שאלתם את עצמכם פעם למה אנחנו כל כך מתקשים להגשים חלומות? התשובה היא לרוב הזמן והאנרגיה שזה דורש מאיתנו, אבל כשאוריאל שוראקי מירושלים קיבל רעיון משלו לחלום כזה, הוא החליט שאין שום סיבה שהוא לא יגשים אותו בפשטות, ולא פחות חשוב מכך, במהירות. הוא רק צריך היה למצוא את הדרך הנכונה.
החלום של שוראקי (41), מהנדס מערכות ויזם טכנולוגיה וחדשנות, היה להוציא לאור ספר – לכתוב, לאייר, לערוך, להפיק, להדפיס, לכרוך ולהוציא אותו, אבל חלק לא פחות חשוב בחלום הזה היה להגשים אותו ב-8 שעות בלבד.
"הכל התחיל מהצורך האישי שלי לגרום לדברים לקרות ולהגשים חלומות", הוא מסביר את הרעיון יוצא הדופן שלו, "המחשבה שהובילה אותי הייתה שעדיף מוגמר מאשר מושלם. לפני כמה שנים הקמתי עם שני שותפים את עמותת Made in Jerusalem, שבמסגרתה אנחנו עובדים עם יזמים, ולא אחת ראיתי שהם מנסים לעשות דברים בצורה מושלמת. הרבה פעמים המושלמות הזו היא מה שמנע מהם להצליח. רציתי לבדוק איך אפשר להגשים חלומות בעידן האינטרנט, והבנתי שהדרך היחידה לגרום לדברים לקרות היא להגביל את העשייה בזמן ומקום. אין דרך לעצור את מרוץ החיים, אבל אפשר להשתלב בתוכו".
"אנשים התרגשו בטירוף, חלק עשו מדיטציה, חלק בכו"
את יצירת הספר כולו, דבר שלוקח אפילו לסופרים מנוסים חודשים ואפילו שנים, שוראקי החליט לסיים ביום עבודה אחד. "זה חלום שקינן אצלי הרבה זמן, ויום אחד אמרתי לעצמי שהגיע הרגע להגשים", הוא אומר, ומסביר את הפיתרון הפשוט שמצא: "פרסמתי בפייסבוק פוסט, ותוך שעות בודדות קיבלתי מעל 150 פניות של כותבים שרצו להשתתף. זה גדל בקצב מסחרר, לדעתי בעיקר כי האפשרות לחלום ולהגשים נגעה לאנשים בלב".
האתגר הכי גדול שעמד בפני שוראקי היה הליהוק. "רציתי למצוא את האנשים הנכונים, שיהיה כיף לעבוד איתם. קראתי את הטקסטים של כולם ובסוף נבחרו 40 כותבים, 30 מאיירים ועוד 40 אנשי הפקה. כל האירוע דרש לוגיסטיקה רצינית ויח"צ".
לבסוף, בערב ה-19 ביולי, התכנסו 110 היוצרים במתחם JVP, ששימש כבית המדפיס הממשלתי עד שנות השבעים, כשלרשותם זמן קצר במיוחד, ומלאכה מרובה. "זה היה ערב עם אנרגיות משוגעות", מספר שוראקי, "לכל מי שלוהק היה תפקיד, אבל מרבית הכותבים והמאיירים לא ידעו מראש איך הם יצוותו זה לזה, אז בתחילת הערב עשינו הגרלה, והתחלנו לעבוד. מבחינתי זה היה הרגע הכי מרגש. בספירה לאחור עשינו מעגל אנרגיה – ביקשתי מכולם לעמוד במעגל פנים מול פנים, כדי שיראו אחד את השנייה. אנשים התרגשו בטירוף, חלק עשו מדיטציה, חלק אפילו בכו". לבסוף, בשעה שלוש לפנות בוקר נולד הספר "לחלום ולעשות ספר בשמונה שעות".
"מה שריגש אותי היה לחבר את הנקודות, לחבר בין 110 יוצרים ממגוון אנושי מדהים", אומר שוראקי, שכתב בעצמו את ההקדמה בלבד, "מתוך החלום שלי עוד אנשים הגשימו חלום וקיבלו במה ליצירות שלהם".
כמו שוראקי, גם שאר הכותבים הם לא בהכרח סופרים, אלא אנשים בעלי אג'נדה. כל אחד מהם כתב פרק אחד מתוך 40 הפרקים שבספר, בלי להתכונן מראש. "הדרך הכי פשוטה להוציא משהו טוב הייתה לשפוך את מה שנמצא להם בלב או משהו מתחום המומחיות שלהם", מסביר שוראקי, "הייתה פרופסורית שחוקרת לחץ ושחיקה שכתבה על התאהבות בלחץ, בחור עם מאה אחוז נכות שכתב על פרופורציות בחיים והסביר איך אפשר להסתכל מחדש על דברים שנראים מובנים מאליהם, ליצנית רפואית שכתבה על העבודה שלה, רופאה שכתבה על שפע ומחסור, ומתקשרת שכתבה על איך למות ללא פחד", הוא מספר, "החוט המקשר בין כולם הוא תובנות על החיים. רציתי לתת לקוראים ארגז כלים לחיים, מתוך נקודת המבט של אנשי מעשה".
"אני מביא ז'אנר אחר של אמנות"
הדרך הקצרצרה לא הייתה חלקה לחלוטין. "היו כמה הפסקות חשמל תוך כדי, אבל הרגע הכי קשה היה הסוף, כי לא הצלחנו להדפיס את העותק הראשון של הספר", מספר שוראקי, "בשעה שלוש בבוקר הבאנו את הספר ל-98 אחוז, חסר היה רק להכניס את הטקסטים לתבנית של העיצוב – ואז המאבטח אמר שאנחנו חייבים לצאת. אמנם לא לגמרי עמדנו ביעד, אבל הרעיון עצמו עבר. שני האחוזים הנותרים הסתיימו ארבעה ימים אחר כך, כשחזרתי לשם, הדפסתי את הספר, הצטלמנו ושלחתי את התמונה לכולם".
למרות שכתיבת ספר היא לרוב תהליך ארוך שכולל גם לא מעט עבודות הכנה ותחקיר, שוראקי לא רואה זילות בצמצום הכתיבה ל-8 שעות בלבד. "כבוד הסופרים במקומו מונח, אני לא מנסה לדרוך על שום נישה קיימת", הוא אומר, "אני מביא ז'אנר אחר של אמנות, דרך אחרת ליצור. אני מאמין שלפעמים האינסטנט הוא מה שמביא את היצירתיות. לא באתי להתחרות, אלא להכניס חדשנות למרחב הספרותי".
הספר החדש עדיין לא פורסם, אבל חלקים ממנו כבר התחילו להתפרסם בהדרגה בעמוד הפייסבוק שהוקדש לפרויקט. כרגע הפקת הספר נמצאת בישורת האחרונה – למצוא הוצאה לאור שתסכים להדפיס את הספר, ולהוציא אותו לחנויות הספרים. כדי לגייס את הסכום הדרוש לכך, יצאו חברי הפרויקט בקמפיין מימון של 50 אלף שקלים, שיסתיים בעוד ארבעים יום.
בינתיים, שוראקי כבר חולם הלאה: "רצינו לפרסם את הפרויקט כשיא גינס, אבל מסתבר שהעלויות של בקשה להיכנס לספר השיאים גבוהות מידי", הוא מספר, אבל חושף שכבר קיבל פניות מעניינות מכיוונים אחרים: "פנו אליי מארגונים גדולים שרוצים להפיק משהו משלהם בקונספט דומה. זה מביא מוצר מעניין, עם זוויות שונות, ומחבר מאוד בין אנשים. השאיפה שלי היא להפיץ את השיטה הזו ברחבי עולם – תראו מה עשינו ואיזה כוח יש לאיחוד מוחות ומשאבים, ותעשו משהו כזה משלכם".
"אני רוצה שאנשים באמת יצליחו להגשים חלומות", מסכם שוראקי, "זה משהו שאני מוזיל בחיים שלי, במובן הטוב של המילה, כי אפשר לעשות הכל, רק צריך לחשוב על דרך יצירתית לגרום לדברים לקרות. הביחד פותר אחוז גבוה מהמחסומים, ולכן אם יש לכם רעיון ואתם לא יודעים איך לבצע אותו, תגבשו קבוצה ותעשו יחד. צריך לחלום ולעשות, לא להיתקע, למצוא את הדרך להגשים".
