בסוף השבוע האחרון הגיע בראיינט פריץ, מורה למדעים בחטיבת הביניים, לאגם קאופמן באילינוי, לאחר צהריים נינוח של דיג, אלא שאז הוא שם לב למשהו מוזר צף באגם. תוך כמה רגעים הוא הבין להפתעתו שמדובר בכלוב גדול, שבתוכו כלואה גורת כלבים.
"חלק מהכלוב ביצבץ החוצה, והראש של הגורה צף מעל המים, אבל שאר הגוף שלה היה שקוע באגם. חשבתי להתקשר למישהו, אבל לא הייתי בטוח אם היא תצליח לשרוד שם עוד 5 דקות", סיפר פריץ, שהחליט לקפוץ למים בעצמו, "זה היה יום חורפי וקריר, אז הורדתי כמה שכבות של סוודרים, ומיד התחלתי להתקדם אליה".
פריץ העריך שהיה צריך לעבור כ-20 מטר במים קפואים בגובה המותניים עד שהגיע לכלוב. "היה די ברור שהגורה הייתה במים הקרים האלו כמה שעות, וברגע שהגעתי אליה מיד שלפתי אותה מהמים וגררתי את הכלוב החוצה", הוא סיפר.
כשהגיעו ליבשה, הבין פריץ שמצבה הגופני של הגורה רע מאוד. "היה דם בכל מקום, הייתה חסרה לה פרווה בכמה מקומות, והיו לה חורים בעור בכפות הרגליים", הוא תיאר, "העיניים שלה היו עצומות והיא רעדה כל כך חזק, היא הייתה כל כך אומללה. לקחתי אותה למשאית שלי והפעלתי את החימום הכי חזק שיכולתי".
במשאית עטף פריץ את הגורה בשמיכה, והתקשר לבית החולים הווטרינרי של אוניברסיטת אילינוי כדי להודיע לצוות שהוא בדרך אליהם. כשהגיעו לחדר המיון, הסתבר שהגורה הקטנה סובלת מהיפותרמיה, ולאחר כשעתיים, כשחום הגוף שלה התייצב, חברי הצוות ניקו את הפצעים שלה, שלדבריהם לא היו קשורים לשהייה שלה באגם, ונתנו לה אנטיביוטיקה ומשככי כאבים. "היא בבירור עברה התעללות לפני שמצאתי אותה", אמר פריץ, שנשאר בינתיים לתהות מי יכול היה לעולל לגורה דבר כזה.
ביום שני האחרון, הגורה הקטנה, שזכתה לשם דורי, התאוששה והועברה למקלט לבעלי חיים, שם היא תישאר עד שהמשטרה תסיים לחקור מי השאיר אותה באגם. "היא נרגשת, מאושרת, אוכלת ומכשכשת בזנב", סיפרה עובדת בית החולים הווטרינרי ד"ר מגהן פיק, "גורים מתאוששים כל כך מהר שהיא אפילו לא יודעת שאנשים עשו לה את זה, והיא רק רוצה להיות בסביבת אנשים. היא רוצה לשבת על הברכיים שלך, ללקק לך את הידיים ולהתפנק. היא מוכנה להמשיך הלאה ולא שומרת טינה".
עכשיו, כשמצבה של דורי השתפר, פריץ, שנפרד לא מזמן מכלבתו שנפטרה, מקווה שיוכל לאמץ אותה. "בזמן שמילאתי את הניירת כשהבאתי אותה לבית החולים, הבנתי שאני רוצה שהיא תהיה חלק מחיי", הוא אמר, "אני הראשון ברשימת ההמתנה".