה הכשירה בדיעבד את הקרקע למה שעשוי להיות תחילתה של מהפכה.
היום, 15 שנה מאוחר יותר, רוביו הוא בעלי רשת מכוני הכושר EMS CLUB, שכוללת 22 סניפים ברחבי הארץ. בתור "פריק של ספורט", כפי שהוא מכנה את עצמו, הוא שיחק בכדור-יד, גלש ועסק בתחומי ספורט נוספים מאז שהוא זוכר את עצמו, עד שלפני כשבע שנים נחשף לשיטת הכושר EMS הגרמנית - אימון שבועי בן עשרים דקות בעזרת אלקטרודות חשמליות שמפעילות את כל מערכות השרירים במקביל. הוא החליט לייבא את השיטה לארץ ופתח מכון כושר שמוקדש לה, שעם הזמן צברה תאוצה בארץ והפכה לאחד הטרנדים הבולטים בתחום הכושר.
לפני כשנה, התלבט רוביו היכן לפתוח את הסניף הבא של הרשת. באותו זמן, במרחק אלפי קילומטרים משם, נחת בגרמניה פאדי קאבר, פלסטיני נוצרי מחברון, שעבד אז בתור סוכן מכירות בתחום השתייה הקלה ברחבי הגדה המערבית. הוא הגיע לשם כדי לבקר בתערוכת ספורט בינלאומית במטרה להתפתח בתחום חדש, ומכיוון שהתעניין במיוחד בהקמת מכוני כושר ברשות הפלסטינית, ניגש לדוכן המקומי של שיטת EMS.
קאבר נדלק, וכשחזר לביתו התקשר יצר קשר עם רוביו. "מכיוון שאני היבואן הרשמי של השיטה בארץ, הוא היה צריך אותי כדי להתחבר לעסק הזה", מספר רוביו, "קבענו פגישה, הכרנו, והרגשתי שהוא רציני. סיפרתי לו על השיטה, בניתי לו תכנית שלמה, והחלטנו ללכת על זה". וכך, הרעיון הישן של רוביו מפסגת הר גריזים החל להתגשם.
"הלאום הוא לא פונקציה"
לבסוף, לאחר כמה חודשים, הרעיון קרם עור וגידים בדמות מכון כושר בשיטת EMS בבית לחם – חדר הכושר הראשון של רשת ישראלית שנפתח ברשות הפלסטינית, שהפך את את רוביו וקאבר, ישראלי יהודי וערבי פלסטיני, לשותפים עסקיים.
לא פחדת?
"כולם למעלה מדברים על עזה, חמאס, פוליטיקה – אבל זה לא ככה במציאות. בסופו של דבר כולנו אותו דבר – יושב אצלי במשרד אדם רציני בדיוק כמוני, שרואה פה פוטנציאל והזדמנות עסקית. כשמדברים על פוליטיקה, כל אחד מפחד מהשני. גם הילדים של פאדי, שהגיעו איתו לכמה מהפגישות, פחדו ונרתעו ממני בהתחלה. הם למדו בבית הספר שהיהודים שונאים אותם, אבל דווקא בזכות זה שהם ראו אותי, הם השתחררו מכל מיני סטיגמות ופחדים. היום כשהם מגיעים אני מחבק אותם ונתן להם כיפים, הכל הרבה יותר פתוח. הם גדלו מורעלים וגילו פה משהו אחר. בסופו של דבר אנשים בעייתיים אפשר למצוא בכל מקום, גם בין הישראלים. הלאום הוא לא פונקציה".
ומה עם הצד השני? העובדה שמדובר במשהו ישראלי לא הפריעה להם?
"להפך. יש להם ממש תפיסה שאם הישראלים עושים משהו, זה כנראה טוב. אני רואה את זה גם בסניפים שיש לי במגזר הערבי בארץ. לאחרונה המגזר הערבי רוצה גם הרבה דברים טובים שהישראלים מפתחים ועוסקים בהם, קל וחומר היום, כשכבר ברור שאנחנו חיים בכפר גלובלי והמודעות של המגזר ללייף סטייל, בריאות וכושר גוברת".
מסניף אחד לשלושה תוך שנה אחת
רוביו מספר שהמציאות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפכה את התהליך למורכב. בניגוד לסניפים הישראלים של הרשת, שאליהם הוא יכול להגיע בקלות בכל זמן, אל הסניפים החדשים ברשות הפלסטינית הוא לא יורשה להגיע בעתיד הנראה לעין, ומדריכי הכושר המיועדים מבית לחם היו צריכים להגיע למרכז ההדרכה של החברה בפתח תקווה כדי ללמוד את השיטה. על מנת שיוכלו להיכנס לישראל, היה צריך רוביו להגיש בקשה למנהלת התיאום והקישור, ולקבל אישור מיוחד. בהמשך, הכשיר רוביו גם את קאבר, כדי שיוכל להדריך בעצמו את מדריכי הכושר החדשים בגדה.
אבל אחרי כל אלו, מרגע שקם הסניף הראשון, תוך זמן קצר היה ברור שמדובר בהצלחה. ההיענות הייתה גדולה, ובהמשך אותה שנה השניים פתחו מכון כושר נוסף, הפעם ברמאללה. לאחרונה, ממש בסיום חג הראמאדן ביוני, נפתח הסניף השלישי שלהם בחברון.
"תכנית המאה של טראמפ - ואנחנו"
אמנם שלושת הסניפים הפלסטיניים נולדו מתוך הסתכלות על הפוטנציאל הכלכלי, אבל לדברי רוביו, יש לו גם חלומות על כך שהם יהפכו להיות פתח חדש לדו קיום. "אני נרתע מהגדרות מפוצצות כמו 'גשר לשלום' וחלומות גדולים מדי, אבל אני מאמין שדברים קטנים כאלו הם אלו שבאמת בונים את הדרך של שני הצדדים לדו-קיום", הוא אומר, "אמנם אני אחד, אבל יש עוד הרבה כמוני בארץ. ברגע שכל אחד יעשה צעדים כאלה בתחום שלו, כוחות השוק יעשו את שלהם וישפיעו גם על המציאות הפוליטית. בסופו של דבר כולם רוצים לחיות בשקט".
למרות השאיפות האלו, לרוביו לקח זמן ארוך עד שהחליט לחשוף את הסיפור שלו. "היו לי הרבה מחשבות איך לצאת עם זה החוצה, כי הרבה אנשים הרימו גבה כשסיפרתי להם על היוזמה", הוא מספר, "שאלו אותי בשביל מה אני צריך את זה, אבל בעסקים תמיד צריך לקחת סיכון, ואחרי שהכרתי את פאדי, גם הרגשתי שזה סיכון מחושב".
אז למה דווקא עכשיו?
"לאחרונה נחשפנו לוועידת בחריין ולתכנית המאה של טראמפ, שעסקו הרבה בהיבט הפלסטיני של המזרח התיכון ובניסיון לקרב בין הצדדים. אם לא לעשות שלום, אז לפחות להפחית את רעשי הרקע מסביב – איך להצליח להשקיט את האזור, לגרום לאנשים להיות מרוצים יותר מהחיים שלהם ולהיות פחות תוקפניים כלפי הצד השני. התכנית של טראמפ ממש מדברת על שיתוף פעולה כלכלי בין הישראלים לפלסטינים. אז ועידת בחריין עוסקת בזה, וגם תכנית המאה, ועכשיו גם אנחנו".
וספורט הוא המפתח לדו קיום?
"אני עוסק בספורט, אז זו הדרך שלי לעשות את זה. זה תחום שהוא נקי וטהור, לא נכנסת אליו שום פוליטיקה, והוא הופך את כולנו לזהים, כי הביולוגיה והפיזיולוגיה של הגוף של כל אדם הן זהות, בין אם הוא ישראלי או פלסטיני. כשאנשים מתאמנים, הם מקבלים משמעות לחיים, הם מעריכים את עצמם יותר ושואפים להשיג תוצאות. אנחנו תמיד יכולים לעסוק בפחד, בסיכונים ובכל הקולות שמסביב, אבל אם נעסוק במשותף, יש סיכוי שנצליח להתחיל את השינוי מלמטה".