זה עשוי להישמע קצת מפתיע, אבל דווקא בישראל החמימה פועלת עמותה שמשתמשת בסקי שלג למטרת שיקום. למרות שבשנים האחרונות עברו עלינו כמה חורפים חמימים ויבשים יחסית, אל פסגת החרמון השלג חוזר מדי שנה, ועמותת ארז, שאותה מפעילים בהתנדבות מילואימניקים יוצאי יחידת האלפיניסטים של צה"ל, מפעילה מגוון פעילויות משקמות לנכי צה"ל, ולאחרונה גם לילדים עם מוגבלויות פיזיות, על ההר המושלג הפרטי שלנו, ועל אחרים ברחבי העולם.
"העמותה מבוססת על אנשים טובים שרוצים לעשות טוב, והקמנו אותה כי חיפשנו לתרום מעבר לעניין הצבאי", מספר אייל ירימי, מפקד במילואים ביחידת האלפיניסטים של צה"ל ואחד ממקימי העמותה, שהחל את פעילותו בעמותה לאחר שהחבר הכי טוב שלו התעוור בעקבות פציעה בלבנון בגיל 21 והתעוור. "זו הייתה הזיקה החזקה שגרמה לי מאז ועד היום לעשות את מה שאני עושה".
העמותה הוקמה לפני 20 שנה בדיוק, כדי לתת מענה למשפחות של נעדרים באזורים הרריים ומושלגים בארץ ובחו"ל. אבל אז, ב-2004 זוג יהודים מקנדה שתרמו ליחידת האלפיניסטים, מסרו את העודפים מתרומתם לעמותה, ביחד עם רעיון יוצא דופן – להרחיב את הפעילות שלה כדי לשקם נכי צה"ל. "קפצנו על זה", נזכר ירימי, "היו לנו כל הכלים – אנשים נהדרים, כישורי גלישה וטיפוס, התמצאות בשלג ברמה גבוהה, לחבר את הדברים היה רק עניין פיננסי, של הכשרה וציוד מיוחד. הם תרמו, אנחנו התחלנו לעבוד, ומאז זה רק גדל וגדל".
לבד בשלג בגובה 4000 מטר
כיום מציעים בעמותה פעילויות לנכי צה"ל ולילדים עיוורים, קטועי גפיים, משותקי פלג גוף תחתון ופוסט טראומטיים. משך ההכשרה תלוי בסוג הפציעה, והיא מתקיימת לאורך במפגשים קבועים לאורך כמה מפגשים, שמתחילים בסימולטורים במתקן אימונים, ובחורף ממשיכים בשלג אמיתי, בארץ ובחו"ל, כאשר לרוב תוך שנה כולם כבר יכולים לגלוש לבד.
"המתנדבים שמגיעים למודרכים, בין אם הם ילדים או נכי צה"ל, לא באים לטפל, ללטף או לחבק", מבהיר ירימי, "אנחנו מתרכזים בסקי ומסבירים להם – הולכים ללמד אותך לגלוש סקי שלג לבד לגמרי, על הרים מטורפים בגובה 4000 מטר, בלי אבא, אימא, חבר. רובם לא מאמינים שזה אפשרי, וכשהם מסיימים את הקורס כולם גולשים באופן עצמאי. יש לנו כמה דגשים: לא מדברים על הפציעה, לא מרחמים על אף אחד, מתייחסים למודרכים בצורה קשוחה ורצינית ללא קשר למגבלה, ומתרכזים בדבר שהכי חסר להם – עצמאות. הרוב המוחלט של אלו שפגשתי עד היום לא רוצים שיסתכלו עליהם בצורה מוזרה, אלא שיקבלו אותם כאחד האדם, ושיהיו כמה שיותר עצמאיים. אם למשל נעזור להם עם הכיסא, זה ייצר תגובה נגדית לא טובה. זה חלק מהסוד של העמותה – הגישה וכח האדם האיכותי שמפעיל אותה".
הערך המוסף, לדברי ירימי, נשאר הרבה אחרי שהשלג נמס, באינספור מישורים. "אצל נכי צה"ל אני רואה ביטוי מידי – השתלבות תעסוקתית, יציאה מהבית, יציאה מדיכאון, אנשים שהיו מדוכאים מהפציעה פשוט נבעטים חזרה לחיים עצמם, יוצאים ללמוד, מתחתנים", הוא אומר, "אחד הילדים שהגיעו אלינו התקשה חברתית בגלל המשקל שלו. בסוף השנה איתנו הוא רזה משמעותית, השתפר בלימודים, הוא לא מפסיק לדבר על הסקי, יש לו דרייב לחיים. הספורט הזה קשוח ואתגרי לכל אחד, אז ברגע שאדם נכה עושה את זה, זה נותן דרייב לכל דבר שהם היו אמורים לעשות".
"להפוך אותם לאריות, להאמין בעצמם, להעצים אותם"
העמותה אמנם מתמקדת בסקי שלג, אבל ממשיכה ומתפרסת לתחומים נוספים. "אנחנו הולכים למקומות שאנחנו חזקים בהם, ומביאים את עצמנו לקהילה גם בענפי ספורט נוספים", מסביר ירימי, "יש לנו למשל פעילות של חתירה וגלישה של קיאקים לקטועי רגליים ופוסט טראומתיים במכמורת עם גלשן מותאם מיוחד. יש קבוצה של עיוורים שאנחנו מנגישים להם את שבילי ישראל בטיולי שטח עם קמפינג ופוייקה, ואנחנו גם עושים ימי כיף לילדים חולי סרטן עם אופנועים ומזחלות שלג בחרמון".
כך, אחרי שנים של עבודה עם נכי צה"ל בלבד, הגיע לפני שנתיים גם החיבור הראשון עם ילדים עם מוגבלויות. ירימי מספר שהורים פנו אליהם, והם פשוט לא רצו לאכזב. "בהתחלה פחדנו שהתורמים לא ירצו, ואנחנו לא עבדנו עם ילדים אף פעם, אבל התוצאה הייתה כל כך טובה שפשוט החלטנו מיד לרוץ עם זה קדימה, ולהפוך את זה למשימה קבועה, כדי להעצים את הילדים. כשילד בן 7 מגיע אלינו, ארגז הכלים שלו להתמודדות עם פציעה או שיקום הוא אפסי. הסקי הוא כלי להפוך אותם לאריות, להאמין בעצמם, לחזק אותם חברתית".
"הפעילות הזו היא החיים"
כשמאחוריה עומדים כבר 500 בוגרים, רובם נכי צה"ל, העמותה ממשיכה להכשיר מדי שנה כ-100 גולשים, ילדים ומבוגרים, ובימים אלו מגייסת תרומות במטרה להרחיב את הפעילות למען ילדים עם מוגבלויות בשנה הקרובה. "כרגע לצערי האחוז ילדים קטן. את מה שעשינו ב-15 השנים האחרונות עבור נכי צה"ל, אנחנו רוצים לעשות גם ב-15 שנים הבאות עבור הילדים, ולא על חשבון נכי צה"ל. יש לנו את המשאב האנושי, ועכשיו צריך לגייס כסף כדי שיהיה לנו מרחב מחייה גם בשנה הבאה".
קמפיין הגיוס של העמותה עתיד להסתיים בעוד כשבוע, ולשמחתו הרבה של ירימי כבר עבר יעד שהוצב – 220 אלף ש"ח, אבל מבחינתו, זה רק צעד קטן בדרך. "בחרנו סכום נמוך מדי, כי ההוצאות האמיתיות שלנו הן כ-600 אלף שקל בשנה", הוא מודה, "השאיפה היא להגיע לגיוס של 200 אחוז, ואז נוכל לעבוד השנה בלי בעיות".
"אין לנו מקבלי שכר ואין מגייסי כספים שמשקיעים בזה זמן ומשאבים, ולכן יש לנו תמיד קושי בגיוס כספים, אבל העיקרון של התנדבות מלאה ללא יוצא מהכלל הופך את כל הסיפור של העמותה לנתינה מאוד נקייה, וזה חלק מהגאווה שלנו", הוא מדגיש, "בשבילי הפעילות הזו היא החיים. זה הדבר שהכי גורם לי אושר. לא חודש בתאילנד או בניו יורק, ולא שום דבר אחר, לתת זה הדבר הכי מדהים שיכול להיות לבנאדם. אם משלבים נתינה ביומיום מרוויחים בגדול".